שולחן ערוך אורח חיים נה יב

מנודה אין מצרפין אותו לכל דבר שצריך עשרה אבל מותר להתפלל בבית הכנסת שהוא שם אלא אם כן פירשו להחמיר עליו בכך:

מפרשים

ביאור הגר"א

סי"ב מנודה כו'. דזהו לשון נידוי שנבדלין ממנו כמ"ש בפ"ד דב"מ נ"ט ב' כמדומה שחביריך כו' ומתרגמינן נדת דותה ריחוק סאובתה שם:

אבל כו'. דלא מצינו אלא בד' אמות:

אא"כ כו'. דיש רשות לב"ד להחמיר מה שירצו עליו כמ"ש בפ"ג דמ"ק:

באר היטב

עריכה

(יב) מצרפין: דוקא אם נתנדה מחמת עבירה אבל אם נתנדה מחמת ממון מותר לצרף לכל דבר שבקדושה כמ"ש בסי' של"ד ס"ק ג' וס"ק י' ע"ש. ופר"ח פסק דאפילו על עסקי ממון אין מצטרפין אותו לכל דבר שבקדושה ע"ש.

(*) מנודה וכו': ואם היה שלא בשביל עבירה רק בשביל ממון מותר להצטרף עמו לכל דבר שבקדושה [ב"י בשם הרשב"א וכן משמע בע"ת וא"ז דלא כפר"ח וכן משמע בפמ"ג] ואם היה מחמת שעבר על גזירת הצבור גם הב"י מודה עי"ש:

(*) אין מצרפין וכו': עיין בט"ז ביו"ד סימן של"ד סק"ב דדוקא אם פירשו אז שלא יצטרף אבל מלשון הפוסקים לא משמע כן ע' בב"י ובביאור הגר"א אח"כ מצאתי בספר שבט יהודא ביו"ד סי' של"ד שגם הוא תמה עליו בזה. כתב הפמ"ג דלמגילה אפשר דהוא מצטרף עי"ש טעמו:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}