שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרפה · ז
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
יש אומרים שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקרותם מדאורייתא, לפיכך בני היישובים שאין להם מנין צריכים לבוא למקום שיש מנין בשבתות הללו, כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא.
- הגה: ואם אי אפשר להם לבוא, מכל מקום יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם (מצא כתוב).
מפרשים
חייבים לקרותם מן התורה. כתוב בת"ה סי' ק"ח צריכין ליזהר בקריאה בצבור טפי ממקרא מגיל' אע"ג דמקרא מגילה עדיפ' וכל מצו' נדחת מפני' מ"מ לדעת רוב הפוסקים נקראת אף ביחיד אבל פרשת זכור כתב האשר"י פ' שלשה שאכלו דעשה דאוריית' הוא לקרות' בעשר' ודוחה ל"ת שבתור' דלעול' בהם תעבודו להכי שחרר ר"א עבדו כדי להשלימו לעשרה. ובתוס' שנ"ץ כתבו דאין שום קריא' מדאורייתא רק פרשת זכור ובתוס' קצרות מברכות פ"ב פירשו דפרשת זכור ופרשת פרה חייבים בקריאתם מן התורה עכ"ל וכתב רש"ל דירא' מזה שאין הקטן עולה למפטיר בפרשת זכור ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה מה בכך הא בעינן בר חיובא לעלות והוא ג"כ קורא בתורה אלא שהש"ץ קורא בקול רם שלא לבייש ואף בפרשת פרה יש ליזהר מאחר שבאותן תוספת ירא' דהיא מדאורייתא וכמדומה שכן מצאתי בחי' מרדכי עכ"ל וכ' מו"ח ז"ל ואינו נכון דבקטן היודע למי מברכין ודאי שרי אע"פ שהקטן קורא בקול רם דהא קטן עול' למנין ז' וקריאת ס"ת בכל שבת היא דאורייתא מוידבר משה את מועדי כו' כדאיתא בירושלמי ומביאו הרי"ף פרק הקורא עומד אלא שלא היה סדר מיוחד לכל קריא' מלבד פרשת זכור ועזרא תיקן הסדר לכל הקריאות ואפי' בקטן שאינו יודע למי מברכין לא ידעתי למה לא יצא בקריאת הש"ץ פרשת זכור בקריאת ס"ת דמאי נפקא מינ' בעול' לספר תורה אם הוא קטן עיקר החיוב שישמעו בקריאת התורה עד כאן לשונו. ולעניות דעתי נראה דבקטן שאין יודע למי מברכין אין יוצאין ידי הברכה על ידו ואין יוצאין ידי קריא' בלא ברכ' ע"כ אין להקרות למפטיר לקטן שאינו יודע למי מברכין אבל ביודע למי מברכין נראה דשפיר יוצאין ובסי' רפ"ב פסק רמ"א דקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בארבע פרשיות שמוסיפין באדר ונראה דביודע למי מברכין קאמר:
ופרשת פרה. בתוספות שלפנינו ליתא לא בברכות ולא במגילה י"ז ב' וכן באשרי פ"ו דברכות ליתא אלא זכור ונסחא משובשת נזדמנה לו:
(ב) מדאורייתא: בשל"ה האריך לצדד שפרשת פרה אינה דאורייתא וכ"כ הב"ח וכ"כ בתשובת מהרי"ל סימן קפ"ב שלא הזכיר אלא פרשת זכור. ובת"ה סי' ק"ח כתב וז"ל באשר"י פרק ז' דברכות כתב דעשה דאורייתא לקרות פרשת זכור בעשרה. ובתוס' שאנ"ץ כתבו דאין שום קריאה דאורייתא רק פרשת זכור. ובתוס' הקצרות בברכות פרק ב' פירשו דפרשת זכור ופרשת פרה חייבים לקרות' מן התורה וכו'. ואם כן צריך לזהר יותר שישמעו קריאת פ' זכור בי"ד ממקר' מגילה בזמנה אלא שהעולם לא זהירי בהכי עכ"ל. וכתב המ"א ונ"ל ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוק' בשבת זו אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבה"כ וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן וע"כ כששומע בפורים פרשת ויבא עמלק נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח וכ"ה ברא"ם סי' ב'. אבל פ' פרה לא מצינו שהוא מדאורייתא עכ"ל ע"ש. וכתב רש"ל שאין הקטן עולה למפטיר בפ' זכור ובפ' פרה ע"ש. והב"ח כ' דבין קטן שיודע למי מברכין ובין שאינו יודע למי מברכין עולה ע"ש:
והט"ז כ' דוקא קטן היודע למי מברכין עולה. ובסימן רפ"ב פסק רמ"א דקטן יכול לקרות בפ' המוספין או בארבע פרשיות שמוסיפין באדר ונראה דביודע למי מברכין קאמר עכ"ל ע"ש:
ועיין בגינת ורדים חא"ח כלל א' סי' ל"ז. כתב מהרי"ל בכל ארבע פרשיות אין מזכירין נשמות ואומרים צו"ץ ד"מ. יש נוהגין בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום ה' מפרשת שובבי"ם ת"ת וי"א גם פ' ויקהל ופקודי ואומרים שומר ישראל וכו'. ופשוט דהש"ץ אומר ענינו בשחרית ומנחה. וכתב האר"י ז"ל בפי' התורה שימים אלו מסוגלים לתקן עון קרי יותר מכל השנה להמתענים בהן לכן מתחיל מפ' שמות שאז התחיל השעבוד שנתקן הקרי דאדה"ר ונגמר בפ' כי תקנה עבד עברי ע"ש.
(יד) שפרשת זכור: דכתיב זכור את אשר עשה וכו' וגמרינן בגמרא דהאי זכור היינו באמירה מתוך הספר דוקא [ולא די במה שיקבע זה בלבו] וע"כ צריך הקורא לכוין להוציא כל השומעים וגם השומעים צריכין לכוין לצאת:
(טו) ופ' פרה אדומה: והרבה אחרונים כתבו שפרשה זו אינה מדאורייתא ועיין לעיל בסימן ס' סק"י במשנה ברורה דאפילו במצוה דרבנן ג"כ צריך לכוין לצאת ידי המצוה:
(טז) למקום שיש מנין וכו': היינו אפילו יש לו ס"ת בביתו אלא שאין לו מנין בביתו ואפילו אם נאמר דמנין לפרשה זכור הוא מדרבנן בעלמא עכ"פ עיקר קריאת זכור הוא דאורייתא והנה בתרומת הדשן כתב דשמיעת קריאת פ' זכור בעשרה עדיף יותר ממקרא מגילה בצבור שמקרא מגילה לדעת רוב הפוסקים סגי בזמנו ביחיד וע"כ אם א"א לו לקיים שניהם יראה לקיים קריאת פ' זכור בצבור אבל המ"א מצדד דטוב יותר שיבוא למקום שקורין המגילה בצבור ופרשת זכור יוצא ע"פ הדחק במה שישמע הקריאה בפורים פרשת ויבוא עמלק דבזה נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח ור"ל דיוצא מדאורייתא והנה למאי דקי"ל לעיל בסימן ס' דמצות צריכות כונה יהיה צריך בעת שמיעת פרשה זו לכוין לצאת בזה מ"ע של זכור אבל לענ"ד עיקר דינו של המ"א צ"ע דהא כתיב בתורה זכור את אשר עשה וגו' אשר קרך בדרך ויזנב בך וגו' תמחה וגו' והכונה שלא לשכוח מה שעשה לנו עמלק ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע ולכך נצטוינו למחות את שמו כמו שכתב הרמב"ן בביאורו וזה לא נזכר בפרשת ויבא עמלק:
(יז) מ"מ יזהרו לקרותם וכו': ויהדר לקרות זה מתוך הספר וכנ"ל בסקי"ד:
(יח) בנגינתם ובטעמם: דע דיש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בציר"י ויש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בסגו"ל וע"כ מהנכון שהקורא יקרא שניהם לצאת י"ש. כתב מהרי"ל בכל ד' פרשיות אין מזכירין נשמות ואומרים צו"ץ [ד"מ] ולענין אב הרחמים בא"ר בשם הגמ"נ די"ל בהם אב הרחמים ובד"מ בשם מהרי"ל משמע דאין אומרים בהם אה"ר וכן העתיק בדה"ח ולענין תענית של שובבי"ם ת"ת עיין בבה"ט ושע"ת: