שולחן ערוך אורח חיים רלה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · רלה · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

זמן קריאת שמע אבלילה משעת יציאת בשלשה כוכבים קטנים ואם הוא יום מעונן גימתין עד שיצא הספק דמלבו ואם קראה הקודם לכן וחוזר וקורא אותה זבלא ברכות חואם הצבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום טיקרא עמהם קריאת שמע יוברכותיה ויתפלל עמהם יאוכשיגיע זמן קורא יבקריאת שמע בלא ברכות.

הגה: יגומיהו לא יחזור ויתפלל בלילה אף על פי שהצבור ידמקדימים הרבה לפני הלילה אלא אם כן הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות טודאז לא מתחזי כיוהרא מה שיחזור ויתפלל (מרדכי ריש ברכות והגהות מיימוני פרק ג' מהלכות תפלה ותרומת הדשן ס"א):

מפרשים

מגן אברהם

מ"ש הע"ת כאן דאל"כ לא הוי קשיא להו לחכמים מידי אין לו ביאור דאדרבה זה קושיתם דחכמים ס"ל דצריך לקרות ולהתפלל בלילה:


(א) קטנים:    ומן הדין סגי בבינוני' כמ"ש סי' תקס"ב אלא שאין אנו בקיאין לכן בעינן קטנים אבל גדולים לא מהני שנראים גם ביום (תר"י):


(ב) וקורא בלא ברכות:    ולא יסמוך על ק"ש שעל מטתו חדא מפני שקורא אותה אחר אכילה ושתיה וק"ש של חובה צריך לקרותה לכתחלה לפני אכילה ועוד שאינו מכוין לצאת בה ועיין סי' ס' ס"ד ומ"מ די שיקר' ב' פרשיות הראשונות כיון שהזכיר יציאת מצרים בבה"כ (תר"י) והעולם נהגו עכשיו כר"ת שיוצאין בק"ש שקראו בבה"כ אעפ"י שהוא מבע"י קצת אבל כל אדם יחמיר לעצמו ויקרא על מטתו כל הק"ש ולפחות ב' פרשיות ויכוין לצאת בה ובקיץ יזהר לקרותה אחר צ"ה ואף על פי שאוכל קודם יצא כמ"ש רש"י ועמ"ש סי' רס"ז והותיקין נוהגין לקרות מיד בצ"ה ועמ"ש ס"ב:


(ג) מקדימין הרבה:    כתוב בת"ה שהיו נוהגין להקדים ג' או ד' שעות לפני הלילה ונדחק מאוד ליישב המנהג ולא עלתה בידו ומדברי הב"ח בסימן רס"א משמע דנהגו כמ"ד דמשקיעת החמה הוי לילה ופלג המנחה הוי שעה ורביע קודם השקיעה וכשנחשוב שעה זמניות הוי בקיץ לערך ב' שעות קודם הלילה ומיהו אנן לא קי"ל הכי דהא בע"ש עושין מלאכ' עד חצי שעה קודם הלילה בקירוב ולכן אפילו בדיעבד אם התפלל בזמן הנ"ל צריך לחזור ולהתפלל אבל ק"ש סביר' להו לרוב הפוסקים דבעינן דוקא אחר צ"ה ולכן לא מיחזי כיוהרא אם חוזר וקורא, נ"ל דמי שרגיל לקרות ק"ש ולהתפלל בצבור מעריב בלילה וטעה והתחיל בברכת ק"ש עם הצבור מבע"י יגמור אותן כדי שלא יברך ברכה לבטלה ובלילה יקרא ק"ש בלא ברכותיה ויתפלל ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה הכי עדיף טפי כדי שיתפלל בזמנה וכ"מ סוף סימן פ"ט דלא שרי' ליה לקרות ק"ש קודם זמנה משום סמיכות גאולה לתפלה של שחרית וק"ו ערבית עמ"ש סי' רל"ו ס"ג:

באר היטב

(א) קטנים:    ומן הדין סגי בבינונים כמ"ש רמ"א בסי' תקס"ב אלא שאין אנו בקיאין לכן בעי קטנים אבל גדולים לא מהני שנראים גם ביום ובתענית לא הטריחו כולי האי וסגי בבינונים כמ"ש רמ"א סימן תקס"ב.


(ב) בלא ברכות:    ולא יסמוך על ק"ש שעל מטתו מפני שאין מתכוין לצאת בה תר"י. וט"ז העלה דכל מאן דחש למיעבד על צד הטוב יקרא ק"ש על מטתו ויכוין לצאת י"ח בזה ולא מפני המזיקין ולא יצטרך לקרות רק ב' פרשיות כיון דכבר קרא י"ח בבה"כ וזהו יותר נכון מדרך הש"ע דבדרך הש"ע קרוב לודאי שבשעת צ"ה אפשר שישכח לקרות בפרט שכבר קרא ויצא רק שצריך לחזור משום רווחא דמילתא כמ"ש משא"כ בשעת שכיבה דיש אז התעוררות לקרות מפני המזיקין ובזה אין אדם עשוי להשכח עכ"ל. וכן דעת המ"א. שוב מצאתי במט"מ שרש"ל קרא על מטתו כל ג' פרשיות עיין מ"א ס"ק ג' ובגינת ורדים בספר גן המלך סימן צ"ו ובספר יד אהרן. מי שרגיל לקרות ק"ש ולהתפלל בצבור מעריב בלילה. וטעה והתחיל בברכת ק"ש עם הצבור מבע"י יגמור אותן כדי שלא יברך ברכה לבטלה ובלילה יקרא ק"ש בלא ברכותיה ויתפלל אע"פ שאינו סומך גאולה לתפלה הכי עדיף טפי כדי שיתפלל בזמנה. מ"א.


משנה ברורה

(א) בלילה משעת - דכתיב ובשכבך וקודם לילה לאו זמן שכיבה הוא ולילה מקרי משנראו ברקיע ג' כוכבים בינונים אך מפני שאין הכל בקיאין ויבואו לטעות בגדולים [וגדולים בודאי אינן סימן ללילה שכמה פעמים נראין אפילו ביום] החמירו גבי ק"ש דאינו קורא עד שיראו ג' קטנים:


(ב) שלשה כוכבים - ואפי' מפוזרים:


(ג) ימתין - דספק דאורייתא הוא [הגר"א]:


(ד) מלבו - ואם הוא יודע מתי שקעה החמה ימתין כשיעור ד' מילין שהוא ע"ב מינוט ועיין לקמן סימן רצ"ג ס"ב במ"ב ובה"ל דכל הענין דשם שייך גם לכאן:


(ה) קודם לכן - ר"ל קודם צה"כ או ביום המעונן קודם שיצא הספק מלבו:


(ו) חוזר וקורא אותה - עיין במאמר מרדכי ובנהר שלום שכתבו דמעיקר הדין הוא ולא משום חומרא וכן דעת הגר"א סק"א:


(ז) בלא ברכות - דהא כבר בירך אותם ואע"ג דלא יצא בק"ש שקרא קודם הזמן אעפ"כ לא הוי הברכות לבטלה דאע"ג דמסמכינן להן לק"ש מ"מ עיקרן לא נתקנו דוקא לק"ש ולפיכך בדיעבד שקראן קודם לזמן של ק"ש יצא:


(ח) ואם הצבור - והיו עושין כן מפני הדחק שכמה פעמים אלו היו ממתינין בתפלת ערבית עד צה"כ היה כ"א הולך לביתו ולא היו מתפללין בצבור שטורח להם להתאסף עוד וגם איכא עמי הארץ טובא דאי לא יתפללו בצבור לא היו מתפללין כלל וע"כ סומכין עצמן על דעת ר' יהודה שס"ל דמפלג המנחה ולמעלה נחשב ערבית להתפלל תפלת ערבית וכדאיתא לעיל סימן רל"ג דשרי לעשות כן בשעת הדחק וכיון שנחשב לענין תפלה ללילה היה מנהגם שהיו קורין אז ג"כ ק"ש אף שהוא דלא כהלכתא לרוב הפוסקים:


(ט) יקרא עמהם ק"ש - ולא יכוין אז לצאת ידי חובת ק"ש כ"א בקריאה שניה שקורא אח"כ בזמנה:


(י) וברכותיה ויתפלל עמהם - כדי לסמוך גאולה לתפלה וגם להתפלל עם הצבור:


(יא) וכשיגיע זמן קורא - ודי שיקרא שתי פרשיות הראשונות כיון שהזכיר יציאת מצרים בבהכ"נ דנהי דלענין ק"ש לא יצא בזה הזמן משום דאכתי לאו זמן שכיבה הוא לענין יציאת מצרים שאנו מחוייבין להזכיר בלילה יוצא בזה הזמן [מ"א בשם תר"י] אבל בשאגת אריה האריך ומסיק דירא שמים יש לו ליזהר לקרות כל השלש פרשיות של ק"ש אחר צאת הכוכבים:


(יב) קריאת שמע בלא ברכות - ואין כדאי לסמוך על הקריאה שקורא על מטתו אפילו אם מנהגו לקרות כל הג' פרשיות דהא צריך לכוין לצאת ידי מ"ע של ק"ש כדלעיל בסימן סמ"ך וק"ש שעל מטתו אין אנו מכונים לשם מצוה כ"א להבריח המזיקין ועוד שאפילו אם נימא דאין צריך כונה לצאת המ"ע צריך עכ"פ כונת הלב לקבל עליו עול מלכות שמים במורא ובאותה שעל מטתו אין מכוין לזה. והנה בזמנינו נהגו רוב העולם לקרות ק"ש ולהתפלל אחר צאת הכוכבים כדין מיהו באיזה מקומות בבתי כנסיות יש עדיין מנהג הישן שמתפללין תיכף אחר מנחה אף שהוא מבע"י קצת והמתפלל במקומות האלו יראה לחזור ולקרות ק"ש כשיגיע הזמן. ולפחות יראה לקרות כל הפרשיות על מטתו כדין ויכוין לצאת בזה המ"ע של ק"ש ובאיזה מקומות יש מנהג שהותיקין אינן קוראין ק"ש עם הצבור אלא שותקין עד שמ"ע ומתפללין עמהם וממתינין אחר התפלה עד צה"כ וקורין ק"ש וברכותיה ואין חוששין לסמיכת גאולה לתפלה וגם מנהג זה נזכר בדברי הקדמונים עיין בב"י ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן רל"ג ס"א במ"ב ואשרי המתפלל מעריב בזמנו בצבור ועיין מה שכתבנו בבה"ל בשם המעשה רב:


(יג) ומיהו לא יחזור - עיין בה"ל:


(יד) מקדימין - הסכמת הפוסקים הוא דעכ"פ אין לו להקדימה יותר מפלג המנחה ואם הקדים לא יצא לא בק"ש וברכותיה ולא בתפלה לכו"ע וצריך לחזור ולקרוא ק"ש וברכותיה ולהתפלל שמ"ע. ואפילו מפלג המנחה ולמעלה אינו אלא למי שהתפלל מנחה קודם פלג אבל להתפלל מנחה ומעריב אחר פלג הוי תרתי דסתרי אהדדי:


(טו) דאז לא מחזי כיוהרא - אבל מה שחוזר וקורא ק"ש לא מחזי כיוהרא דלענין ק"ש כמעט כל הפוסקים מסכימים דזמנה הוא מצה"כ. כתבו האחרונים מי שנוהג לקרות ק"ש ולהתפלל בצבור בזמנה וכשהיה בצבור שקורים ומתפללים מבעוד יום טעה והתחיל בברכת ק"ש יגמור הברכות עם הק"ש עד שמ"ע כדי שלא יהיה ברכה לבטלה אבל שמ"ע לא יתפלל עמהם וכשיגיע זמן ק"ש יקרא ק"ש בלא ברכות ויתפלל עם הצבור ואע"ג דעכשיו אינו סומך גאולה לתפלה דתפלה בזמנה עדיף מסמיכת גאולה לתפלה:

ביאור הלכה

(*) ואם הצבור מקדימים וכו':    ויתפלל עמהם. ובמעשה רב אות ס"ה כתב דמוטב להתפלל ערבית בזמנה ביחיד אם א"א לו לאסוף עשרה בזמן ק"ש ואף בשבת דעתו שם שיתפלל בזמנה דוקא:.


(*) ומיהו לא יחזור ויתפלל וכו':    הלשון מגומגם דכיון שהוא מתפלל עמהם לכתחלה משום דאין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור פשיטא שלא יחזור ויתפלל משום ברכה לבטלה ועוד דמאן דרגיל בפרישות היכי שרי ליה לחזור ולהתפלל ואפשר כונתו כמו שכתב רב האי ומובא בב"י שיש נוהגים להתפלל עם הצבור תפלת נדבה ואח"כ הזמנה מתפלל עוד תפלת חובה וכתב ב"י דבזה צריך שיהא מכיר עצמו שיהא זהיר וזריז בכונה עי"ש ולזה אפשר כוון הכא בהג"ה ומצאתי אח"כ שכן היה מפרש הלבוש וכן העתיק בחבורו עי"ש אבל באמת כ"ז דוחק והמעיין במקור הדברים במרדכי ובהגהת מיימוני ובתה"ד יראה שלא נזכר כלל לחזור ולהתפלל אלא כתבו כולם דצריך לנהוג כדעת ר"ת לקרוא ולהתפלל לאחר פלג המנחה והנוהגים לאחר בק"ש ובתפלה עד צה"כ מחזי כיוהרא וכונתם משום דפורש מן הצבור שקוראים ומתפללים אחר פלג המנחה וכתב הב"י דלענין תפלה יש לסמוך עליהם שלא לפרוש מן הצבור ולהתפלל עמהם בשוה אבל בק"ש שלרוב הפוסקים לא יצאו קודם צה"כ בודאי מותר לו לאחר בקריאתו עד צה"כ וכן העתיק בד"מ וכפי הנראה ט"ס הוא בכאן וצ"ל ומיהו לא יאחר להתפלל בלילה וכו' וכן הוא באמת הלשון בתה"ד עיי"ש ואדברי המחבר קאי וכונתו דאע"ג דלענין ק"ש אם ירצה להמתין בק"ש וברכותיה עד צה"כ בודאי שפיר עביד וכמו שהמנהג באמת בזמנינו אבל עכ"פ שמ"ע יתפלל עם הצבור ואם גם ימתין בתפלה מחזי כיוהרא. ואפשר עוד דהלשון יחזור שטפא דלישנא הוא ומשום דגבי ק"ש לפי המנהג שקורין עם הצבור כתב חוזר נקט גם הכא חוזר והכונה כשהוא רגיל בפרישות יאחר להתפלל ודוחק:.





▲ חזור לראש