שולחן ערוך אורח חיים מה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · מה · ב

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

בבית המרחץ בית החיצון שכל העומדים בו הם לבושים יכולין להניח שם תפילין לכתחלה ובבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים אינו יכול להניחם לכתחלה ואם היו בראשו אינו צריך לחלצן ובבית הפנימי שכל העומדים שם ערומים אפילו היו בראשו צריך לחלצן:

מפרשים

מגן אברהם

(ב) בבית המרחץ:    כתב רי"ו נ"ב ח"ב מעשה שרקם א' פסוק ויאמר על טליתו וכו' כ' הרמב"ם כו' שהעושה כן מביא פסוקי התורה לידי זלזול כי הציצית אין בו קדושת הגוף ולכן יבא בהן לב"ה ולבית הטבילה וכו' ואיך יביא כתבי התורה במקום הטנופת וזלזול עכ"ל משמע דאסור ליכנס בתפילין למקום שטובלין שם ובכ"מ פ"ג מק"ש כתב בשם הר"ר מנוח איכא מ"ד כיון דאיסור מרחץ מפני שעומדים שם ערומים ה"ה להנך מקואות שטובלין בהם הנשים אסור לברך בתוכן ולא מסתבר דעיקר איסור המרחץ משום זוהמא והבלא דאית ביה על ידי שתשמישו בחמין אבל צוננין מותר וצ"ע דהא לענין מזוזה בית הטבילה כבית המרחץ עכ"ל וביורה דעה סי' ר' איתא דהנשים מברכות במקוה אך נ"ל דמ"מ אסור לכנס לתוכה בכתבי הקדש דאסור לעמוד לפני השם ערום כדאיתא בשבת דף ק"כ ומה"ט פטור ממזוזה וכשאין שם אדם מותר דדוקא במרחץ החמירו אף על פי שאין שם אדם אבל לא במקוה כנ"ל:

באר היטב

(ג) המרחץ:    עיין מ"א שהעלה דבמקוה מותר כשאין שם אדם דדוקא במרחץ החמירו אף על פי שאין שם אדם משום זוהמא דאית ביה אבל לא במקוה ע"ש ועי' סימן פ"ד ס"ק א'.


משנה ברורה

(ד) בית החיצון - שדרכם היה לאחר שלבשו החלוק בבית האמצעי לילך לבית החיצון ולגמור הלבישה:

(ה) ומקצתן ערומים - י"א דאם עתה אין שם אדם ערום מותר להניח בו תפילין ולברך ויש אוסרין כיון דהמקום מיוחד לזה דין מרחץ עליו במקצתו. ובית הטבילה משמע בט"ז סי' פ"ד דדין בית אמצעי יש לו לכל דבר ורק ברכת הטבילה מותר לברך בה עי"ש טעמו. ומהמ"א בסימן זה משמע דבאין בה אדם ערום מותר להניח בה תפילין ולברך דדוקא במרחץ החמירו אע"פ שאין שם אדם משום שזוהמתו רבה מהבל החמין שמשתמשין בה משא"כ במקוה [ואם שופכין בה ג"כ חמין יש לעיין] אבל אם יש שם אדם ערום אסור לכנס בה בתפילין וכתבי הקודש דאסור לעמוד לפני השם ערום ועיין לקמן בסימן פ"ד במ"ב בענין זה:

(ו) ובבית הפנימי - בזה לכו"ע אפילו אין שם אדם ערום דנפישא זוהמיה וכבית הכסא דמיא:

ביאור הלכה

כף החיים

(ה) סעיף ב: המרחץ בבית החיצון וכו' — ומקוה שטובלין בו בצונן, העלה מגן אברהם ס"ק ב דבשעה שיש שם בני אדם ערומים, אסור ליכנס לתוכה בכתבי הקודש, מפני שאסור לעמוד לפני ה' ערום, כדאיתא בשבת דף קכ"ח. וכשאין שם אדם, מותר, דדווקא במרחץ החמירו אף על פי שאין שם אדם, משום זוהמא והבלא דאית ביה על ידי שתשמישו בחמין, אבל לא במקום שתשמישו בצונן, עד כאן דבריו. והביאו דבריו אליהו רבה אות ב', סולת בלולה אות ב', פרי מגדים אשל אברהם אות ב', ר' זלמן אות ג'. וכתב שם הרב ר' זלמן: ולכן צריך ליזהר לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הספרים, יעו"ש. ובעניין מקוה שטובלין בו בחמין וגם רוחצין שם במים חמין, דהיינו שמחממין בית הטבילה שבחפירה שבחדר ורוחצים בחדר ההוא אנשים או נשים במים חמין ואחר כך טובלין במקוה, עיין בספרי הקטן שו"ת באר מים חיים שהארכתי בזה, והבאתי דברי המחזיק ברכה סימן פ"ד אות ב', והעליתי כספר חתם סופר חלק יורה דעה סימן ר"ז דזה דינו כבית המרחץ, דאסור לברך שם על הטבילה. אלא דאם האשה חופפת בבית ואינה הולכת לשם רק לטבול, תברך על הטבילה במקום נקי קודם שתיכנס לשם ולא תפסיק בדיבור עד אחר הטבילה. ואם היא חופפת שם בחדר בית הטבילה ואי אפשר לה לילך למקום נקי לברך שם קודם הטבילה, תברך אחר כך, דהיינו שלא תפסוק בדיבור אחר הטבילה עד שתלך למקום נקי ותברך שם, כיון שאי אפשר בעניין אחר, יעו"ש. ועוד עיין שם שכתבתי, דגם בזמן שאין מחממין בית הטבילה יש ליזהר מלברך שם, יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לקמן סימן פ"ד אות ד' ואות י"ב וסימן פ"ו אות ה' מה שאכתוב שם בסייעתא דשמיא: