שולחן ערוך אורח חיים תקפז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · תקפז · ג

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה

שולחן ערוך

השומע מקצת תקיעה שלא בחיוב ומקצתה בחיוב, או שאמר לתוקע במתעסק: כוון להוציאני ידי חובתי, ותקע ומשך בה שיעור תקיעה, לא יצא. ויש אומרים שיצא אי איכא שיעור תקיעה בחיוב.

הגה: והוא הדין אם שמע מקצת התקיעה קול הברה, כגון שהיה התוקע בבור והוא עומד בחוץ, ובאמצע התקיעה יצא לחוץ (טור).

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(ה) וי"א וכו':    וראשון עיקר [רי"ו והרא"ש פ"ד ור"ן וכן כתב לבוש]:

באר היטב

(ד) שיצא:    וראשון עיקר. פוסקים ואחרונים.


(ה) ובאמצע:    כתב מהרי"ל יזהרו כל העם שלא להקיא בשעת התקיעות וכן שלא לוישפר"ן למען ישמעו כל העם שופר ונכון שינוחו התינוקות בבית דדוקא במגילה עבדינן משום שמחה ואם א"א להניחם יחזיקם האשה אצלה בבה"כ נשים שלא יבטלו. וכתב הט"ז העומדים חוץ בריחוק מקום אם נראה לו ברור שקול שמע יצא עיין שם וע' הלק"ט סימן רע"ו.


משנה ברורה

(יא) שלא בחיוב – כגון קודם עמוד השחר, וכדלקמן בסימן תקפ"ח.


(יב) במתעסק – להתלמד או לשם שיר בעלמא, דלא יצא, וכדלקמן סימן תקפ"ט סעיף ח':


(יג) ותקע ומשך – רוצה לומר, שהאריך תקיעתו בשבילו.


(יד) לא יצא – שהרי על כל פנים חסר לו התחלת התקיעה. והוא הדין נמי אם כל התקיעה היה בחיוב, אלא שהוא נכנס באמצע התקיעה, או שיצא מבית הכנסת באמצע התקיעה ושוב לא שמע, לא יצא, אף על פי שהיה שיעור תקיעה במה ששמע, וכמאן דשמע חצי שיעור תקיעה דמי.


(טו) ויש אומרים דיצא – וסברא ראשונה עיקר, וצריך לחזור ולתקוע. ואף על פי כן לא יברך עליו, דספק ברכות להקל. ויותר טוב שישמע הברכה מאחר שלא יצא עדיין.


(טז) ובאמצע התקיעה יצא לחוץ – רוצה לומר התוקע, והשלימה על שפת הבור, ונמצא שהעומדים בחוץ שמעו רק סוף התקיעה, דפלגא קמא היתה תקיעה פסולה. ואם היה שיעור תקיעה על שפת הבור, תלוי בשני דיעות הנ"ל. והוא הדין אם שמע מתחילה קול שופר, כגון שהיה עם התוקע בבור, ובאמצע התקיעה יצא לחוץ ולא שמע רק קול הברה, נמי לא יצא, דבעינן שמיעת קול שופר כשר מתחילה ועד סוף.

וכתבו האחרונים, דיזהרו כל העם שלא להוציא כיחם וניעם בשעת תקיעה, כדי שישמעו כל הקולות מתחילתם ועד סופם. וכן לא יביאו ילדיהם אצלם, וגם כן מטעם זה. ומוטב שיהיו אצל אימותיהם בבית הכנסת של נשים, דנשים אינן מחוייבות מן הדין בתקיעת שופר.

ומכל מקום נראה דקטנים שהגיעו לחינוך – מצווה להביאם ולהחזיקם אצלו, ויאיים עליהם שישמעו התקיעות ולא יבלבלו את הציבור.

ביאור הלכה

▲ חזור לראש