שולחן ערוך אורח חיים תקצו א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
לאחר תפלה מריעים תרועה גדולה בלא תקיעה.
- הגה: ויש מקומות נוהגין לחזור ולתקוע שלשים קולות (מנהגים ישנים) ולאחר שיצאו בזה שוב אין לתקוע עוד בחנם אבל קטן אפילו הגיע לחינוך מותר לומר לו שיתקע (המגיד פרק ב' מהלכות שופר) ומותר לו לתקוע כל היום (אור זרוע דראש השנה):
מפרשים
תרועה גדולה כו'. בטור כתוב בשם רע"מ הטע' כדי לערבב השטן ונ"ל פי שלא יקטרג עליהם אחר התפלה שהולכים ואוכלים ושותים ושמחים לומר שאינם יראים מאימת יום הדין (וכ' עוד ורב האי כ' כו' למדנו שיחידים היו רגילים לתקוע אחר התפלה ואם אינם עושין כן אין עיכוב בדבר שכבר יצאו י"ח עכ"ל. משמע מזה דאין איסור לתקוע אחר שיצא ידי החיוב והך דר' יצחק קאי על י"ט שחל בשבת) משמע מזה דאין איסור כלל לתקוע בי"ט אפי' רשות דאם היה איסור מדין התלמוד מי התיר לנו לתקוע בשביל השטן מה שלא נמצא בגמ' [כמ"ש בגמ'] גבי תקיעות דמיושב מפני עירבוב שטן ומ"ש כאן רמ"א שנוהגים לחזור ולתקוע ל' קולות נ"ל הטעם מפני שאולי חטאו ולא שמעו כראוי ע"כ תוקעים ל' קולות אולי חטאו קצת ולא שמעו כהוגן יתוקן עכשיו בתקיע' זאת אבל בתקיעת התרועה שזכר המחבר איני יודע ליישב:
אין לתקוע עוד בחנם. כתבו התו' והא דאמרי' בפ' בתרא דר"ה כי אתא ר"י בר יוסף אמר מכי הוה סיים ש"ץ תקיעתא ביבנה לא שמע אינש קל אודני' מקול תקיעות' דיחידאי פי' שבאו לתקוע בפני ב"ד שלא שמעו תקיעת ב"ד דאותן שיצאו אסור להן דיש שבות בדבר לתקוע בחנם בשבת עד כאן לשונו. משמע אבל בי"ט בלא שבת אין איסור לתקוע בחנם וא"ל דאמאי לא פי' התו' דהך דר"י בר יוסף מיירי בי"ט ולא בשבת דהוה קשה פשיטא דמהאיסור יש בדבר ותו מאי מקול תקיעותא דיחידאי דקאמר מה לי יחיד מה לי רבים משא"כ בשבת דיש חילוק דרבים היינו בפני בית דין ובר"פ בתרא דראש השנה משמע דרבי יהודה בר יוסף מיירי בשבת דאיתא שם אלא דבירושלים תוקעים יחידים וביבנה אין תוקעים יחידים ופירש"י בשבת ופריך ע"ז מהא דר"י בר יוסף אבל מדברי הטור קודם לזה בשם רב האי משמע דלא פי' כמ"ש התו' הך דר' יצחק שתקעו מי שלא שמעו כו' דהא כ' שכבר יצאו י"ח אלא פי' דתקעו תקיעות רשות ומיירי בי"ט בלא שבת ומדברי שניהם נלמד דאין איסור שבות שייך בתוקע בי"ט תקיעת רשות ומתני' דאין מעכבין התינוקות כו' דמשמע דיש איסור לתקוע בעצמו מיירי בשבת כדאיתא בברייתא בפי' וז"ל רמב"ם בפ"ב דשופר התינוקות שלא הגיעו לחינוך אין מעכבין אותן מלתקוע בשבת שאינה של י"ט של ר"ה כדי שילמדו ומותר לגדול להתעסק עמהם כדי ללמדן בי"ט בין הגיע לחינוך בין לא הגיע לחינוך שהתקיע' אינה אסורם אלא משום שבות עכ"ל. ופי' המ"מ דה"ק הרמב"ם בהגיע לחינוך מעכבים עליהם בשבת וכ"ש שאין מתעסקי' עמהם ובי"ט אפי' הגיעו לחינוך מתעסקי' עמהם עכ"ל. משמע מזה דכגדול עצמו אסור לו לתקוע אפי' בי"ט ומ"ה כ' רמ"א כאן דשוב אין לתקוע בחנם ואינו מוכרח דלמא התקיעה בעצמו והתעסקות עם קטן שוים הם ולעד"נ דמ"ש הרמב"ם בסוף כדי ללמדן בי"ט ר"ל בי"ט שהוא שבת וארישא קאי דאמר תחלה דבשבת גרידא בהגיע לחינוך מעכבין עליה' ובלא הגיע אין מעכבין אבל אין מתעסקין עמו אבל אם יש י"ט בשבת שהיום ראוי לתקוע מותר אפי' להתעסק ואפי' הגיע לחינוך וזה מוכח דהא סיים שאינה אסורה אלא משום שבות והוא דוקא בשבת כמ"ש שם קודם לזה ותו דהא פתח הרמב"ם בשבת גרידא והיה לו לסיים בשבת שהוא י"ט מה דינו שזה היפוכו ולמה סיים בי"ט אלא ודאי כדפרישי' דהרמב"ם מיירי שם בשבת בדין הסמוך לזה שם ובא כאן לחלק בין שבת גרידא לשבת שהוא י"ט כנ"ל נכון אבל בי"ט גרידא אין שום איסור בעולם דהא מסקי' בגמ' בפ' בתרא דר"ה דתקיעה חכמה ואינה מלאכה ואין בה שבות רק משום גזירה דרבה דהיינו שמא יעבירנ' לאומן ד"א ברה"ר וזה אין שייך בי"ט גרידא ותו דא"כ גבי לולב נמי בתר דנפיק ביה יהיה אסור ליטלו דחד טעמא הוא בשופר ובלולב משום שבות א' ובאמת מצינו בלולב ביקירי ירושלים להיפך אלא דהכ"מ כ' בפ"ב משופר וז"ל ומדברי רש"י שכ' מתעסק עמהם לא שהגדול תוקע וכו' משמע שמי שא"צ לימוד אסור לתקוע בי"ט אחר שתקע תקיעה של מצוה עכ"ל ואיני יודע מהיכן למד כן מדברי רש"י כי לא ידעתי מקום תחנותו. ושוב אית' במעש' דמגנצ"א שמבי' הטור סי' תק"ץ וכתוב שם ואמר הראב"ן דשלא כדין החזירוהו וגם התוקע עבר על שבות דרבנן כי לא הפסיד סדרו כו' דמשמע במה שתקע שלא לצורך הו' עובר על שבות דרבנן והוא תמוה מאין הרגלי' ואפשר דה"ק כיון דבשב' יש בו איסו' שבות ותו ק"ל דאם יש איסור תקיעה אחר החיוב יהיה אסור אפי' לטלטל אחר החיוב דומיא דשפוד של צלי בי"ט אחר שצלה בו כמבוא' בהל' י"ט וזה ודאי אינו דלא כתבו איסור טלטול אלא בשבת כמ"ש רמ"א ססי' תקפ"ח כנלע"ד:
(א) ל' קולות: ובשל"ה כ' לתקוע מאה קולות:
(ב) אין לתקוע עוד בחנם: וכ"כ הד"מ ולמד ממ"ש הטור סי' תקפ"ט גבי נשים וסי' תק"ץ שעובר על שבות דרבנן דלא כא"ז ע"כ וכ"כ בס' יראים, וכ' הראב"ן דאסור להוציא השופר כשא"צ לתקוע דהוי הוצא' שלא לצורך ועיין סי' תקי"ח ונ"ל דאפי' מי שיתקע ביום השני אסור לתקוע ביום הראשון להתלמד דהא בקיאי' בקביע' דירח' והראשון קודש והשני חול עיין סי' תק"ג:
(ג) מותר לו' לו: אף על פי שא"א לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך וא"כ היאך עובר באמירה בשביל הקטן י"ל דהוא עצמו זוכה בכך שמחנך הקטן [רא"ם]:
(א) אין לתקוע: ואסור להוציא השופר כשאין צריך לתקוע דהוי הוצאה שלא לצורך ואפי' מי שיתקע ביום שני אסור לתקוע ביום א' להתלמד דהא בקיאים בקביע' דירח' והראשון קודש והשני חול מ"א ע"ש. והט"ז מתיר לתקוע בר"ה אחר שיצאו ע"ש שהעלה דביום טוב ליכא שבות דתקיעה ע"ש. ובתשו' חכם צבי סימן ל"ה תמה עליו ע"ש. ובתשו' פנים מאירות סימן ק"ב הליץ בעד הט"ז ע"ש וע' יד אהרן באורך מזה ומיהו שרי לטלטל השופר אחר שתקעו בו השכנה"ג משם רש"ל וכ"כ הט"ז סוף ס"ק ב' ע"ש וע' סימן תקפ"ח סעיף ה' בהג"ה.
(א) מריעים תרועה גדולה - כדי לערבב השטן שלא יקטרג עליהם אחר התפילה שהולכים ואוכלים ושותים ושמחים לומר שאינם יראים מאימת הדין אבל אין אנו נוהגין כן רק בסיום תקיעה אחרונה של השלמת מאה קולות כמו שנבאר לקמיה המקרא אומר תקיעה גדולה והתוקע מאריך בה יותר משאר תקיעות [מט"א]:
(ב) שלשים קולות - ובשל"ה כתב לתקוע מאה קולות דהיינו שלשים דישיבה והתקיעות של סדרים ושלשים אחר התפלה ולהוסיף עוד שבס"ה יהיו מאה קולות:
(ג) אין לתקוע עוד וכו' - דכיון שא"צ הוי ככל שאר יו"ט שאסור לתקוע משום שבות. ועיין בט"ז שדעתו דיו"ט של ר"ה אינו דומה לשאר יו"ט בזה אבל רוב האחרונים הסכימו לאסור כדברי הרמ"א. ולענין טלטול לכו"ע שרי כל היום דהא ראוי לתקוע בו להוציא אחרים שלא יצאו עדיין:
(ד) בחנם - וגם אסור להוציא השופר כשא"צ לתקוע דהוי הוצאה שלא לצורך ועיין סימן תקי"ח ס"א בהג"ה ואפילו מי שיתקע ביום שני אסור לתקוע בראשון להתלמד:
(ה) מותר לומר לו שיתקע - היינו אף להשתדל ללמדו אופן התקיעות ואפילו אחר שאינו אביו משמע דמותר בזה דמחנך לקטן:
(ו) כל היום - אקטן קאי דאילו גדול הא כבר כתב דאין לתקוע עוד בחנם: