שולחן ערוך הרב אורח חיים ד מהדורה קמא
אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט
<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן ד מהדורה קמא | >>
סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן
סעיף א
[עריכה]כל אדם הקם ממיטתו שחרית, בין עשה צרכיו בין לא עשה צרכיו, צריך לרחוץ ידיו ברביעית הלוג מים מן הכלי, ואפילו אינו רוצה להתפלל עד לאחר כמה שעות. לפי שכל אדם כשהקב"ה מחזיר לו נשמתו – נעשה כבריה חדשה, כמו שכתוב: "חדשים לבקרים" כו' (איכה ג כג), שהאדם מפקיד נשמתו עייפה, והקב"ה מחזיר לו חדשה ורגועה כדי לעבוד להשי"ת בכל יכולתו ולשרתו כל היום, כי זה כל האדם. לפיכך צריכים אנחנו להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי כדי לעבוד עבודתו ולשרתו, כמו כהן שהיה מקדש ידיו מן הכיור בכל יום קודם עבודתו. וכיון שצריך ליטול ידיו מן הכלי דוקא, לכן יברך "על נטילת ידים" ולא "על רחיצת ידים", מפני שהכלי שממנו נוטלין לידים נקרא "נטלא" בלשון חז"ל, לכן תיקנו בברכה זו לשון "נטילה" להורות דצריך כלי.
סעיף ב
[עריכה]בנטילה זו אין צריך שיבואו המים על ידיו מכח אדם דוקא, אלא אפילו שפשף ידיו בתוך כלי של מים עלתה לו נטילה:
סעיף ג
[עריכה]אם אין לו כלי כלל אלא רוחץ ידיו במים שאובים שלא מן הכלי, או שאין לו מים כדי שיעור רביעית הלוג, לא ימנע בשביל זה מלברך "על נטילת ידים", משום דלא פלוג רבנן כיון שרוחץ ידיו במים הכשרים לנטילה. אבל אם אין לו כלל מים הכשרים לנטילה, על דרך שיתבאר לקמן בסימן ק"ס, אם אינו רוצה להתפלל עד לאחר זמן מרובה באופן שיסיח דעתו משמירת ידיו ויצטרך ליטול ידיו פעם אחרת כדי להתפלל, אזי לא יברך כלל על נטילה זו. ואם אין לו מים כלל, אם רוצה להתפלל מיד, צריך לנקות ידיו קודם התפילה בצרור או בעפר או בקורה או בכל מידי דמנקי, ויברך "אשר קדשנו במצותיו וציוונו על נקיות ידים". ואם אינו רוצה להתפלל מיד – אין צריך אפילו לנקות את ידיו, אם שכב במלבושיו, ויכול לברך כן בלי נטילת ידים כל ברכות השחר; דסתם ידים שאינו יודע להם שום טומאה אינן פסולות לברכה, שלא תיקנו רחיצת ידים אלא לקריאת שמע ותפילה בלבד. אבל אם היה ישן על מטתו ערום, אסור להזכיר שם מז' שמות שאינן נמחקין או להוציא דברי תורה מפיו עד שינקה את ידיו בכל מידי דמנקי, משום דמסתמא נגע במקומות המכוסים שבאדם, כגון שוק וירך וכיוצא בהם שיש בהם מלמולי זיעה, שהידים עסקניות הן.
סעיף ד
[עריכה]אמרו חכמים: כל הישן בלילה ששים נשימות, שנסתלקה ממנו נשמתו, באה רוח הטומאה ושורה על גופו, ומיד שניעור משינתו נסתלקה רוח הטומאה מן כל גופו, חוץ מן ידיו שאין רוח הטומאה מסתלק מעליהם עד שישפוך מים על ידיו ג' פעמים על כל יד בפני עצמו. ולא ישפוך על יד אחת ג' פעמים רצופים, אלא פעם א' על ימין ופעם א' על שמאל, וכן יעשה ג' פעמים.
סעיף ה
[עריכה]וקודם שיטלם על דרך שנתבאר, לא יגע בידיו לפה שלא יתאלם, ולא לאזנים שלא יתחרש, ולא לעינים שלא יסתמא, ולא לחוטם ולא לפה, שלא יהא בעל פוליפוס, דהיינו ריח החוטם והפה:
סעיף ו
[עריכה]וכן לא יגע בידיו קודם נטילה במקום הקזה, וכן לא יגע לשום מאכל או משקה, שלא יטמאם:
סעיף ז
[עריכה]אין צריך לנגב הידים אחר הנטילה של שחרית, ומותר לברך ברכת "על נטילת ידים" בלי ניגוב, והוא הדין שאר כל הברכות. ואין צריך ליטול אלא האצבעות. ומיהו טוב שיטלם עד פרק הזרוע.
סעיף ח
[עריכה]נטילת ידים שחרית אין נוטלין על גבי קרקע, אלא לתוך כלי. וטוב שיהא כלי התחתון מאוס.
סעיף ט
[עריכה]מים של נטילת ידים שחרית, אסור להשתמש בהם שום תשמיש, מפני שאסור ליהנות מהם מפני רוח רעה ששורה עליהן. ולכן לא ילינם בבית, וכן יזהר שלא ישפכם בבית ולא בשום מקום שעוברים שם בני אדם, שמא יגע בהם אדם ויוזק.
