שולחן ערוך אורח חיים קי ד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · קי · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
היוצא לדרך יתפלל, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו' וצריך לאמרה בלשון רבים, ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה, ואם היה רוכב אין צריך לירד:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
בלשון רבים. שמתוך כך תפלתו נשמעת:
ואם אפשר יעמוד. דא"ר ששת מהיות טוב אל תקרי רע פי' כיון שהחבורה עומדים לא נקרא רע להתפלל מהלך אע"פ שמותר (רש"י):
מגן אברהם
(ט) לשלום: ואל יאמר אדם לחבירו לך בשלום אלא לך לשלום (גמ'):
(י) בל' רבים: דוקא תפלה הקבוע לרבים כמ"ש סי' תקס"ה סס"א אבל מלת ותנני לחן יאמר בל' יחיד (כ"כ ספר הקנה ע"פ הסוד) ויעסוק בתור' בדרך אבל לא יעיין בהלכה דלמא אתי לאטרודי (גמ' תענית) ואפש' דביושב בעגל' ואיש אחר מנהיג הסוסי' שרי אפי' עיון ואל יאכל יות' משני רעבון משו' חולי מעיים [שם] ויכנס בכי טוב ויצא בכי טוב וכתבו התוס' ריש פסחים דבעירו מותר בלילה אם אינו הולך יחידי דליכא למיחש לא למזיקין ולא לפחתי':
(יא) רוכב: מיהו אם אפשר לו יעמיד הבהמה דקי"ל רוכב כמהלך דמי (ש"ג):
באר היטב
(ה) לשלום: ואל יאמר אדם לחבירו לך בשלום אלא לך לשלום גמ'.
(ו) רבים: דוקא תפלה הקבוע לרבים כמ"ש סי' תקס"ה סוף סעיף א' אבל מלת ותתנני לחן יאמר בלשון יחיד ס' הקנה ע"פ הסוד ויעסוק בתורה בדרך אבל לא יעיין בהלכה דילמא אתי לאטרודי גמ' דתענית וכתב המ"א ואפשר דביושב בעגלה ואיש אחר מנהיג הסוסים שרי אפילו עיון. ואל יאכל יותר משני רעבון משום חולי מעיים (שם) ויכנס בכי טוב ויצא בכי טוב. עיין תוס' שם.
(ז) לירד: מיהו אם אפשר לו יעמיד הבהמה דקי"ל רוכב כמהלך דמי. ש"ג.
משנה ברורה
(טז) היוצא לדרך - סעיף זה מיירי אפי' אחר שכבר התפלל שמו"ע:
(יז) לשלום - הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום וכשנפטר מן המת יאמר בשלום ולא לשלום. והטעם ע' סוף ברכות בע"י בהכותב ובמהרש"א:
(יח) וצריך - ובדיעבד יצא אפילו אם אמר כל הנוסח בלשון יחיד:
(יט) לאומרה וכו' - פי' כל הנוסח של תפלת הדרך שמתוך כך תפילתו נשמעת יותר. ובשם ספר הקנה כתבו דמילת ותנני לחן יאמר בלשון יחיד:
(כ) בלשון רבים - ודוקא בתפילה הקבועה לרבים אבל כשאדם רוצה לבקש איזה בקשה בעד עצמו אין צריך להתפלל בלשון רבים. ויעסוק בתורה בדרך וכבר אמרו המהלך בדרך ומפנה לבו לבטלה מתחייב בנפשו אבל לא יעיין בהלכה דילמא אתי לאיטרודי. [תענית דף יו"ד] וכתב המ"א ואפשר דביושב בעגלה ואיש אחר מנהיג הסוסים שרי אפילו עיון. עוד משמע בגמרא דהמהלך בדרך צריך להרעיב עצמו מעט כי השביעה קשה אז למעיים מפני טורח הדרך. ויזהר כל אדם שיהיה לו פת אפילו הולך במקום קרוב ובמקום דשכיח פת כי כמה פעמים שיקרה מקרות ר"ל בדרך ונכון לכל י"ש בעת יציאתו לדרך שיקח עמו הטלית ותפילין שלו אפילו הוא נוסע למקום קרוב ודעתו לחזור היום פן יקרה איזה מקרה ויתבטל ממצוה ובעו"ה יש עוברי דרכים שאין לוקחין עמן אפילו תפילין וסומכין עצמן שבדרך ישאלו מאחרים ועונם גדול כי הרבה פעמים מצוי שעי"ז עוברים מן ק"ש ותפלה כשממתינים עד שיזדמן להם. ועוד שלוקחין תפילין ממה שבא בידם ואין מקפידים אם הקשר של ראש הוא לפי מידתו או לא:
(כא) ואם אפשר - כגון שהחברותא ממתנת:
(כב) יעמוד מלילך - אך אם עיכוב עמידתו יטרידו מותר לומר במהלך או במיושב:
(כג) א"צ לירד - שירידתו ועלייתו טורדתו אלא יעמיד הבהמה מלילך אם אפשר לו שאם ירכוב הרי הוא כמהלך וה"ה ליושב בעגלה שא"צ לירד אלא להעמיד הסוסים אם אפשר לו: