שולחן ערוך אורח חיים שפג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · שפג · א

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה

שולחן ערוך

עכו"ם הדר עם שני ישראלים ואין העכו"ם בביתו אינו אוסר (עיין לעיל סימן שע"א) ויערבו ויהיו מותרים בא עכו"ם בשבת אוסר והעירוב בטל ומיהו יכולים לשכור ממנו בשבת ואחר כך יבטל האחד לחבירו ויהיה היחיד מותר וכל שכן אם העכו"ם בשבת שיבטל אחד לחבירו ויהיה היחיד מותר.

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(א) והעירוב בטל:    וכי הדר שכר לא חזר העירוב לקדמותו ול"ד לספינות שנפסקו ונתקשרו חזרו להתירן הראשון דהתם אין הספינות עומדו' ליפסק משא"כ הכא דמתחל' כשנעשה העירוב אין סופו להתקיים כל השבת לפי שעתיד העכו"ם לבא ולא שייך לו' כאן שבת הואיל והותרה הותרה ולא יתבטל כשיבא העכו"ם דהא בין השמשות עמד לאיסור (הרא"ש ומרדכי ותו') ואפי' הוא רחוק מ"מ יכול לילך ממקומו בחול ולבוא בשבת כנ"ל דלא כע"ש וא"כ כ"ש כשהספינות לא היו קשורו' מאתמול דהעירוב בטל דהא אין עומדות ליקשר (עיין סי' שס"ה ס"ז) וא"כ קשה על מ"ש הרא"ש ספ"ק דעירובין דאפי' נקשרו בשבת שרי (עיין סי' שנ"ה סל"א) וע"ק מדקאמר וכ"ש אם מת עכו"ם וכו' משמע דאפי' היה העכו"ם כאן מאתמול ועירבו ומת בשבת או שכרו ממנו העירוב בטל וצריכים לבטל וכמ"ש התוס' דף ס"ז ע"א ודף ע' ע"ב בד"ה לאתויי ובד"ה וקתני ע"ש א"כ ש"מ דלא אמרי' העירוב חוזר וניער א"כ קשה מ"ש דבסי' שע"ד פסק דחוזר וניער אפי' נפתח בשבת וע"ש לכן יש להתישב בדין זה שפסק לעיל:


(ב) אם מת וכו':    ול"ד למת ישראל בשבת דעירובן קיים כמ"ש סימן שע"א סעיף ד' דהתם אי בעי לערובי מאתמול הוי מערבי מה שאין כן כאן עיין ברא"ש:

באר היטב

(א) מת:    והיינו שלא שכרו ממנו תחלה רק היו אסורים ובמיתת העכו"ם נעשה היתר על ידי שביטל א' לחבירו אבל אם שכרו ממנו קודם שבת והיה להם עירוב רק שבשבת שמת העכו"ם נאסר כמש"ל בסימן שפ"ו ס"ז סק"ו שכרו מן היורש בשבת ההוא וא"צ אח"כ ביטול רשות ודי בעירוב שעשו תחלה וכ"ש אם מת העכו"ם בחול ט"ז עיין שם. ועיין מ"א שכתב דמשמע בתוספות דף ס"ד ע"א דאפילו היה העכו"ם כאן מאתמול ושכרו ממנו ומת בשבת בטל העירוב וצריכים לבטל ע"ש ועיין סי' שפ"ב ס"ק ו' מש"ש.


משנה ברורה

(א) עם שני ישראלים - בחצר אחד:

(ב) ואין העכו"ם בביתו - שהלך קודם השבת הוא וכל בני ביתו לעיר אחרת:

(ג) וע"ל סימן שע"א - ר"ל דשם נתבאר לדעה ראשונה דדוקא כשהלך למקום רחוק יותר מיום אחד שא"א לו לבוא בשבת ולדעה שניה אפילו בתוך מהלך יום אינו אוסר:

(ד) אוסר - ולא אמרינן דכיון שהותר תחלת השבת הותר לכל השבת ואפילו אם הלך למקום רחוק יותר ממהלך יום כיון שבא אח"כ בשבת אגלאי מלתא למפרע דיצא משם בחול ובכניסת השבת היה בתוך מהלך יום והיה עומד לבוא בשבת ולכך לא שייך לומר הואיל והותר תחלת השבת הותר דהא בין השמשות היה עומד להיות נאסר אח"כ:

(ה) והעירוב בטל - ר"ל כמו שכתב אח"כ דאפילו אם ישכרו מן העכו"ם לא יהיו יכולים לטלטל כ"ז שלא יבטלו הרשות אחד לחבירו משום דהעירוב נתבטל תיכף בבוא העכו"ם לביתו:

(ו) יכולים לשכור ממנו - ואין זה דומה למקח וממכר משום דאין זה אלא משום היכר להתיר טלטול:

(ז) ויהיה היחיד מותר - ר"ל האיש שביטלו לו הרשות משא"כ המבטל בודאי אסור אם לא שחזר השני וביטל להראשון דאז מותר כנ"ל בסוף סי' שפ"א:

(ח) וכל שכן אם - ר"ל שעירבו מבע"י ולא היה העכו"ם כאן ובא בשבת ומת בו ביום דודאי מהני בטול לחוד מק"ו דכיון דגם היכא דצריך שכירות וביטול מהני אפילו בשבת וכ"ש ביטול לחודא. [וה"ה אם לא עירבו כלל מבע"י מפני העכו"ם שהוא אוסר עליהן ומת בשבת דמבטל אחד לחבירו ושרי]. וכ"ז כשלא שכרו מן העכו"ם אבל אם שכרו ממנו מבע"י וגם עירבו ומת העכו"ם בשבת אף שיש לו יורשים לא נתבטל העירוב אף שעדיין לא שכרו מן היורש דכיון שהותר לתחלת השבת הותר לכל השבת:

ביאור הלכה

(*) וכ"ש אם מת העכו"ם בשבת:    עיין במ"ב שכתבנו דקאי אעירבו מבע"י ולא היה העכו"ם כאן וכו' כן פירש הנה"ש ועי"ש דבהיה העכו"ם כאן ולא היה רוצה להשכיר מבע"י עד שחשכה והשכיר אח"כ או מת פשיטא דצריך ביטול ומצדד שם דאפילו לדעת הראב"ד החולק על הרשב"א וס"ל דהעירוב חוזר ונעור הוא דוקא כשלא היה העכו"ם בביתו דחל העירוב עד שבא משא"כ בזה שלא חל בביה"ש כלל ועיין בבית מאיר דגם הוא מסכים בעיקר הדין לדבריו:.





▲ חזור לראש