שולחן ערוך אורח חיים תק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · תק · ו

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

נוהגין לנקר בשר ביום טוב אפילו נשחט מערב יום טוב

(וטוב לשנות קצת אם יוכל לשנות באיזה דבר) (מהרי"ל ותרומת הדשן סימן פ"ד):

מפרשים

מגן אברהם

(יב) נוהגים לנקר:    ואין בזה משום בורר אוכל מתוך אוכל משום דא"א לאכול בע"א דהא רב שרי להפריש חלה בי"ט מעיס' הנילושה מעי"ט עכ"ל הג"מ ויש לתמוה דאדרב' כל שא"א לאכול בע"א שייך בו בריר' כמ"ש סי' שי"ט ס"י ועוד דרוב הגאוני' לא ס"ל הא דרב ובהג"א מוכח דלא התיר ניקור אלא משום פסידא והיינו בשוחט בי"ט דכששחט מעי"ט אין הניקר מפיג טעמו אדרבה משביחו לכך נראה דיש לנקר ע"י שינוי כמו בקופיץ או בקרדום (וכמ"ש סי' תק"ד) לענין תבלין ואף על גב דהרקדה אסור' אפי' ע"י שינוי (וכמ"ש סי' תק"ו ס"ב) שאני התם שרגילין לעשות הרבה בבת א' וחיישי' שיכוין לעשות' בי"ט ויתבטל משמחת י"ט כמ"ש הרמב"ם עכ"ל ת"ה ודבריו תמוהים שפירש פי' זר בדברי הג"מיי ודבריו כפשוטן דמ"ש משום דא"א בע"א לא בא לתת טעם למה אין בזה משום בורר וכו' כלו' דזה לא מקרי ברירה דבריר' לא שייך אלא בדבר המעורב אבל הכא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וכ"כ המרדכי בסתמא וברירה לא שייך כאן עכ"ל, ואפי' למ"ש סי' תק"י היינו בדבר שהוא פסולת גמור או בב' מיני אוכלין אבל הכא הוא מין א' ואינו פסולת אלא אסור' הוא דרביע עליו, ומ"ש הג"מ משום דא"א וכו' ה"ק עכ"פ כיון שהי' יכול לנקרו מעי"ט ליתסר לנקרו וע"ז קאמ' דא"א לאכלו בע"א שרי לעשותו ומייתי ראיה מרב דאמ' שחט צפור מעי"ט אסו' לכסותו בי"ט כיון שמותר לאוכלו בי"ט בלא כיסוי אבל גלגל עיסה מעי"ט מותר להפריש חלה בי"ט כיון דאסו' לאכלה בלא חלה ה"נ כיון דאסו' לאכלו בלא ניקור שרי כנ"ל ברור פי' של הג"מ וכ"כ בהדיא בס' ראב"ן ע"ש (ומסיק) אף על גב בדהוה ברירה שרי כמ"ש סי' תק"י ס"ב גבי קטניות עכ"ל ואפי' להאוסרין סי' תצ"ה אוכל נפש שהיה אפשר לעשותו מעי"ט היינו במלאכה גמורה אבל הכא לא הוי ברירה כמש"ל ומ"ש בת"ה דרוב הגאונים פסקו דלא כרב היינו משום שהוא מתקן גמור דקודם היתה כל העיסה טבל תדע דאפי' המתירין באוכל נפש אוסרין להפריש חלה אבל הכא לא חשיב תיקון דהבשר הוא אוכל בכל מקום שהוא רק בחותך מה שאסור לאכול, ומ"ש בת"ה דבהג"א לא התיר אלא משום פסידא, ז"ל הג"א שלפנינו ומשום פסידא שרי לנקר הבשר ואפי' א"צ אלא למקצתה דדמי להא דמערים ומלח גרמא גרמא עכ"ל משמע דלנקר מה שרוצ' לאכול שרי בלא פסידא אפי' נשחט מעי"ט ומ"ש הג"א ומשום פסידא נ"ל דמיירי אם ישהא אחר י"ט יסריח הבשר וצריך למלחו ע"י הערמה וא"א למלחו אא"כ מנקרו לכן שרי מ"מ דוקא בנשחט בי"ט אבל נשחט מעי"ט אסור כמ"ש תה"ד:


(יג) וטוב לשנות:    משמע דאם א"א לשנות מותר בלא שינוי וביש"ש פסק דאחוריי' אסור לנקר דא"א לנקרו בשינוי ואם נשחט בי"ט הכל שרי עכ"ל וה"ה אם נשחט סמוך לי"ט שלא היה אפשר לנקרו קודם לכן, ולפי מש"ל יש להקל בכל ענין בניקור: ואם הבשר הוא ביום השלישי לשחיטתו ואם ישהא אחר י"ט יהיה אסור לאכלו כי אם צלי אסור לנקרו ולהדיחו על ידי הערמה שיאמר אוכל ממנה כזית כמו שכתב בת"ה דכשנשחט בערב יום טוב אסור דהוי לי' לנקרו בערב יום טוב וכ"מ בר"ן גבי מליחה שכתב שהוא גרם לעצמו הפסידא דה"ל לנקרו מעי"ט אבל אם נקרו מעי"ט מותר להדיחו בי"ט הואיל וראוי לאכילה כמ"ש סי' שכ"א סי"א, ול"ד להדחת כלים שאסור כמ"ש סי' שכ"ג דהתם עושה מעשה בידים שמדיחו מה שאין כן כאן ששופך עליו מים ודיו שרי כמו ירקות אבל בשבת נ"ל דאסור כמ"ש שם:

באר היטב

(י) לשנות:    וכתב עוד מהרי"ל וחלק אחוריים שצריך ניקור גדול אין נראה להתיר על ידי שינוי ועיין בים של שלמה בפרק קמא דביצה. והט"ז כתב דאין לנו להחמיר גם באחוריים דרך שינוי ואין חילוק בזה בין בשוחט בעי"ט או בי"ט לענין אחוריים טפי מן חלק פנים ע"כ נראה דמקום שיש דוחק בבשר ולא היה פנאי לנקר קודם י"ט שפיר יש לנקר בי"ט גם האחוריים עכ"ל כ"כ המ"א ע"ש. אם הבשר הוא ביום הג' לשחיטתו ואם ישהה אחר י"ט יהיה אסור לאוכלו כ"א צלי אסור לנקר ולהדיחו ע"י הערמה שיאמר אוכל ממנה כזית דכשנשחט מערב י"ט אסור דה"ל לנקרו בעי"ט. אבל אם נקרו מעי"ט מותר להדיחו בי"ט הואיל וראוי לאכילה אבל בשבת נ"ל דאסור מ"א ע"ש. ובס' עדות ביעקב סי' א' כתב דאפי' בשבת מותר להדיח ע"ש וע' בשכנה"ג וע' במ"א סי' שכ"א ס"ק ז' וע' באר היטב י"ד סי' ס"ט ס"ק מ"ה מש"ש.


משנה ברורה

(כז) אפילו נשחט מעיו"ט - וכנ"ל לענין מליחה וכ"ז כשמנקר הבשר שדעתו לאכלה ביו"ט אבל שאר בשר אסור לנקרו ואפילו נשחט ביו"ט שהרי טורח הוא לצורך חול אא"כ רוצה למלחו מפני שחושש שמא יסריח הבשר ולמלחו אסור קודם ניקור כמ"ש ביו"ד סימן ס"ה בזה מותר לו לנקר גם שאר בשר ע"י הערמה דהיינו לאחר שניקר חתיכה אחת לצורך היום אומר חתיכה זו אינה טובה בעיני כ"כ רק חתיכה אחרת ומנקרה וכן כולם. ודוקא כשנשחט ביו"ט אבל אם נשחטה בעיו"ט והיה לו פנאי לנקרה מבע"י אסור לו לנקר ביו"ט רק הבשר שצריך לו לאכילה ביו"ט שהרי הניקור אינו מפיג טעם הבשר כלל והיה לו לנקר קודם יו"ט:

(כח) וטוב לשנות קצת - דהיינו שינקרנו בקופיץ או בקרדום ואע"ג דלעיל גבי מליחה אף שהיה יכול למלחו מעיו"ט א"צ שינוי התם משום דבשר ששוהה הרבה במליחה מפיג טעם משא"כ הכא ע"י הניקור אינו מפיג טעם כלל והיה לו לנקרו מעיו"ט:

(כט) אם יוכל לשנות - ואם א"א לו לשנות מותר אפילו בלי שינוי ואע"ג דהיה יכול לעשות מעיו"ט משום דבניקור ליכא שום לתא דמלאכה אלא משום טרחא בעלמא וחלק אחוריים דא"א לנקר היטב ע"י שינוי יש להחמיר שלא לנקרו אם נשחט מעיו"ט והיה שהות לנקרו מעיו"ט ובמקום דחק יש להקל לצורך יו"ט. בשר מנוקר שהוא ביום ג' לשחיטתו ואם ישהה אחר יו"ט יהיה אסור לאכלו כ"א צלי כמבואר ביו"ד סי' מותר להדיחו ביו"ט הואיל וראוי לאכילה ואף דטרחא זו לצורך חול הוא אינו עושה מעשה רק ששופך עליו מים [ומ"מ ראוי לכתחלה שיאכלו הקצבים חתיכה ממנה ואם אפשר להניח ההדחה עד יו"ט ב' לא ידיחו ביו"ט ראשון] אבל בשבת דא"א לבשל ולאכול אסור [מ"א] ועיין לעיל בסימן שכ"א במשנה ברורה סקכ"א מה שכתבנו בשם האחרונים דע"י עכו"ם בודאי יש להקל להדיח ואם א"א ע"י עכו"ם מותר גם ע"י ישראל. עוד כתב המ"א דאם אירע זה בבשר שאינו מנוקר גם ביו"ט אסור להדיחו משום דכיון דאסור לנקר מה שאינו לצורך יו"ט ע"י הערמה שיאמר אוכל ממנו כזית כיון דהיה יכול לנקרה מבע"י וכנ"ל ממילא לא חזי לאכילה וע"כ דינו כמו בשבת דאסור להדיחו והנה לפי מה שהקילו האחרונים גם בשבת במקום הדחק מטעם דכיון דחזי לטלטול ממילא מותר להדיחו ג"כ גם בבשר שאינו מנוקר אין להחמיר מטעם זה כמו שביארתי בבה"ל. ומ"מ אם אפשר ע"י עכו"ם טוב יותר ע"י עכו"ם או כשמונח הבשר בכלי טוב שירחוץ ידיו עליו עד שיהיה הבשר שרוי במים:

ביאור הלכה

(*) וטוב לשנות וכו':    עיין במ"ב מש"כ אודות הדחה לבשר שאינו מנוקר דדעת המגן אברהם להחמיר בזה ביו"ט שאינו יכול להערים ולנקר משום דהי"ל לנקר מעיו"ט וממילא אסור להדיחו ג"כ. דע דעיקר מה שהכריע המגן אברהם להחמיר בשבת שלא להדיחו משום דס"ל דמה דאיתא בגמרא דבשר חי חזי לטלטול משום דחזי לאומצא לא קאי רק בבשר עוף דרכיך אבל לא בבשר שור ולא חזי לטלטול [דמשום טעם השני לחוד דהוא מרכך אין לאסור וכמו שכתב בנוב"י חא"ח סי' כ"ז] וממילא כפי מה שפסקו הרבה פוסקים דבשר חי של שור ג"כ חזי לטלטול משום דחזי לאומצא ממילא מותר להדיחו ג"כ וכמו שכתבו כ"ז בהדיא הא"ר בסימן ש"ח והנוב"י בסימן כ"ז הנ"ל וא"כ הלא בשר שאינו מנוקר ג"כ חזי לטלטל משום דחזי לאומצא דאף דהוא אינו מנוקר מן הדם ומן החלב הלא גם כן חזי לאכול לאומצא דהיינו רק להדיח הדם מלמעלה וליזהר ממקום שיש חשש חלב ומן החוטין שדם כנוס בהם כמו שמבואר ביורה דעה סימן ס"ז ס"ב ומעולם לא שמענו לאחד מן הפוסקים שיאמר דמה דאיתא בגמרא דבשר חי חזי לטלטול משום דחזי לאומצא דהוא דוקא בשר מנוקר והטעם כדכתיבנא וממילא מותר להדיחו ג"כ. ומ"מ לכתחלה בודאי יש ליזהר להדיח הבשר ע"י עכו"ם וכמו שראיתי בכמה אחרונים דאחר דשקלו וטרו בעיקר הדין לחלוק על המגן אברהם מ"מ סיימו דלכתחלה יש ליזהר על ידי עכו"ם. ודע דאף לדעת המגן אברהם שמחמיר להדיח היינו רק לענין הדחת כל הבשר אבל הבשר שרוצה לצרכי יו"ט בודאי מותר להדיח ולנקר לכו"ע אף דנשחט מעיו"ט:.





▲ חזור לראש