שולחן ערוך אורח חיים קב ג

אם היושב ישב כבר ועמד זה בצדו אינו צריך לקום שהרי זה בא בגבולו. (ומכל מקום מדת חסידות הוא לקום אפילו בכהאי גוונא) (בית יוסף בשם מהרי"א):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

(ה) בצדו כו' — כן כתב הטור בשם הרא"ש. והקשה עליו, דהא ילפינן מעלי והוא היה יושב תחילה, דכתיב "ועלי יושב", ואפילו הכי הוצרך לקום. וכתב ב"י בשם מהררי"א: זאת הקושיא היא לפירוש הראשון דריש הסימן שעלי היה עומד, אבל לפי התוס' דעלי היה יושב, והראייה היא מה"א יתירה, אין כאן קושיא, עכ"ל. ולכאורה תמוהים דבריו, דהרי גם לתירוץ התוס' מקשה שפיר, דלפי פירושם ילפינן מדאמרה חנה: אני מתפללת מחוץ לד"א שלך ע"כ אתה יושב, משא"כ אם הייתי תוך ד' אמות שלך, ש"מ שיש איסור אפילו בזה שעלי היה יושב כבר אם היה תוך ד' אמות. וכי דייקת, שפיר קאמר מהררי"א, דוודאי אם אחד ישב כבר ובא אחד תוך ד"א שלו אין על הראשון חיוב להרחיק, מכיון שזה בא לגבולו, אבל השני עושה איסור שהוא מתחיל להתפלל במקום שהוא ד"א של היושב כבר בהיתר, וע"כ אמרה חנה שפיר: אני הנצבת להתפלל בהיתר כיון שאני חוץ לד"א, אבל אם הייתי תוך ד"א היה עלי איסור, שאני מתחיל להתפלל בתוך ד"א שלך, אבל עליך אין שום איסור כיון שאתה יושב כבר. ונמצא אין כאן קושיא. ומורי חותני ז"ל כתב על מהררי"א: שרי ליה מאריה; ולא דק בזה, כי דבריו נכונים.

מגן אברהם

עריכה

(ד) בגבולו: ודוקא בביתו אבל בבה"כ צריך לקום דהוא מקום מיוחד לכל [ב"ח]:

באר היטב

עריכה

(ה) בגבולו: דוקא בבית אבל בבית הכנסת צריך לקום דהוא מקום מיוחד לכל ב"א. ולפיכך גם עלי אע"פ שכבר ישב תחלה כיון שהמקום קבוע להתפלל היה צריך עלי לקום ויתורץ בזה קושית הטור על הרא"ש.

משנה ברורה

עריכה

(יב) לקום אלא המתפלל צריך להרחיק ד"א ממנו כשרוצה לעמוד ולהתפלל:

(יג) בא בגבולו ודוקא בביתו אבל במנין קבוע וכ"ש בבהכ"נ צריך לקום דהוא מקום מיוחד לכל בני אדם ואפילו אם המקומות קבועים לכל אחד שקנאום בדמים נמי יש להחמיר אך בעוסק בתורה לא יחמיר בזה וכ"ש רב שיושב עם תלמידים ולומדים ובאו עשרה המתפללים א"צ לעמוד ואפי' מדת חסידות ליכא:

(יד) מדת חסידות כדי להרים מכשול מחבירו שעשה שלא כשורה שעמד להתפלל בתוך ד"א של היושב כבר בהיתר וישיבתו היא גנאי למקום קדוש של התפילה:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}