סעיף י
[עריכה]כשהוא נוטל ידיו, צריך ליטול יד ימינו תחילה מטעם שנתבאר בסימן ב'. ולפי שטוב הוא שמן יד ימין יבואו המים על ידיו לטהרם מטעם שנתבאר בזוהר, לפיכך יטול כלי של מים ביד ימינו, ונותנו לשמאלו כדי שישפוך מים על ימינו תחילה.
סעיף יא
[עריכה]ולא ישפוך לו על ידיו מי שעדיין לא נטל ידיו שחרית, שנאמר: "והזה הטהור על הטמא" (במדבר יט יט).
סעיף יב
[עריכה]אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים ג' פעמים בכלי אחד, לא עלתה לו נטילה להעביר רוח רעה מעליהן, שמיד ששכשך ידיו פעם ראשונה בתוך הכלי – נטמאו כל המים שבכלי, והוויין כמי שופכין. ואם שכשך ידיו ג' פעמים בג' מימות מחולפים, או בנהר דקמאי קמאי אזלי להו והני אחריני נינהו, יש להסתפק אם עלתה לו נטילה להעביר רוח רעה שעליהן, וטוב שיחזור ויטלם כדינם, מפני שאפשר שאין רוח רעה מסתלקת מהידים אלא על ידי עירוי ג' פעמים מהכלי.
סעיף יג
[עריכה]אם היה ניעור כל הלילה, צריך ליטול ידיו מיד כשיאור היום, אף על פי שבכל הלילה לא הסיח דעתו משמירת ידיו כגון שהניחן בבתי ידים, אף על פי כן צריך ליטול ידיו מן הכלי בלא ברכה כשיאור היום, מפני שאפשר דכשתיקנו חכמים נטילת ידים בכל שחר מטעם שנתבאר בסעיף א' – לא רצו לחלק בין ישן, דנעשה בריה חדשה, ללא ישן כלל.
סעיף יד
[עריכה]המשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, טוב שיחזור ויערה על ידיו ג' פעמים כדינם כשיאור היום, מפני שאפשר שלילה היא גורמת שישרה רוח רעה על הידים אפילו בלא שינה. ומכל מקום אפילו השכיב עצמו אחר כך לישן פעם ב' שינת קבע, דוודאי שורה רוח רעה על ידיו, וצריך לערות עליהן ג' פעמים כשיקום ממיטתו, אף על פי כן לא יברך על נטילה זו, דלא תיקנו ברכת "על נטילת ידים" אלא כשנעשה בריה חדשה, כמו שנתבאר בסעיף א', ובשינה זו השנית לא נעשה בריה חדשה, דפעם א' נעשה בריה חדשה ולא ב' פעמים.
סעיף טו
[עריכה]אם ישן ביום שיעור שישים נשימות, טוב שיערה על ידיו מים ג' פעמים, מפני שאפשר שהשינה גורמת שתשרה רוח רעה על הידים אפילו ביום.
סעיף טז
[עריכה]דוד המלך עליו השלום היה נזהר שלא לישן כל הלילה ששים נשימות רצופין, כדי שלא יטעום טעם מיתה, רק היה מתנמנם כסוס עד חצות לילה, ובחצות לילה היה מתגבר כארי.
סעיף יז
[עריכה]יש נוהגין לרחוץ פיהם שחרית, מפני הרירים שבתוך הפה, כדי לברך את שם הגדול בקדושה ובטהרה.
סעיף יח
[עריכה]אלו דברים שהן צריכין נטילה במים דווקא ולא בכל מידי דמנקי, אבל אינו צריך לערות על ידיו ג' פעמים, אלו הן: הקם מהמיטה, והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ, והנוטל צפרניו, והחולץ מנעליו בידיו, והנוגע ברגליו, והנוגע בגופו בידו, והחופף ראשו, והנוגע בכינה, והמשמש מיטתו, ומי שמפלה כליו – אפילו לא נגע בכינה שלא מצא, וההולך בין הקברות, ומי שנגע במת. אבל אם הלך אצל מת – אין צריך נטילה, ומיהו נהגו ליטול אפילו נכנס למת אחד, והוא הדין המלווין אותו. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ידיו, אם תלמיד חכם הוא – תלמודו משתכח, ואם אינו תלמיד חכם – יוצא מדעתו.
סעיף יט
[עריכה]המקיז דם מהכתפים ולא נטל ידיו אחר כך, מפחד ז' ימים ואינו יודע ממה מפחד. המגלח שערו ולא נטל ידיו, מפחד ג' ימים. הנוטל צפרניו ולא נטל ידיו, מפחד יום אחד.
סעיף כ
[עריכה]הרוחץ פניו ולא נגבם יפה, פניו מתבקעות או עולה בהם שחין, ורפואתו לרחוץ הרבה במי תרדין.
סעיף כא
[עריכה]רוחץ אדם פניו ורגליו בכל יום בשביל כבוד קונו, שנאמר: "כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט ו):