שולחן ערוך אורח חיים תרצה ד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרצה · ד
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
*חייב יחלשלוח לחבירו יטשתי מנות בשר *או של כמיני אוכלים, שנאמר: "ומשלוח מנות איש לרעהו" (אסתר ט יט; ושם, כב), שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים, משובח. ואם אין לו, מחליף עם חבירו, כאזה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים "ומשלוח מנות איש לרעהו":
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
מיני אוכלין. ולא בגדים או שאר דברים ושתיי' בכלל אכילה כ"כ ת"ה סי' קי"א. והוא תלמוד ערוך במגילה דף ד' גבי גרבא דחמרא ע"ש:
מחליף עם חבירו. בגמ' אמרי' אביי בר אבין ור"ח בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי ופי' הר"ן לא היה א' מהם כדי לשלוח ולהשאיר לעצמו ולפיכך כל אחד שולחים סעודתן זה לזה כדי לאכול סעודת פורים ולקיי' מצות משלוח מנו' ודרך זה כתוב כאן ורש"י פי' מחליפין סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשני סועד חבירו עמו והקשה ב"י לפירש"י דא"כ לא היה מקיימים משלוח מנות איש לרעהו וא"ת שהיו שולחין מנות איש לרעהו א"כ מאי קמ"ל עכ"ל ונלע"ד לרש"י הוה רבותא בזה שהיו אומרים בפי' שזה יאכל עם זה ואח"כ להיפוך וה"א דהוה כמו הלואה ואין כאן מנות דהוא מתנ' דוקא קמ"ל דאפ"ה היו יוצאים דהיינו שבשנה זו יצא זה שמזמין לחבירו וחבירו היה שולח לאיש אחר ולשנה שניה היה להיפוך אלא שיש לדקדק למה לא פירש"י באמת הכל על שנה א' ושניהם יצאו ואפשר לו' דבזה הוה באמת הלואה גמורה כיון שנראה לכל שתיכף מקבל תשלומין והיה תנאי ביניהם משא"כ אם היו בשני שנים לא היה נראה כמו תשלומין בשנ' זו ולא בזו ודוגמ' לזה מצינו (לעיל באו"ח) בסי' ק"ע סי"ג בהג"ה לא יאמר אדם לחבירו בא ואכול עמי מה שהאכלתני דהו' כפורע לו חובו ונראה כאלו הלוה לו ויש לחוש שיאכילהו יותר ואית ביה משום רבית אבל מותר לומר לו בוא ואכול עמי ואאכול עמך פעם אחרת ומותר לאכול עמו אפי' סעודה יותר גדולה עכ"ל. הרי דבשעת אכילה השניה אסור להזכיר שהוא תשלומין ה"נ כן דאז הוה הלואה כנלע"ד נכון:
מגן אברהם
(יא) שתי מנות בשר: מבושלים הראוי לאכילה (מהרי"ל) וה"ה משקה (של"ה):
(יב) ב' מנות כו': ונ"ל דבעניים הקפידו ליתן לשני עניים דמצו' לחלק משא"כ בעשיר דדי כשנותן לא': ונ"ל דמי שאוכל על שלחן חבירו ולא הכין לו כלום פטור מלשלוח מנות וכ"מ קצת ברש"י גבי מחלפי סעודתייהו להדדי ומ"מ צ"ע (עמ"ש סי' תרפ"א סס"ו) וטוב להחמיר:
(יג) לשלוח מנות ביום: וה"ה מתנות לאביונים (שם):
(יד) ואשה חייבת: לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דדוקא באלמנה אבל אשה שיש לה בעל בעל' משלח בשבילה לכמה בני אדם ומ"מ יש להחמיר:
(טו) ספק קידושין: פי' שיאמרו שזהו סבלונות וחוששין לקידושין אבל מתנות לאביונים הוי מעות וליכא למיחש לסבלונות וגם ליכא למיחש שקדש' במעות הללו שהרי צריך שיאמר בפני ב' עדים הרי את מקודשת:
באר היטב
(ז) בשר: מבושל הראוי לאכילה מהרי"ל וה"ה משקה של"ה. השולח מעות כסות וכלים בשביל מנות אם יכול למכרם מיד לקנות לצורך סעודה מהני הלק"ט ח"ב סי' קס"ג. ומדברי בעל ת"ה סי' קי"א משמע קצת דלא יצא עיין שם ע' יד אהרן. נסתפקתי מי ששלח לחבירו בשביל מנות תרנגולת טריפה והוא לא ידע ואכלו ואח"כ ביום פורים עצמו נודע לו שהיתה טריפה אם יצא ידי חובת מנות אם לא ע' בספ' מוצל מאש סי' ס"א. עוד נסתפקתי מי ששלח לחבירו שבמדינת הים שני מנות. או שתי מתנות לשני אביונים קודם פורים ובפורים עצמו בודאי מגיעים לידו אם יוצא י"ח או לא מי נימא כיון דבשעה ששלח לא הי' חייב בהם לא נפיק או דילמא כיון דבפורים עצמו שהוא שעת החיוב הגיעו לידו נפיק. ע' יד אהרן שדעתו נוטה דיוצא י"ח שפיר בזה ע"ש מי ששלח לחבירו דג וביצ' שעליו או פת ופניו טוחות בביצה יש להסתפק אי יוצא י"ח של משלוח מנות עדות ביעקב סי' צ"ב ע"ש וע' כנה"ג.
(ח) ביום: וה"ה מתנות לאביונים.
(ט) ואשה: לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דוקא באלמנות אבל אשה שיש לה בעל בעלה משלח בשביל' לכמה בני אדם ומ"מ יש להחמיר מ"א. נראה לי דמי שאוכל על שלחן חבירו ולא הכין לו כלום פטור מלשלוח מנות וכ"מ קצת ברש"י גבי מחלפי סעודתייהו להדדי וע' ט"ז ס"ק ג'. ומ"מ צ"ע וטוב להחמיר מ"א. וכתב בסה"י יקבץ כל אנשי ביתו וחביריו דאם אדם יושב ביחיד א"א לשמוח כראוי וכ"כ רש"י ז"ל בפסוק משפחה ומשפחה.
משנה ברורה
(יח) לשלוח: בתשובת בנין ציון סימן מ"ד נסתפק אם הביא בעצמו המנות ולא על ידי שליח אי יוצא, כיון דכתיב "ומשלוח" נימא דבענין דווקא על ידי שליחות, עיין שם:
(יט) שתי מתנות: בעניים הקפידו ליתן לשני עניים, דמצוה לחלק, מה שאין כן בעשיר דדי כשנותן לאחד:
(כ) מיני אוכלין: ולא בגדים ושארי דברים. והוא הדין משקה דשפיר דמי, דשתיה בכלל אכילה. וכן סגי באחד אוכל ואחד משקה. ובעינן שיהיה מין אוכל המבושל ולא בשר חי, דמשלוח מנות הראוי מיד לאכילה משמע. ויש אומרים, דכיון שהוא שחוט וראוי להתבשל מיד, שרי:
(כא) זה שולח לזה וכו': ויוצא ידי חובתו אף על פי שהולך אחר כך לסעוד אצלו:
(כב) לשלוח מנות ביום: והוא הדין מתנות לאביונים, אם לא שקיים המצוה דשילוח מנות לאיש אחד ומתנות לשני אביונים ביום, אין נפקא מינה במה שרוצה להוסיף עוד בלילה:
(כג) או מוחל לו: רוצה לומר, שאומר: הריני כאילו התקבלתי:
(כד) יצא: והפר"ח חולק על זה, וכן החתם סופר בסימן קצ"ו מתמה על זה:
(כה) ואשה חייבת וכו': שכולן היו באותו הנס, וצריכה היא לשמוח ולשמח לב אביונים, וכתיב: "קימו וקיבלו היהודים" וגו' (אסתר ט כז) וגם נשים בכלל. וכתב המגן אברהם: לא ראיתי נזהרין בזה. ואפשר דווקא באלמנה, אבל אשה שיש לה בעל, בעלה משלח בשבילה לכמה אנשים. ומכל מקום יש להחמיר:
(כו) ספק קידושין: שיאמרו שזהו סבלונות שאחר הקידושין, וחיישינן שמא קידשה כבר בפני עדים ואינם לפנינו:
(כז) אין לחוש: דזה הוי במעות וליכא למיחש לסבלונות. ואפילו אם נותן לאביון מאכל הוא דרך צדקה, ואינו דרך סבלונות:
ביאור הלכה
(*) חייב לשלוח לחבירו וכו': הח"א הוכיח מן הירושלמי דאם שולח לעשיר דבר פחות אינו יוצא בזה ידי משלוח מנות וכן משמע בריטב"א לפי גירסא אחת שם בגמרא. אכן ש"פ לא הזכירו דבר זה ונכון ליזהר בזה לכתחלה:.
(*) או של מיני אוכלים וכו': בטורי אבן מסתפק אם שלח ב' מנות לאיש עני אם יוכל לחשבם לתרתי לקיום שילוח מנות דגם העני בכלל איש לרעהו ולקיים מתנות לאביונים ואם נתן עוד מתנה א' לעני אחד יצא או לא והביאו הגרע"א בחידושיו. כתב הפר"ח עיר ספק מוקף ישלחו המנות בי"ד שהוא לרוב העולם ועיין בפמ"ג שמפקפק בזה:.
כף החיים
(לד) סעיף ד: חייב לשלוח לחבירו שתי מנות וכו' — עיקר המצוה שיהיה המנות יקרות הערך ועריבות. שדה יהושע מגילה דף טו"ב משם מהראנ"ח. ברכי יוסף אות ד':
(לה) שם: שתי מנות בשר וכו' — ודווקא מיני אכילה ושתיה, אבל חלוקין וסדינים אין יוצאין בהם חובת "ומשלוח מנות". תרומת הדשן סימן קי"א. ט"ז ס"ק ד. כנסת הגדולה בהגהות הטור. עולת שבת אות ג'. אליה רבה אות ט'. ער"ה אות ב', וכתב: ודלא כהלכות קטנות חלק ב' סימן קס"ג, יעו"ש. וכן אם שלח תרנגולים חיים נראה שלא קיים המצוה, אבל שחוטים יצא. פרי חדש. אבל מדברי מהרי"ל שנכתוב לקמן אות ט"ל משמע דבעינן דווקא מבושלים, יעו"ש. וכן כתב חיי אדם כלל קנ"ה אות ל"א. קיצור שלחן ערוך סימן קמ"ב אות ב':
(לו) שם: שתי מנות בשר וכו' — ויש לשלחם בבת אחת ולא בזה אחר זה. יפה ללב חלק ב' אות ט"ו. וקודם שישלח יאמר: לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני בא לקיים מצות "ומשלוח מנות איש לרעהו" שתקנו מרדכי ואסתר לשלוח ביום זה שתי מנות לאיש אחד, לתקן את שורש מצוה זו וכל מצות הכלולות בה במקום עליון. ויהי נועם וכו':
(לז) שם: שתי מנות בשר וכו' — נגד שתי מתנות שנתן אחשוורוש לאסתר: אחד בית המן ,ואחד הטבעת. ב"ח. אליה רבה אות ח':
(לח) שם: שתי מנות בשר וכו' — נראה דבעניים הקפידו ליתן לשני עניים, דמצוה לחלק, מה שאין כן בעשיר דדי כשנותן לאחד. מגן אברהם ס"ק י"ב. ועיין לעיל סימן תרצ"ד אות ח'. והא דתיקנו לשלוח לעשיר, נראה כדי שיהא אהבה בישראל, שעל ידי שזה שולח לזה וזה לזה יהיה אהבה ביניהם: