שולחן ערוך אורח חיים תרצב א
שולחן ערוך אורח חיים · תרצב · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
הקורא את המגילה מברך לפניה שלשה ברכות על מקרא מגילה ושעשה נסים א*ושהחיינו בוביום אינו חוזר ומברך שהחיינו:
- הגה: וי"א דאף ביום מברך שהחיינו (טור בשם ר"ת והרא"ש והמגיד) [וכן נוהגין בכל מדינות אלו גואחד יכול לברך והשני קורא] (הגהות אשירי פ"ב).
דולאחריה נוהגים לברך ההרב את ריבנו וכו' ואם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה יצא:
מפרשים
נוהגין לברך הרב כו'. בטור כתב בשם רע"מ שאין לומ' האל כיון שכבר אמר אלהינו ועמ"ש בסי' קפ"ט ראי' מזה לענין ברכה רביעית דבה"מ:
(א) ושהחיינו: ויכוין בברכת שהחיינו ג"כ על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות [של"ה] ונ"ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום, ונ"ל דמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי"ט דהא לא תקנו כלל ברכה עליהם:
(ב) וי"א דאף כו': דעיקר מצות קריאת' ביום:
אם נשתתק הקורא באמצע המגיל' השני צריך להתחיל בראש כמ"ש סי' רפ"ד אבל א"צ לברך תחלה דיוצא בברכת הראשון דעשה הברכ' בשביל כל הקהל כמ"ש סי' תקפ"ה ס"ג וכ"מ במרדכי סוף מגיל' בשם ר"א:
(ג) לא ביום: שכבר אמרו פיוטים [לבוש]:
הקורא כו'- כ"א ב' לא שנו אלא כו'.
שלש כו'- שם.
וביום כו'- אע"ג דעיקר זמנה ביום כמ"ש שם מ"מ כיון שבירך בלילה יצא דלא גרע מאם בירך אסוכה ולולב בשעת עשייה וכן לכתחילה יש לברך בלילה ומשבירך בלילה אינו מברך ביום כמו בסוכ' כמ"ש שם מ"ו א'.
וי"א דאף ביום- דעיקר קריאת' ביום כמש"ש אלהי אקרא יומם כו' ושם כ' ב' כל היום כו' מנלן דכתיב והימים כו' ובדלילה ל"ק וכן שם א' אין קורין כו' אע"ג דבגמרא אמרו כי קתני אדיום מכל מקום מדלא תני אלא ביום וכן בני כפרים לא היו קורין אלא ביום ובתוספתא פ"ב קראה בלילה לא יצא ידי חובתו אר"י מעשה בריב"נ שקראה בצפורי בלילה א"ל אין שעת הסכנה ראיה.
ואחד כו'- ירוש' פ"ד מעשה בר"מ שקרייה כו' ונתנה לאחר ובירך עליה כו' זה קורא וזה מברך מכאן שהשומע כקורא כתיב אשר קראו לפני המלך כו'.
ולאחריה נוהגין- מתניתין וגמרא.
אם לא- תוספתא פ"ב.
ונהגו- עמ"א.
ואין כו'- כלבו בשם ירושלמי והוא בפ"ד הלכה א' והוא בנוסחא שלנו משובש וגם כן מ' שם דלא קאי אלא אתורה אר"ש ב"א למדו ברכת כו'.
(א) ושהחיינו: ויכוין בברכת שהחיינו ג"כ על משלוח מנות וסעודות פורים שהם גם כן מצות של"ה ונ"ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום. ונראה לי דמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי"ט. מ"א.
(ב) ביום: דעיקר מצות קריאתה ביום. אם נשתתק הקורא באמצע המגילה השני צריך להתחיל בראש כמ"ש סי' רפ"ד סעיף ה' אבל א"צ לברך תחלה דיוצא בברכת הראשון. מ"א.
(ג) לא ביום: שכבר אמרו פיוטים. לבוש.
(ד) בצבור: וא"ז כתב בשם פוסקים לברך ביחיד ע"ש (ועיין בספר אליה רבה נוסחת ברכה אחרונה על נכון).
(א) ושהחיינו: ונכון לכוין בברכת שהחיינו גם על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות ויודיע זה להש"ץ המברך דבעי כונת שומע ומשמיע. ויכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום ומי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט [מ"א] וי"א דראוי לברך זמן על היום מפני תקפו של נס שהיה בו וכיון דמזמן לזמן קאתי הרי הוא ככל מועדי ד' שמברכין עליהן זמן ועיין בבה"ל אכן אם היה לו מגילה בלילה ובירך אז שהחיינו לכו"ע א"צ שוב לברך ביום. אם אבֵל קורא את המגילה יברך אחר הברכות משום ברכת שהחיינו שאין האבל מברך להוציא רבים בברכת שהחיינו, והאבל יקרא את המגילה:
(ב) וביום אינו חוזר ומברך וכו': דהרי כבר בירך בלילה וטעם הדעה שניה דסוברת דאף ביום וכו' דעיקר מצות קריאתה ביום הוא. אם נשתתק הקורא באמצע המגילה דעת האחרונים דא"צ הקורא השני העומד תחתיו להתחיל בראש רק יתחיל ממקום שפסק הראשון [וכ"ש שא"צ לברך מחדש דיצאו כל הקהל בברכת הראשון] דהוא טרחא דצבורא ועיין בשע"ת:
(ג) ואחד יכול לברך: בין ברכה ראשונה ובין לענין ברכה אחרונה ובלבד שיכוין להוציא השומעים והם יכונו לצאת:
(ד) ולאחריה נוהגים לברך: כי בגמרא איתא דברכה דלאחריה תליא במנהגא במקום שנוהגים לברך יברך ולכן כתב המחבר דהאידנא נוהגים לברך:
(ה) הרב וכו': ואין לומר האל הרב כיון שכבר זכר השם שאמר אלהינו ויש גורסים האל ובא"ר הכריע כהשו"ע שאין לומר וכן אין לומר בא"י האל הנפרע רק בא"י הנפרע ע"ש:
(ו) אם לא בירך לא לפניה וכו': דברכות אין מעכבות ונראה דאם נזכר באמצע שלא בירך יברך בין הפרקים:
(ז) אבל לא ביום: דכבר אמר פיוטים:
(ח) ואין לברך אחריה וכו': אבל הברכות שלפניה לכו"ע היחיד צריך לברך:
(*) ושהחיינו: עיין מ"ב סק"א מה שכתבנו די"א דראוי לברך וכו' הוא ממור וקציעה שהשיג על המגן אברהם וז"ל ולא ידעתי מה בכך שהוא דבר נהוג והלא בלאו מצות שילוח מנות וסעודה ראוי לברך זמן על היום ואף שהוא מדברי קבלה צריך חזוק כשל תורה ויותר ביחיד מפני תקפו של נס שהיה בו וכיון דמזמן לזמן קאתי הרי הוא לענין זה ככל מועדי ד' שמברכין עליהן זמן וזמן לא בעי כוס דהלכתא אומרו אפילו בשוק ויוה"כ שאין בו אכילה ושתיה אלא שביתה ומנוחה אעפ"כ מברכין אותו וכו' ומסיים שם דשפיר הוא לכתחלה למאן דלית ליה מגילה למסמך זמן אכוס דסעודה עכ"ל ובאמת לפי סברתו שיברך זמן על עצם היום מפני תקפו של נס שהיה בו א"כ היה לו לברך ג"כ ברכת שעשה נסים ובאמת מצאתי במאירי של שבת לענין חנוכה [וה"ה בענינינו לענין פורים] וז"ל מי שאין לו להדליק ואינו במקום שאפשר לו לראות י"א שמברך לעצמו שעשה נסים ושהחיינו בלילה א' ושעשה נסים בכל הלילות והדברים נראים עכ"ל וגם על עצם תמיהתו שמתמה על המגן אברהם והלא בלאו מצות שילוח מנות וכו' ראוי לברך זמן על היום וכו' לא אדע דאפשר דגם המגן אברהם מודה לזה אלא דהוא מיירי שבלילה היה לו מגילה ובירך אז שהחיינו וממילא יצא על עצם הזמן [ומה שמצדד הפמ"ג דלדעת המחבר יוצא בברכת שהחיינו דלילה על משלוח מנות וסעודה דיום לא נהירא וגם ריהטא דלישנא דמ"א לא משמע כן] אלא דביום לא היה לו כלל אפשר דגם הוא מודה. אח"כ מצאתי בברכי יוסף וז"ל אם אין לו מגילה יברך שהחיינו אך לא יברך ברכת שעשה נסים וברכת הרב את ריבנו [ר"י מלכו] אבל האחרונים כתבו דגם שהחיינו לא יברך עכ"ל ולא אדע באיזה אחרונים מצא ד"ז לבד ממ"א וא"ר שהעתיקו ומהם אין ראיה כמו שכתבנו וצ"ע למעשה ועיין לעיל בסימן תרע"ו בשעה"צ אות ג':.
(*) אלא בצבור: הנה בב"י כתב דא"ח כתב כן בשם הירושלמי ועיין בא"ר דהוכיח מכמה פוסקים דמברך אפילו ביחיד ועיין בביאור הגר"א דמירושלמי ג"כ אין ראיה דלא קאי אלא אברכת התורה. ומ"מ נראה דאין כדאי לברך אחרי' דבלא"ה הברכה זו אפילו בצבור אינה חיובית ותליא במנהגא כדאיתא בגמרא ומי יאמר דנתפשט המנהג כהיום לברך ביחיד וכ"כ הפמ"ג דספק ברכות להקל:.