שולחן ערוך אורח חיים תיא א
שולחן ערוך אורח חיים · תיא · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מי שהיה במזרח ביתו בשדה ואמר לשלוחו לערב לו במערב אם נתן העירוב מהלאה לביתו בענין שהוא רחוק ממנו יותר מאלפים וביתו קרוב לו בתוך אלפים העירוב אינו כלום ונשאר לו שביתת ביתו נתן העירוב בענין שהוא לו בתוך אלפים אף על פי שגם ביתו לו בתוך אלפים קנה שביתה במקום עירובו ולא בביתו.
מפרשים
ונשאר לו שביתת ביתו. פי' רש"י שהרי בתחום ביתו היה אע"ג דגבי אילן (בסי' ת"ט סי"א) אמרינן באם אמר שביתתי רחוק מאלפים לא יזוז ממקומו ה"מ בבא בדרך דכיון דבמקום פלוני לא יוכל לקנות דרחוק יותר מאלפים ובמקום רגליו לא הוה ניחא ליה דליקני ליה אין לו שביתות כלל לפיכך לא יזוז ממקומו אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב יש לו שביתה דמסתמא בביתו ניחא ליה למיקני כשאין עירובו עירוב כדתנן גבי נתגלגל חוץ לתחום ספק מבע"י ה"ז חמר גמל. ולא תני לא יזוז ממקומו ש"מ דאם אינו עירוב יש לו שביתה בביתו עכ"ל והר"ר יונתן תירץ דשאני בבא בדרך דלעיל שפשע בעצמו שה"ל לפרש דבריו ולומר אם אני רחוק מאותו מקום יותר מאלפים תהא שביתתי במקומי וכיון שלא אמר פושע הוא אבל כאן ששלח ע"י שליח היה לו לשליח לדקדק בשליחותו שיכוין שכשיקדש היום לא יהא אביו חוץ לתחום כיון שלא דקדק יכול האב לומר לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי וקנה שביתה במקומו והרי הוא כאלו לא עירב כלל עכ"ל נראה דלא ניחא ליה בתירוץ רש"י כיון שגם כאן אינו בביתו אלא בשדה ורש"י ס"ל דבתחום ביתו ה"ל כאלו הוא בביתו ונ"מ בין פי' הרר"י לרש"י דלהרר"י אם היה בשדה במזרח העיר והלך בעצמו והניח עירובו חוץ לאלפים מזה המקום ודעתו לחזור לכאן בשעת קידוש היום דהפסיד שביתת ביתו כיון שלא נעשה ע"י שליח אבל לרש"י אף בזה יש לו שביתת ביתו כיון שעכ"פ הוא בתחום ביתו ומדברי הש"ע סי' ת"ח ס"ד משמע כרש"י להלכה דהא כתב דנתן הוא עירובו חוץ לתחום לא אמר כלום ממילא לא הפסיד שביתת מקומו:
(א) ונשאר לו שביתת ביתו: ול"ד לסימן ת"ט סי"א דאמרי' לא יזוז ממקומו דהתם היה בא בדרך ולא ניחא ליה דלקני שביתה במקומו אבל העומד בביתו ודאי ניחא ליה למיקני שביתה בביתו כשאין עירובו עירוב (רש"י) והרר"י כתב דהכא דהשליח פשע יכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וה"ל כאלו לא עירב כלל ע"ש סי' ת"ח:
(א) ונשאר: עיין סי' ת"ח ס"ד דאפי' הניח בעצמו חוץ לאלפים דיש לו שביתת ביתו עיין ט"ז.
(א) במזרח ביתו בשדה - ר"ל שהיה בשדה במזרח ביתו בעת שקידש עליו היום:
(ב) ואמר לשלוחו - מבעוד יום:
(ג) העירוב וכו' אינו כלום ונשאר וכו' - דכיון דקידש עליו היום רחוק מעירובו יותר מאלפים נמצא שאינו יכול לילך וליטלו וכיון דאינו עירוב ממילא נשאר על שביתת ביתו ולא דמי לסימן ת"ט סי"א דאמרינן לא יזוז ממקומו דהתם היה בא בדרך ולא ניחא ליה דליקני שביתה במקומו אבל עומד בביתו או בתחום ביתו ודאי ניחא ליה דליקני שביתה בביתו כשאין עירובו עירוב וי"א דהכא הטעם משום דהשליח פשע שהניח העירוב בחוץ לתחום מהמשלח ויכול לומר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והוי ליה כאלו לא עירב כלל ולטעם זה אף אם היה בדרך בכה"ג ג"כ לא הפסיד שביתת מקומו שהיה בה בעת שקידש היום ונראה דלעת הצורך יש לסמוך ע"ז להקל:
(ד) קנה שביתה וכו' - שהרי עשה שליחותו ונחשב לו האלפים משם:
(*) ונשאר וכו': עיין במ"ב מש"כ לחלק מהא דסימן ת"ט דכשעומד בביתו ודאי ניחא ליה דליקני וכו' ולטעם זה אפילו הניח בעצמו העירוב חוץ לתחום ג"כ ניחא ליה דליקני שביתת ביתו כשלא יחול העירוב שהניח מחוץ לתחום ומשא"כ לפירוש הי"א שהובא במ"ב והוא דעת הרבינו יונתן אם הניח בעצמו העירוב חוץ לתחום לא יזיז ממקומו. והנה ראיתי בלבוש שמשום דעת רבינו יונתן עם רש"י דהיינו שגם רבינו יונתן יסבור שכשהוא בתחום ביתו אפילו הניח בעצמו העירוב חוץ לתחום ג"כ לא אבד שביתת ביתו ולענ"ד א"א לומר כן בדעת רבינו יונתן ע"ש בד"ה חוץ לתחום ס"ד. ודע דבאור זרוע איתא שגם רב אחאי גאון ורבינו שמואל בין נטרונאי ג"כ פליגי על רש"י בזה ודעתם דכשהניח בעצמו חוץ לתחום אבד ג"כ שביתת ביתו ולא יזיז ממקומו והטעם בעניננו הוא משום דנעשה ע"י שליח וכסברת רבינו יונתן ע"ש [ועיין בהג"ה דבריהם אלא שקיצר מאוד] וכן הוא ג"כ דעת ראב"ן והובא בא"ר בסימן ת"ח ומ"מ למעשה נראה דיש להקל כסברת רש"י שכן העתיקו הרמ"א להלכה בסימן ת"ח ס"ד וכהרב המגיד ואף דמהרמב"ם שמציין שם אין ראיה מוכרחת דיסבור כן שלא כתב רק שאינו עירוב ומ"מ אפשר דאבד שביתת ביתו ג"כ כי הראה שלא ניחא ליה מ"מ אין להחמיר שכן הוא ג"כ דעת התוספות בדף מ"ט ע"ב ד"ה ואפילו ע"ש וכן הוא ג"כ דעת הריטב"א כרש"י:.