שולחן ערוך אורח חיים שצד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · שצד · ג

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח קודם שחשכה אם אי אפשר להוציא העירוב אלא אם כן עשה מלאכה גמורה בין השמשות הרי זה כמו שאבד ואינו עירוב שהרי אי אפשר לאכלו.

מפרשים

מגן אברהם

(ב) מלאכה גמורה:    אבל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו לפי שצורך מצוה היא (מ"מ ספ"א) עיין סי' ת"ט ועי' שס"ו סי"ג וסי' שצ"ה והטור ס"ל דגזרו עליו משום דמחזי כסותר אוהל שכ' נתנו במגדל שהוא לבנים מסודרים וכו' בשבת אינו עירוב וזה אינו אלא משום מוקצה כמ"ש התו' ומ"מ צ"ע למה כתב בי"ט ה"ז עירו' מפני שיכול לסתרו וליטלו דהא פסק לקמן סי' תקי"ט דאסור לסתרו ע"ש ונ"ל דהטור ס"ל כמ"ש המרדכי והתו' דמותר לטלטל הלבנים לצורך אוכל נפש כמ"ש סוף סי' תקי"ט ואם כלן לצורך עירוב נמי שרי ובסי' תקי"ח מיירי שלא היה צריך לאכול הפירות ע"ש וכצ"ל ברא"ש ועמ"ש סי' תקי"ט ס"ג:

ואם נמצא המפתח בשבת במקום שיכול להביאו בלא מלאכה דאורייתא הוי עירוב אף על פי שלא היה בידו ב"ה כיון שמצוי הוא שימצאנו חשבי' ליה כאלו הוא בידו (טור ותוס'):

באר היטב

(א) מלאכה:    אבל במלאכה דרבנן לא גזרו עליו בה"ש בדבר מצוה. ואם מצא המפתח בשבת בכל ענין הוי עירוב אפילו מצאו בשדה. ט"ז ע"ש.


משנה ברורה

(ז) במגדל - של בנין או אפילו במטלטל כמו תיבה גדולה המחזקת ארבעים סאה שיש בסתירתה משום סתירת אהל דאורייתא כמבואר בסי' שי"ד:

(ח) ואבד המפתח - דוקא שנאבד ממקום שהניחו ואינו יודע היכן הוא אבל אם הוא מונח במקומו אלא שהוא שכח באיזה מקום הניחו הוי עירוב דעביד הוא דמדכר [הרשב"א והריטב"א בחידושיהם]:

(ט) קודם שחשכה - פי' קודם זמן ביה"ש דבתחלת ביה"ש כבר היה אבוד ממנו:

(י) מלאכה גמורה - כגון שצריך לסתור המגדול או הדלת שיש בו משום סתירת אהל:

(יא) לאכלו - ואם נמצא המפתח בשבת במקום שיכול להביאו בלא מלאכה דאורייתא שלא היה מפסיק ר"ה בין מקום שנמצא המפתח לבין המגדול הוי עירוב אע"פ שלא היה בידו בין השמשות כיון שמצא אותן אח"כ חשבינן ליה כאלו היה בידו שמצוי הוא שימצאנו:

ביאור הלכה

(*) מלאכה גמורה:    כן הוא לשון הרמב"ם והשמיט סוגיא דעירובין דף ל"ד דאוסר אף במגדל של לבנים סדורות בלא טיח טיט דאין בו אלא שבות דמפרש דאתיא הסוגיא שם דלא כרבי וכמ"ש התוספות שם דלרבי דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו ביה"ש אינו אסור אלא במגדול של בנין [או של עץ שיש בו מ' סאה וכנ"ל] שיש בו מלאכה גמורה בסתירתו והטור העתיק הגמרא לאסור אף במגדול של לבנים סדורות [ואף בעירובי תחומין משמע דס"ל כן שציין בסימן ת"ט לדבריו כאן ואף שעירובי תחומין הוא צורך מצוה לכו"ע] נראה שהוא מפרש כמש"כ הריטב"א דהסוגיא אתיא אף לרבי ומשום דלבנים סדורות הוא שבות הקרוב דדומה לסתירת בנין וכ"כ בק"נ אבל הרשב"א בחידושיו ובעבוה"ק כתב כדעת הרמב"ם וכמ"ש התוס' דהוא דלא כרבי דלרבי דקי"ל כוותיה אינו אסור אלא בבנין גמור וכ"נ מהרה"מ בפ"ו אלא דצ"ע איזה מלאכה גמורה שייך אף בבנין גמור דהא מן התורה אין חייב אלא בסותר ע"מ לבנות ושלא ע"מ לבנות אינו אלא מקלקל ואפשר דחשיב זה סותר ע"מ לתקן דצריך להסתירה משום העירוב שמונח בתוכו (עיין מ"ב סימן ש"מ לענין קריעת מכתב ובה"ל שם) או משום דהוא שבות הקרוב דהא עכ"פ סותר הוא בנין גמור ולכן גזרו בו וכמו בהניח עירובו בקנה או בשבות של פחות פחות מד"א וכמבואר בסימן ת"ט וגדולה מזו דעת הריטב"א אף בלבנים סדורות דהוא שבות הקרוב לדאורייתא דהוא דומה לסתירת בנין וכנ"ל ובע"כ צריך ליישב באחד משני אופנים אלו דהא מוכח בסוגיא דסותר ממש אינו עירוב ורק בפסיקת חבל לא גזרו:.





▲ חזור לראש