שולחן ערוך אורח חיים תקפז ג
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תקפז · ג
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
השומע מקצת תקיעה שלא בחיוב ומקצתה בחיוב, או שאמר לתוקע במתעסק: כוון להוציאני ידי חובתי, ותקע ומשך בה שיעור תקיעה, לא יצא. ויש אומרים שיצא אי איכא שיעור תקיעה בחיוב.
- הגה: והוא הדין אם שמע מקצת התקיעה קול הברה, כגון שהיה התוקע בבור והוא עומד בחוץ, ובאמצע התקיעה יצא לחוץ (טור).
מפרשים
מקצת תקיעה שלא בחיוב. כגון קודם שעלה עמוד השחר:
והוא עומד בחוץ כו'. ב"י כתב דה"ה לתוקע עומד חוץ לבור מתחלה ועד סוף והשומע הוא שעומד בקצת התקיעה תוך הבור ומקצתה חוץ לבור עכ"ל וכתב מו"ח ז"ל ע"ז איני יודע מנין לו דאף ע"פ שהשומע עומד בבור אין קול הכופר מתבלבל בבואו לבור כיון ששם במקום התקיעה חוץ בלבול וכ"מ במשנה שלא שנאה רק אם התוקע הוא תוך הבור ושם הקול מתבלבל ובאמת סברא חדא היא דמה לי שהתקיעה הוא בבור או שהקול שמבחוץ בא לבור ודאי הבל הבור מבלבלו:
(ה) וי"א וכו': וראשון עיקר [רי"ו והרא"ש פ"ד ור"ן וכן כתב לבוש]:
השומע. מחלוקת בירושלמי וכפי' הרמב"ן הביאו הרא"ש פ"ד דר"ה ס"ח וכן הכריח הרשב"א כהאי פירושא דאי כפי' הראשון דאמתני' תקע בראשונה ומשך כו' קאי א"כ אפי' תקיעה ראשונה לא עלתה לו דהא הפסיק בינתיים וכמ"ש בסי' תק"ץ ס"ח וע' מ"א בשם הפוסקים דהלכה כסברא ראשונה וכמ"ש הרמב"ם וש"פ דקי"ל בכ"מ כמ"ד שהוקבע בגמ' באחרונה:
וי"א. ערא"ש שם:
וה"ה. דלסברא ראשונה שהוא ת"ק דירושלמי הגמ' דבור מיירי שאין שיעור תקיעה ולר' אבא אפי' יש בו שיעור תקיעה:
(ד) שיצא: וראשון עיקר. פוסקים ואחרונים.
(ה) ובאמצע: כתב מהרי"ל יזהרו כל העם שלא להקיא בשעת התקיעות וכן שלא לוישפר"ן למען ישמעו כל העם שופר ונכון שינוחו התינוקות בבית דדוקא במגילה עבדינן משום שמחה ואם א"א להניחם יחזיקם האשה אצלה בבה"כ נשים שלא יבטלו. וכתב הט"ז העומדים חוץ בריחוק מקום אם נראה לו ברור שקול שמע יצא עיין שם וע' הלק"ט סימן רע"ו.
(יא) שלא בחיוב – כגון קודם עמוד השחר, וכדלקמן בסימן תקפ"ח.
(יב) במתעסק – להתלמד או לשם שיר בעלמא, דלא יצא, וכדלקמן סימן תקפ"ט סעיף ח':
(יג) ותקע ומשך – רוצה לומר, שהאריך תקיעתו בשבילו.
(יד) לא יצא – שהרי על כל פנים חסר לו התחלת התקיעה. והוא הדין נמי אם כל התקיעה היה בחיוב, אלא שהוא נכנס באמצע התקיעה, או שיצא מבית הכנסת באמצע התקיעה ושוב לא שמע, לא יצא, אף על פי שהיה שיעור תקיעה במה ששמע, וכמאן דשמע חצי שיעור תקיעה דמי.
(טו) ויש אומרים דיצא – וסברא ראשונה עיקר, וצריך לחזור ולתקוע. ואף על פי כן לא יברך עליו, דספק ברכות להקל. ויותר טוב שישמע הברכה מאחר שלא יצא עדיין.
(טז) ובאמצע התקיעה יצא לחוץ – רוצה לומר התוקע, והשלימה על שפת הבור, ונמצא שהעומדים בחוץ שמעו רק סוף התקיעה, דפלגא קמא היתה תקיעה פסולה. ואם היה שיעור תקיעה על שפת הבור, תלוי בשני דיעות הנ"ל. והוא הדין אם שמע מתחילה קול שופר, כגון שהיה עם התוקע בבור, ובאמצע התקיעה יצא לחוץ ולא שמע רק קול הברה, נמי לא יצא, דבעינן שמיעת קול שופר כשר מתחילה ועד סוף.
וכתבו האחרונים, דיזהרו כל העם שלא להוציא כיחם וניעם בשעת תקיעה, כדי שישמעו כל הקולות מתחילתם ועד סופם. וכן לא יביאו ילדיהם אצלם, וגם כן מטעם זה. ומוטב שיהיו אצל אימותיהם בבית הכנסת של נשים, דנשים אינן מחוייבות מן הדין בתקיעת שופר.
ומכל מקום נראה דקטנים שהגיעו לחינוך – מצווה להביאם ולהחזיקם אצלו, ויאיים עליהם שישמעו התקיעות ולא יבלבלו את הציבור.