שולחן ערוך אורח חיים קמ ב

העומד לקרות בתורה וברך ברכה שלפניה וקרא מקצת פסוקים ודבר דברי תורה או דברי חול לא הוי הפסק ואינו צריך לחזור ולברך:

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

לא הוה הפסקה. דל"ד לנשתתק דאזיל ליה מעשה ראשון אבל שיחה אפילו הסיח דעתו לא הוי הפסק להצריך לברך שנית וראיה מק"ש דשואל מפני כבוד וא"צ לחזור למימר ברכת ק"ש דדוקא גבי תפילין אמרינן שח מברך שתים דאז עושה מהן ב' מצות כי יש בהם שייכות ב' מצות כ"ה דעת ר"א במרדכי שמביא ב"י וכתב עוד בלשון זה אבל המברך הקורא בתורה אין מוציא הרבים בברכתו שהרי כל אחד צריך לברך ולקרות הלכך היכא דנשתתק צריך אחר לברך אבל היכא דסח אפילו הסיח דעתו א"צ לברך והשיב רבינו יואל דאי לא משום נכנסין ויוצאין כל ז' יוצאין בברכת הא' הרי דמוציא את הרבים והיכא דנשתתק ליכ' למיחש לנכנסין ויוצאין דקלא אית ליה ולעד"נ דלק"מ על ר"א דמ"מ האידנא דניתקן שכל הקורא יברך בפ"ע ממילא מכוין בדעתו דוקא על קריאת עצמו ולא על קריאת אחר ול"ד למנהג המשנה שלא היו מברכין רק ראשון ואחרון והיו מתכוונים להוציא כל האמצעים דבתר הכוונה אזלינן וכיון שנשתנה הענין נשתנה הכוונה וע"כ דוק' אם נשתתק ויבא אחר למלאות מקומו ע"ז לא נתכוון הראשון בברכתו אבל אם הוא לעצמו הסיח דעתו בנתיים ע"ז היה דעתו תחלה לחזור ולקרות ולזה נתכוון בברכתו תחלה כן נראה נכון וע"כ פסק בש"ע כאן כן:

משנה ברורה

עריכה

(ו) וקרא מקצת פסוקים: ואין חילוק בין שקרא פסוק אחד או כמה פסוקים אבל בלא קרא עדיין כלל אם הפסיק אפילו בד"ת כיון שהוא שלא מענין הקריאה צריך לחזור ולברך ואפילו שח מלה אחת וכמו בכל ברכת המצות או הנהנין דצריך לחזור ולברך אם הפסיק תיכף אחר הברכה אף אם יודע בבירור שלא הסיח דעתו דכיון שלא התחיל עדיין בהמצוה אין לה אח"כ על מה לחול ואם שח לצורך הקריאה אין צריך לחזור ולברך ולכתחלה גם זה אסור ואין חילוק בין לשה"ק ללשון חול:

(ז) לא הוי הפסק: ר"ל שיצטרך לברך מחדש כשקורא להלן דלא נתבטל עדיין ברכה ראשונה ואפילו הסיח דעתו מלקרות עוד ושוב נמלך וקורא להלן א"צ לחזור ולברך ויש מי שכתב בענין אחר וספק ברכות להקל ומ"מ נכון שהמברך יכוין תחלה בברכתו שאף שיסיח דעתו יחזור ויקרא על סמך ברכה זו ואעפ"כ לכתחלה אסור להפסיק באמצע הקריאה אף בלא היסח הדעת כלל:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}