שולחן ערוך אורח חיים שג א
שולחן ערוך אורח חיים · שג · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
לא תצא אשה בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה מפני שצריכה להסירם בשעת טבילה חיישינן שמא תוליכם ד' אמות ברשות הרבים ואם הם קלועות בשערה מותר ויש מי שאוסר ואם הם מעשה אריגה מותר שאינה צריכה להסירם בשעת טבילה:
- הגה: ובלבד שלא יהיו מטונפות או מוזהבים דאז מסירן כדי שלא יתטנפו במים (טור והרא"ש וסמ"ג):
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
קלועות בשערה מותר. דלא חיישינן דלמא אתי לאתויינהו בר"ה שאסור לסתור קליעת שערה בשבת וזהו דעת ר"ת בטור ובתוס' כ"כ ע"ש ר"י וז"ל דכי היכי שיש איסור בעשיית קליעה ה"נ יש איסור בסתיר' קליעה ויש מי שאוסר הוא רש"י ונראה שהוא מתרץ קושיא זו דכי מתרמי לה טבילה תצטרך להוציא החוט ולסתור הקליע' ותעשה זה ע"י עכו"ם דודאי מותר ע"י עכו"ם דהוי שבות דשבות:
שלא יהיו מטונפות. ז"ל רש"י מפני שהמים ממחים את הטיט ומלכלך בשר' בעליית' מהטבילה ואע"ג דחציצה לא הוי דעיילי בהו מיא מיהו כיון דשקל' לה משום טינוף אתי לאתויינהו עכ"ל ובטור כתוב שאז צריכה להסירם מפני הטיט שחוצץ ונראה דעתו דאע"פ שטיט הלח אינו חוצץ כמ"ש בי"ד סי' קצ"ח סי"ד מ"מ מבואר שם דאם היא מקפדת חוצץ וס"ל לטור כיון שאסור בזו המקפדת אין חילוק בין הנשים ותדע לך שאל"כ נתיר באשה זקנה שתצא בכל הני דאסורי' משום טבילת מצוה ובזקינ' אין שייך טביל' אלא ודאי כל שאסור בקצת אסור בכולם כנ"ל נכון לדעת רש"י:
דאז מסירן כו'. זהו טעם על מוזהבין:
מגן אברהם
(א) שמא תוליכם: ודוקא בדברים קטנים כאלו יש לחוש שתוליכם שאף בחול לפעמים נושאו בידו משא"כ בדברים שהן עיקר מלבושים (תוס'):
(ב) קלועות בשערה מותר: דהא אסור לסתור קליעות שערה מכ"ש סכ"ו:
(ג) ויש מי שאוסר: דחיישינן שתרפם [ב"ח]:
(ד) שאינה צריכה להסירם: צ"ע ביורה דעה סי' קצ"ח ס"ג סתם כדעת הראב"ד דדוקא כשהם חלולים אין צריכה להסירם:
(ה) כדי שלא יתטנפו: וחוצצין כמ"ש בי"ד שם:
באר היטב
(א) טבילה: כתב הבאר היטב אשר לפני ואם הבתולה אסורה מפני גזרה זו צ"ע כי הבתולות אסורות לטבול כמ"ש ביו"ד סי' קפ"ג ע"ש. ולא ידעתי למה מסופק בבתולה טפי מבזקינה דאין שייך נמי גבה טבילה ולדידי אין ספק דלא פלוג רבנן בתקנתא וכ"כ הט"ז בס"ק (ד') [ב'] יעו"ש.
(ב) מטונפות: שאז חוצץ.
(ג) מסירן: זהו טעם על מוזהבים.
משנה ברורה
(א) שבראשה - אכולהו קאי ולאפוקי חוטין שבצוארה כמ"ש בס"ב:
(ב) שצריכה להסירם וכו' - היינו דלמא מתרמי טבילה של מצוה ותוכרח להסירם מפני חציצה ואתיא לאתויינהו ד"א. ועיין באחרונים שכתבו דלא פלוג רבנן בתקנתא ואפילו זקנה ובתולה לא תצא:
(ג) שמא תוליכם - ודוקא בדברים קטנים כאלו הוא דחיישינן כיון דאף בחול לפעמים היא נושאתן בידה אבל דברים שהם עיקר מלבושים לא חיישינן להכי דאין דרכה לילך בלעדם ובודאי תלבשם אחר הטבילה:
(ד) קלועות בשערה מותר - דהא ליכא למיחש דלמא אתיא לאתויינהו דהא אסורה לסתור קליעת שערה כמ"ש בסכ"ו וטעם היש מי שאוסר הוא דדלמא כשתתרמי לה טבילה של מצוה תסתור הקליעה ע"י א"י ותוציא החוטין ואתיא אח"כ לאתויינהו [ט"ז] ועוד טעמים אחרים עיין בב"ח ובבאור הגר"א:
(ה) מעשה אריגה - דהני לא מיהדקי שפיר ולא חייצי ועיין יו"ד סימן קצ"ח דסתם שם בס"ג דדוקא כשמעשה אריגה היו חלולים אז א"צ להסירם:
(ו) שלא יהיו מטונפות - דכשהחוטין מטונף בטיט ורפש המים ממחים את הטיט ומלכלך בשרן בעלייתן מן הטבילה וע"כ דרכה להסיר מתחלה וכיון דשקיל לה משום טנוף אתיא לאתויינהו וכן כשהחוטין מוזהבין ג"כ מסירתם קודם הטבילה כדי שלא יתטנפו החוטין מהמים ואתיא אח"כ לאתויינהו וי"א עוד דמחוייבת בכ"ז להסיר קודם הטבילה משום חציצה כיון שמקפדת עליהן: