שולחן ערוך אורח חיים קב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

יש מי שאומר שאם היושב בצד המתפלל חלוש מותר:

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

(ד) בצד המתפלל וכו' — הוראה זו הביאה ב"י שכתבה בא"ח בשם בעל התמיד וכתב א"ח ע"ז ודבריו דברי תימה וצ"ע עכ"ל. וכתב ב"י: ולי נראה דאין כאן תימה, דחולשתו מוכיח עליו שמפני כך ישב, עכ"ל. ולענ"ד יש תימה, למה אין כאן תימה? דמאי אהני חולשתו שישב דוקא תוך ד' אמות ולא יזוז עוד אמה א'? ותו דנ"ל להוכיח דלא מהני חולשה לזה, דהא זקן וחולה דמיין להדדי בכל מקום כדאיתא בסימן קי"ג ס"ה לענין מודים, וכן לענין עקירה מהשולחן והניחו שם זקן או חולה, כדאיתא בפרק ערבי פסחים, ואם כן על כרחך עלי דזקן מופלג היה באותו פרק, כמשמעות הפסוקים וכמו דאיתא בפ"ק דחולין דף כ"א גבי עלי דאמר שם: זקנה שאני, ולמה היה צריך לעמוד תוך ד"א של חנה? ע"כ נלע"ד דצ"ע להקל בהוראה זאת.
 

באר היטב

(ד) חלוש מותר:    צ"ע דהא זקן וחולה דמיין להדדי בכל מקום וא"כ עלי זקן היה ולמה היה צריך לעמוד. ע"כ צ"ע להקל בהוראה זאת. ט"ז.
 

משנה ברורה

(י) חלוש ר"ל שידוע שהוא חלוש וא"א לו לעמוד ולכך מותר לו לישב דחולשתו מוכחת עליו שמפני כך ישב. ודוקא לישב בצד המתפלל הא לפניו יש מחמירין אף בחלוש:

(יא) מותר ויש לסמוך על דבריו אם א"א לו בקל להרחיק ד"א ולישב שם:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש