שולחן ערוך אורח חיים תקטו ט
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תקטו · ט
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
ישראל ששיגר דורון לחבירו על ידי נכרי מערב יום טוב ונתעכב הנכרי והביאם ביום טוב מחוץ לתחום מותר אפילו למי שהובא בשבילו לאכלם אבל אסור לכל ישראל לטלטלם חוץ לארבע אמות או חוץ לעיר המוקפת חומה או חוץ למבצר שידוע שהוקף חומה לדירה:
- הגה: ודוקא שהיה דעתו מאתמול דלית ביה איסור מוקצה אבל אם לא היה דעתו מאתמול אף על גב דלית ביה איסור תחומין אסור משום מוקצה דכל של ישראל צריך הכנה מבעוד יום ואפילו למי שלא הובא בשבילו אסור (בית יוסף בשם תשובת הרשב"א):
מפרשים
מותר אפי' למי שהובא כו'. הטעם שהרי אין העכו"ם מביא משלו שנגזר שמא יאמר הבא לי ע"כ ברשב"א. ורש"ל כ' ע"ז דזה דוקא לדעת ר"ת דס"ל הטעם משום שלא יאמר לחוד אפשר לחלק בזה. אבל לרש"י דס"ל כדי שלא יהנה מאיסור של י"ט ה"נ הובא מח"ל עבורו ומשום שהוא מדרבנן הקילו באחר א"כ אין חילוק בין הביא הכותי או נתעכב השליח מ"מ נהנה מאיסור תחומין שנעשו בשבילו ומ"מ לאחר שרי דלא חמיר מפירות העכו"ם עכ"ל ותמהני על גברא רבה דכוותיה שמלאו לבו לחלוק על הרשב"א בזה ולא עוד אלא הרשב"א יהיה נסתר בדברי עצמו דרש"ל כתב שדברי רשב"א אלו אינם אלא לר"ת והנה הרשב"א סובר כרש"י כמ"ש ב"י בשמו בשם הרב המגיד שהרשב"א ס"ל כהרמב"ה וכרש"י ותמיהני איך לא הרגיש הרב רש"ל בזה שהרי ספר ב"י היה לפניו ובאמת לק"מ דודאי אף לרש"י שרי דהא רש"י כתב דטעם איסור מי שהובא לו ח"ל דאין בו משום איסור רק משום קנס בעלמ' כמ"ש לפני זה וקנס אין שייך אלא מי שמביא לו עכו"ם בשבילו בי"ט ויש לחוש שמא יצוה לו לכתחלה להבי' משא"כ כאן שאינו של עכו"ם אלא שישראל שולח לו כדין שיוכל לבוא לפני י"ט אלא דשליח הוא דעוית ונתעכב בדרך למה נקנוס לישראל שנשתלח לו כאן ע"כ בודאי מותר כאן לד"ה כנלע"ד ברור:
בכ"מ שזכרנו בסי' זה דתחומין דרבנן כ' בת"ה סי' פ"ג דאפי' הביא עכו"ם דורון בי"ט חוץ לי"ב מיל אע"ג דרוב הגאונים כתבו שזהו דאוריית' מ"מ אין להחמיר בו יותר מדברים שבאים ח"ל דאין כאן גזירה שמא יאמר לו להביא לו דלא שכיח' שיאמר להביא מרחוק כ"כ. לכאורה נ"ל דבמידי דתלוי ההיתר של מוקצ' ביחוד מעי"ט או שבת לכך כגון אותם דינים הנזכרים בסי' כ"ח שרי ליה לאיניש לעשות יחוד ההוא בי"ט א' של גליות על יום מחר מכח ממ"נ ומותר לכ"ע בי"ט שני דהא אין שייך בזה חומר' דר"ת שמא יאמר להביא כו' וא"כ הוה מותר שפיר אחר כ"ש במי"ט א' אבל נראה דיש איסור לעשו' הכנה בי"ט א' דשמא השני חול ואע"ג דאין איסור הכנה דרבה אלא מי"ט לשבת או איפכ' מ"מ איכ' איסור' דרבנן וכ"מ פ"ק ד' ב' חול מכין לשבת וחול מכין לי"ט ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכין לי"ט ופרש"י דאחשב' רחמנ' לסעוד' שבת וי"ט שיזמננה מבע"י ובחול אבל סעוד' חול לא חשיב' ולא שייכא בה הזמנם הלכך בא' בשבת דעלמא ל"ל למיסר ביצה שנולדה ביה (ונגמרה אתמול) כיון דאיתכן בידי שמים דסעודת חול לא אצרכ' רחמנ' זימון מבע"י דלא שייך בה מוקצה עכ"ל. משמע דוקא כיון דאיתכן בידי שמים שרי משבת לחול אבל אסור לעשות הכנה בידים או באמירה משבת לחול וא"כ כאן יש איסור לעשות הכנה מי"ט לחול. שוב ראיתי בדברי רש"ל פ' א"צ סי' צ' וז"ל מ"כ בשם הכל בו נשאל שאלה זו על מוקצה של אוצר וכיוצ' בו אם נמלך עליו בי"ט א' ואמר הריני מכינו למחר אי שרי ליה ממ"נ כיון דב' קדושות הם כמו דשרי' בעכו"ם שהביא דורון לישראל בי"ט א' דשרינן ליה בי"ט שני והשיבו דבמוקצה דאיכ' למיגזר ביה דלמא מטלטל ושביק כגון תרנגולת העומדת לגדל ביצים בהא ודאי אסור כדחזי' ביוני שובך דלא סגי להו במכאן אני נוטל למחר עד דאמר זה וזה אני נוטל אבל במוקצה אח' דליכא למיגזר האי גזירה כגון עצים ופירות של אוצר ודאי מחזי דמהני בהו ממ"נ עכ"ל גם ב"י הביאו סס"י תקי"ח נ"ל דזה לא מיירי אלא לענין איסור מוקצה דאי הכין ביום א' מהני למחר אבל מ"מ איסור' עביד במה שמתנה דהוי כעובדא דחול כנלע"ד:
ודוק' שהיה דעתו עליו. פי' שאין מותר אלא באם ידוע שישראל ישלח לו דאז אינו מוקצה אבל אם לא ידע אסור כיון שהם של ישראל ובלבוש הקשה מ"ש ממזמין חבירו והוא לא ידע ולא נתכוין בדברי רמ"א כראוי שהאיסור כאן כיון שהיו חוץ לתחום והם של ישראל וזהו מוקצה. וזהו מתשו' הרשב"א שהבי' ב"י בסי' זה לחלק בין פירות של ישראל או של עכו"ם ועמ"ש ססי' תקי"ח דלא קי"ל כן:
(כו) מותר אפי' וכו': שהרי אין העכו"ם מביא משלו כדי שנגזר שמא יאמר הבא לי (ב"י רשב"א) ונ"ל דבזה לכ"ע מותר דלא אסור משום שלא יהנה ממלאכת י"ט כיון דאינו נהנה מהמלאכה עצמה כן נ"ל, משמע שם דוקא בפירות שאין במינם במחובר לקרקע אבל אם יש במינם במחובר צריך חותם דחיישינן שהעכו"ם החליף טובים ברעים שתלשם היום וה"ה בדגים כמ"ש ביורה דעה סי' קי"ח ועמ"ש סי' תקי"ו וכ' בכ"ה סי' שכ"ה דוקא דורון אבל מי ששלח שליח לחבירו שיקנה לו בשר וישלחנו לו ויודע שיצטרך להביאו בי"ט אסור דהוי כאלו א"ל לעכו"ם להביאם בי"ט ובס' ת"ד סימן רכ"ה ורכ"ו כ' דדוקא כשנתעכב העכו"ם אבל אם השולח ידע שילך בשבת אפי' במתנה אסור עכ"ל וכ"מ ביורה דעה סימן צ"ח דהמבטל איסור אסור למי שנתבטל בשבילו:
(כז) ודוקא שהיה דעתו וכו': אציגה לפניך מקור הדברים ומתוכו יתברר דין זה ז"ל הב"י בשם הרשב"א דהא דמות' דבר שהובא מחוץ לתחו' דוקא בפירות עכו"ם אבל בפירו' ישראל אסורי' לכל דמוקצ' הם דכיון שהם חוץ לתחו' הקצום הבעלים מדעתן דשל ישראל צריך הכן אבל של עכו"ם א"צ הכן עכ"ל, ובסוף הסי' כ' בשמו דין זה ישראל ששגר דורון וכו' מפני זה כ' רמ"א לחלק בזה שהיה דעתו עליו ולי קשה דהא השאלה היתה סתם ישראל ששיגר דורון וכו' וא"כ ה"ל להרשב"א להשיב דוקא שהיה דעתו עליו וע"ק דאי הוה מוקצה מחמת שהיה ח"ל לא מהני דעתו עליו כמ"ש סי' תצ"ח ס"ג, ועוד דבסוף סי' ת"ה אמרינן דבפירות שיצאו ח"ל מותרין בני העיר שהובאו שם לאכלן כמ"ש רש"י וההוא מימרא בי"ט איירי דמוקצה אסור כמ"ש הר"ן והמ"מ ואפ"ה שרי וי"ל דש"ה כיון דהיו בין השמשות תוך התחום של בעליו לא אתקצאי ומותרים כל ישראל לאכול עמו דפשיטא דאם אדם אחד הביא דבר עמו ח"ל מותר חבירו לאכול עמו וכ"כ הראב"ן וה"ט דשל עכו"ם א"צ הכן דהעכו"ם אין מקצה כלום מדעתו וכיון דמוכן לבעה"ב מוכן לכל אבל הכא הבע"ה כבר הקצהו מדעתו והנותן ג"כ לא ידע כלו' ולכן אסור וכ"מ בלבוש, ומ"מ צ"ע דלא יהא אלא פירות הפקר שבאו מח"ל שמותר לאכלן אף על פי שלא הי' דעתו עליו וכדאי' בעירובין דף מ"ה ע"ב וכ"כ הר"ן סוף ביצה גבי שור של פטם, והג"מ פ"ב כ' שהובא מח"ל משום מוקצה ליכא ע"ש הרי אף על פי ששלחו ישראל ליכא משום מוקצה וטעמו דוקא בבהמות שהן ח"ל אמרי' דבעלים אקצוה לדעתם מיניה כיון שלא הביאם לתוך התחום מעי"ט אבל הכא לא אקצו' הבעלי' מדעתיה ודמי למי שזיכה להם ע"י אחר מנותיהם כמ"ש סי' שצ"ז ואף על פי שאין זכין ע"י עכו"ם מ"מ ליכא מוקצה דלא גרע ממצא פירות הפקר כמש"ל וכ"מ סי' תקפ"ו סכ"ב ולפי מ"ש סי' תצ"ח דלר"ש שרי א"צ לכל זה עיין סי' תצ"ה ס"ד:
(יז) ונתעכב: אבל אם השולח יודע שילך בשבת או ביו"ט אסור. ע' מ"א.
(יח) דעתו: ז"ל הב"י בשם הרשב"א בהא דמותר דבר שהובא מחוץ לתחום דוקא בפירות עכו"ם אבל בפירות ישראל אסורים לכל דמוקצים הם דכיון שהן חוץ לתחום הקצום הבעלים מדעתן דשל ישראל צריך הכן אבל של עכו"ם א"צ הכן עכ"ל. וט"ז סימן תקי"ח ס"ק ז' כתב דלא קי"ל כן ומתיר בזה ע"ש. וכ"ד המ"א ע"ש. (עיין בספר אליה רבה דהשיג על מ"ש מ"א בזה ומתרץ כל קושיות שלו) ואם באו לו בי"ט ראשון מותר בשני לכולי עלמא: והא דישראל שיגר דורון לחבירו ע"י עכו"ם דוקא פירות שאין במינם מחובר לקרקע אבל אם יש במינם מחובר לקרקע צריך חותם דחיישינן שהעכו"ם החליף טובים ברעים שתלשם היום וה"ה בדגים כמ"ש ביורה דעה סי' קי"ח. מ"א.
(סח) למי שהובא בשבילו - ולא שייך הכא למיגזר שמא יאמר לו לעכו"ם להביא דכ"ז במביא העכו"ם פירותיו בשביל ישראל אבל הכא אין לעכו"ם זה שום שייכות והיכרות לישראל המקבל ורק שליחותיה דישראל קמא הוא דעביד. וכתבו הפוסקים דכ"ז דוקא בנתעכב העכו"ם בדרך אבל אם המשלח היה יודע שלא יגיע עד יו"ט להמקבל ה"ז אסור באכילה למי שהובא בשבילו ולערב בכדי שיעשו כיון שנעשה איסור בשבילו. וכתבו עוד דאפילו בנתעכב דמותר מ"מ אם הדורון הוא דבר שיש במינו מחובר או דגים שיש במינו מה שניצוד היום יש לחוש שמא החליף עכו"ם בגרוע ממנו שנלקטו או שניצודו אצלו היום ביו"ט ואין לקבל ממנו אא"כ חתום בחותם וע"ד שנתבאר ביו"ד סימן קי"ח:
(סט) אבל אסור לכל ישראל וכו' - כנ"ל בסעיף ה':
(ע) ודוקא שהיה דעתו וכו' - ר"ל שהמקבל ידע שיגיע לו דורון מפלוני וסמך ע"ז:
(עא) אע"ג דלית ביה וכו' - פי' דליכא למיסר משום בא מחוץ לתחום כיון דאין להנכרי שום שייכות לישראל המקבל וכנ"ל:
(עב) אסור משום מוקצה - ודעת כמה אחרונים להקל בזה דלא שייך בזה מוקצה דהבעלים לא הקצום דדעת הבעלים היה להקנותם בזה להאכילם לו ומצד המקבל ליכא מוקצה דלא יהא אלא פירות הפקר שבאו מחוץ לתחום שמותר לאכלן אע"פ שלא היה דעתו עליו ואין לאסור אלא בהיה לו לישראל עצמו פירות חוץ לתחום והביאם לו הנכרי ביו"ט דכיון דידעו בהן הבעלים מבע"י ואסחו דעתא מינייהו כיון שלא הביאם לתוך התחום מעיו"ט הוו להו מוקצה ויש מקילין גם בזה שהרי בעיקרו לא הסתלק מהם ולא הכניסם לאוצר וכדומה אלא שריחוק המקום עיכבו מלהשתמש בהם ולא שייך בזה איסור מוקצה ודינו כמו שכתב המחבר בס"ה עי"ש וכתב הא"ר דיש לסמוך עלייהו בשעת הדחק וכ"ז למאן דאית ליה איסור מוקצה ביו"ט אבל למאן דלית ליה איסור מוקצה ביו"ט לא שייכא כלל כל עיקר הגה זו: