שולחן ערוך אורח חיים צה ג

מניח ידיו על לבו כפותין (פירוש כקשורין) ^גהימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ובפחד ולא יניח ידיו על חלציו מפני שהוא דרך יוהרא. (ועיין לקמן ריש סימן צ"ז):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

(ג) הימנית על השמאלית - רמז להכנעת היצה"ר שהוא נרמז בצד שמאל (ב"י) ומ"ש בגמרא דרב אשי בעידן צערא בעלמא הוה פכר ידיה אינו ענין לכאן בהנחת ימין על שמאל ומסברא דנפשיה כ"כ הרמב"ם דא"כ הי' לו לכאן לחלק בין צערא בעלמא לשלמא בעלמא אלא פכר ידיה הוא ענין אחר מענין צער ב"מ כאדם ששובר אצבעותיו אבל הנחה שזכר כאן הוא דרך הכנעה בעלמא ע"כ יעשה כן תמיד ובב"י לא נחית לזה ע"כ כ' מה שכ' בזה דהיינו שצריך לפכר ידיו אפילו בעת שלום וראייתו מדלא אמר בעת שלום שלא הי' פכר ידו אלא לביש ומכסא ואין זה הוכחה כלל דכל שלא היה שום שינוי לא הוצרך להזכיר שלא היה משנה ולא זכר אלא מה שהיה משנה כגון בעת זעם פכר ידיו ובעת שלום שינה מלבושיו לכבוד וחלילה לפכר ידיו בעת שלום כי הוא מוריד דין על עצמו בזה ח"ו כידוע:

מגן אברהם

עריכה

(ב) ידיו על לבו: והכל כמנהג המקומות שעומדים לפני אדוניהם (ב"י בשם מהרי"א) ובסי"מ מא"כח ח"ב סל"ג כתב שהאר"י ז"ל הי' אומר שיכניעו זרועותיהם על לבם ימנית על שמאלית ולקיים בעצמם כל אחוריהם ביתה שיהא הפרק האמצעי משתי זרועות נגד פני המתפלל והרמ"ק ז"ל היה אומר לכוף האגודל בתוך פסת יד עכ"ל:

באר היטב

עריכה

(ב) לבו: ויכניע הזרועות על לבו ימנית על שמאלית ויזהר שלא יוציא האגודל לחוץ. האריז"ל.

(ג) ובפחד: ובתפלה מיושב אל יסמוך לאחוריו ולא יהא מוטה לצדדים ולא יפשוט רגליו ואל ירכיבם זע"ז. עט"ז. ואין לפכר ידיו בעת שלום כי מוריד דין על עצמו בזה ח"ו כידוע. ט"ז.

משנה ברורה

עריכה

(ו) לבו במקום שנוהגין לעמוד כן לפני המלך כשמדברים עמו ושואלים מאתו צרכיהם והכל כמנהג המקום. ובס' עשרה מאמרות כתב בשם האר"י שיניחו זרועותם על לבם ימנית על שמאלית עי"ש ובשם הרמ"ק שיכוף האגודל בתוך פיסת היד:

(ז) באימה ויש להתנועע בשעת תפלה משום כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך [פר"ח בשם כמה פוסקים וכן הסכים במגן גבורים]:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}