שולחן ערוך אורח חיים רסד ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · רסד · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
כרך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו, אם נתכוין להעבות (פירוש, לעשותה עבה) הפתילה כדי להוסיף אורה, אסור; ואם נתכוון להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשלשל למטה, מותר. ומטעם זה מותר לכרוך דבר שמדליקין בו על גבי גמי או קש כדי ליתן הפתילה בעששית:
- הגה: נותנין גרגיר של מלח וגריס של פול על פי הנר בערב שבת כדי שיהא דולק יפה בשבת (מיימוני פרק ה וטור):
מפרשים
כרך דבר כו'. בטור כתב תחילה פירש"י אם כוון להדליק אסור כו' ואח"כ פי' הרי"ף והרא"ש והטעם שתלוי בכוונתו כו' והקשה ב"י דהא לרש"י לא תליא מלתא בכוונתו מדסיים הרא"ש הטעם שתלוי בכוונתו לפי' הרי"ף ש"מ דלרש"י אינו כן ולא דק בקושי' זו דודאי לרש"י תלוי ג"כ בכוונה שהרי עיקר הטעם לאיסור משום שמא ידליק באיסור בעין בלא היתר וזה לא שייך אלא במתכוין להדליק אלא דפלוגת' בין רש"י לרי"ף היא בזה דלרש"י צריך הוכח' לעין כל היאך כוונת המדליק אם להדליק אם להקפות ע"כ פי' דלהקפות היינו מעשה אחר שאינו כורך לגמרי סביבו אלא מניחו תחתיו אבל הרי"ף פי' שגם להקפות הוא כורך ממש כמו בלהדליק ואין חילוק לעין הרואה אלא שבלב המדליק תלוי הדבר אם הוא להדליק או להקפו' וע"כ סיי' הרא"ש והטור הטעם שתלוי בכוונתו פי' שהוא המסור ללבו של המדליק בלי שום הוכח' לאחרים וכן הוא פי' דברי הרמב"ם שכ' כאן בש"ע כמו הרי"ף והרא"ש שזכרנו דהיינו אם כורך סביבו ונתכוין כדי להעבותו שידליק יפה אסור אבל אם כורך סביבו ונתכוין להקשות הפתיל' מותר ומ"ש הרב המגיד על פי' רמב"ם וכן פירש"י פירושו לענין דינא בזה דגם לרש"י הוה הדין אם נתכוין להוסיף אור אסור ולאפוקי מנוסחת הרי"ף בקצת ספרים וכן ברי"ף שבידינו דהא דלהקפו' מותר היינו להוסיף אור ע"ז אמר הרב המגיד וכן פירש"י אע"ג דלרש"י הוי פי' להקפות שאינו כורך כלל אלא מניחו תחת הפתילה הכשרה ובעי' דוקא הוכחה לזה שלא נתכוין להדליק כמ"ש בסמוך מ"מ לענין דין זה דבכורך כדי להוסיף אור אסור זה דעת הרי"ף באמת דלא כנ"א שזכרנו וכן כוונת הרמב"ם זהו כוונת הרב המגיד לפי ע"ד וא"כ אין מחלוקת בין הרא"ש להרב המגיד כדעת הרי"ף ולא כב"י שכתב מחלוקת ביניהם:
(ה) נתכוין להקשות: אפי' מדליק שניהם יחד דכשמכוין להקשות לא גזרי' שמא יטה:
(ו) ומטעם זה: בב"י כ' דזה לכ"ע שרי כיון דגמי או קש לא חזי לפתילה בעינייהו ליכא למיגזר שמא ידליק בהן בעינייהו וא"כ אפי' נתכוין להעבות הפתיל' שרי:
(ג) להקשות: אפי' מדליק שניהם יחד דכשמתכוין להקשות לא גזרינן שמא יטה.
(ט) אסור - אף דעתה ע"י הכריכה האור נאחז ומאיר יפה ולא אתי להטות אפ"ה אסור גזירה שמא ידליק בו לבדו:
(י) מותר - אפילו מדליק שניהם יחד דכיון שאין מכוין לפתילה להדליקו לא גזרו בו:
(יא) של מלח - לפי שהמלח צולל את השמן שתמשך אחר הפתילה:
(יב) של פול - כדי להניח הפתילה עליו. ובתוספתא פ"ב איתא טעם העושה כן כדי שיהא שוהה ודולק:
(*) ואם נתכוון להקשות וכו' מותר: עיין במ"ב במש"כ דכיון שאינו מכוין לפתילה וכו' הוא מלשון הלבוש ומש"כ במגן אברהם סק"ה דכשמכוין להקשות לא גזרינן שמא יטה לישנא קייטא הוא דהול"ל לא גזרו שמא ידליק בו לבדו וכמו שכתב בברכי יוסף ונ"ל בשיש בדבר שמדליקין בו מעוטא וא"כ אין נמשך אחר הפתילה [עיין בתוספות כ"א ד"ה שמחת דנקטו רביע ע"ש ונ"ל דה"ה מעוטא] אפילו בלהקשות אין להקל שמא יטה אח"כ מצאתי בספר תו"ש כעין זה:.
(*) ע"ג גמי או קש: עיין מ"א שכתב דגמי או קש כיון דלא חזי לפתילה בעינייהו ליכא למגזר שמא ידלק בו בעיניה ע"כ אפילו נתכוין להעבות הפתילה שרי עכ"ל ומדברי רבינו ירוחם ני"ב ח"ב משמע דאסור בזה לדעת רש"י ובספר תו"ש ג"כ מפקפק בזה לדעת הרמב"ם:.