שולחן ערוך אורח חיים מא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

הנושא משאוי על ראשו חולץ תפילין של ראש עד שיסיר המשאוי ואפילו מטפחתו אסור להניח על הראש שיש בו תפילין אבל דבר שדרכו ליתן בראשו כגון כובע או מצנפת מותר.

הגה: ואפילו הכי אם הוא משאוי כבד ד' קבין והתפילין נדחקות צריך להסירן (בית יוסף):

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

הנושא משאוי כו'. בגמרא הכי איתא תנא היה נושא משא על ראשו אם תפליו רוצצות אסור ואם לאו מותר באיזה משא אמרו בשל ד' קבין תנא ר' חייא המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו ה"ז לא יסלקם לצדדין ולא יקשרם בידו מפני שהוא נוהג בהם מנהג בזיון אבל קושרו על זרועו במקום תפילין משום רבי שילא אמרו אפי' מטפחת שלהם אסור להניח על הראש שיש בו תפילין ומשמע שר' שילא חולק על ברייתא דבעי דוקא ד' קבין ומ"ה פסק הרמב"ם ובש"ע דבכל גווני אסור אלא שהרי"ף והרא"ש והטור פסקו הך ברייתא וגם דרבי שילא והוא תימא וע"כ פי' ב"י בשם מהרי"א דרישא מיירי בדיעבד ור' שילא מיירי שרוצה עכשיו לכתחלה להניח משא וק' ע"ז א"כ היה לו לטור לכתוב אבל לכתחלה לא יניח אפי' מטפחת כו' וב"י עצמו תי' דרישא מיירי שכבר יש המשא על ראשו ורוצה להניח תפילין אח"כ ור"ש מיירי שכבר הניח תפילין ואח"כ רוצה לישא משא וע"ז קשה הא אמר ברישא ותפילין בראשו משמע שכבר ישנן בראשו והיה לו לומר ורוצה להניח תפילין. ובשם מהריא"ס פי' דרישא מיירי שאין המשא כלל על ראשו אלא מאחוריו אלא שהחבל שהמשא תלוי בו הוא על ראשו והחבל חוצץ את התפילין ור"ש מיירי שהמשא על ראשו וזה דוחק מאד ורמ"א בהג"ה כאן משמע שמפרש דרישא מיירי בדבר שדרכו להניח על הראש ובזה שיעורו ד' קבין ור"ש מיירי באין דרכו להניח על הראש ובזה אסור אפי' בדבר מועט וזהו ג"כ דוחק דהא תנא נושא משא ודבר שדרכו על הראש כגון כובע או מצנפת אין זה קרוי משא והנלע"ד דלהכי תנא ברישא ב' דברים הא' אם תפילין רוצצות והשני כשיעור ד' קבין דודאי ברוצצות לחוד תליא מלתא דכל שרוצצת התפילין אסור אפילו אם הוא פחות מד' קבין אלא שאם הוא יותר מד' קבין לא אזלינן בתר רוצצת דאז ודאי הם רוצצת והאי רוצצת שפי' נדחקות פשוט שאין פי' שהתפילין זזו ממקומן לגמרי דבזה פשיטא שאסור אלא פי' שהתפילין עומדים על מקומם בדוחק מחמת המשוי שמונח עליהם ומקצר את מקומם וע"כ א"ר שילא ע"ז דאפילו מטפחת שלהן נחשב כמשוי ופוסל אם רוצץ ודוחק את התפילין אבל דבר שדרכו להניח שם אינו אוסר אע"פ שרוצץ ודוחק את התפילין דהא עכ"פ נשארו במקומן אלא שאינן בריוח כנלע"ד נכון:
 

מגן אברהם

כתב ד"מ כל מקום שדרכן להוציא משאוי על ראשן שרי דהוי כדבר שדרכו ליתן בראשו ע"ש וצ"ע:

(א) ד' קבין:    כ' בל"ח דד' קבין הן כ"ה זקוקים ששוקלים בו הכסף בפראג:
 

ביאור הגר"א

ס"א הנושא כו'. ב"מ ק"ה ב' כר' שילא דאביי מפ' למלתיה הרמב"ם והר"י:

אבל דבר כו'. ע"ל סי' ח' ס"ב ומצנפת כ"ג ועטרת דוד יוכיח כמ"ש בזבחים ובע"ז:

ואפ"ה כו'. כן תירץ בד"מ קושית הר"י שהקשה על הרי"ף וכן הרא"ש וטור שהביאו גם לדר' ינאי ור' חייא וגם דרבי שילא ותי' דר' ינאי בכה"ג מיירי:

נדחקות. שם רוצצות:
 

באר היטב

(א) ד' קבין:    והוא כ"ה זקוקים כסף משקל פראג ל"ח. מ"א.
 

משנה ברורה

(א) הנושא משאוי - זה מיירי בכל היום לא בשעת ק"ש ותפלה. ועיין לקמן סימן צ"ז ס"ה:

(ב) על ראשו - ואם הוא נושא משאוי על ידו במקום תפילין דמסתמא מכוסין הן וליכא גנאי אין צריך לחלוץ כ"א בשיש בהמשא ארבעה קבין דאז מסתמא התפילין רוצצות עי"ז [פמ"ג ע"ש עוד]:

(ג) חולץ תש"ר - ואם יכול לסלק המשאוי לצדדין שלא במקום התפילין משמע מפמ"ג דמותר מ"מ אם יש בהם משא ד' קבין נראה שיש להחמיר אף בכה"ג עיין ב"י ולהוציא זבל על ראשו אפילו מעט ואפילו לצדדין אסור דבכל גווני הוי בזה בזיון לתפילין שעל ראשו אם לא כשמסלק אז התש"ר מעליו שרי אף דנושא השל יד. ואם ירצה להוציא זבל על היד אפשר דאפילו אם התפילין הם מכוסים בבגדיו איכא בזה בזיון להתפילין שעליו [פמ"ג]:

(ד) מותר - אף דהוא מונח על התפילין אין בזה בזיון לתפילין כיון שהוא דרך מלבוש אך אם הכובע גדולה יזהר שכובד הכובע לא יסיר את התפילין ממקום הראוי להן [מח"א]:

(ה) ד' קבין - הם כ"ה לטראות ששוקלין בו הכסף בפראג [ל"ח]:

(ו) נדחקות - אין פי' שהתפילין זזין ממקומן לגמרי ואין מונחין כדין דבזה פשיטא שאסור ואפי' אם משאן קל אלא ר"ל שמונחין במקומן בדוחק מחמת המשוי שמונח עליהם ומקצר את מקומם והב"ח מיקל בענין זה במצנפת וכובע [פמ"ג]:
 

ביאור הלכה

(*) חולץ תש"ר:    עיין במ"ב מה שכתבנו בשם הפמ"ג ונראה שטעמו משום התירוץ של הב"י שכתב לדעת הטור ודעימיה עי"ש בחד תירוצא אבל לדעת הרמב"ם דלא הביא כלל הא דד' קבין אין שום הכרח לזה וכן ברש"י ב"מ ק"ה ע"ב ד"ה אסור לא משמע כן:.

(*) ואפילו מטפחתו:    עיין בט"ז שכתב דלדעת הטור אין אסור במטפחת וכן במשא שהיא פחותה מד' קבין כ"א בשרוצץ ודוחק התפילין עי"ז אבל אנו אין לנו אלא דברי השו"ע דבכל גווני אסור דהוי גנאי לתפילין עי"ז [מטה יהודא]:.

(*) ואפ"ה אם הוא וכו':    כתב המ"א בשם הד"מ כל מקום וכו' עיין ספר נהר שלום ובספר מאמר מרדכי שכתבו שלא כיון הד"מ לזה. ולדינא בלא"ה כתב המ"א שצ"ע בזה:.
 

כף החיים

(א) הנושא משאוי על ראשו חולץ תפילין וכו' — אבל של יד שהם מכוסים יכול להניחם לכתחילה, אף על פי שדעתו להוציא זבל. ואין צריך לומר אם כבר קשרן בידו, דמותר להוציא זבל בראשו, דאין בזה בזיון לתפילין שבידו כיון שהם מכוסים. ב"ח. שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות ג'. אליהו רבא אות א'. פרי מגדים במשבצות זהב אות א'. שתילי זיתים אות ב'. אבל להוציא זבל על היד אפשר אף שהם מכוסים בבגדיו איכא בזיון תפילין, פרי מגדים שם:

(ב) שם: הנושא משאוי על ראשו וכו' — ודע, שמשאוי על ראשו הוא לאו דווקא, דארבעה קבין אף בשל יד נמי אסור, דרוצצת; אלא בפחות מד' קבין להמחבר, דטעם משום גנאי, בזה בשל יד מכוסים שרי. פרי מגדים שם. פתחי עולם אות א':

(ג) כתב בספר חסידים סימן תשע"ד: לא ישא דבר בין אצילי ידיו, שהרי מבדיל בין תפילין לליבו. ואף על פי שהבגדים מבדילים, אין זו הבדלה, שכן דרכו. והביאו אליהו רבא אות א'. פרי מגדים שם. פתחי עולם אות ה':

(ד) שם: הנושא משאוי על ראשו חולץ תפילין וכו' — מה שפסק המחבר כהרמב"ם נגד הרי"ף והרא"ש, יש לומר שאין ברור, כי הם העתיקו הכל וסמכו דהלכה כרבי שילא דאביי כווותיה, עיין בית יוסף. פרי מגדים אשל אברהם אות א'. מיהו צריך עיון, דהא כתב מרן ז"ל בבית יוסף וזה לשונו: ולי נראה שהם סוברים דלא פליג רבי שילא אדרבי ינאי ור' חייא, דאם לא כן לא הוה להו לכתוב דברי כולם סתם בלא שיפסקו הלכה כדברי מי, עכ"ל. אם כן נראה דלא סבירא ליה למרן ז"ל תירוץ זה של הפרי מגדים. על כן נראה מה שפסק מרן ז"ל כדברי הרמב"ם ז"ל נגד הרי"ף והרא"ש, מפני שפשט הגמרא מסייעת לדברי הרמב"ם ז"ל, וכמו שכתב רש"י ז"ל וזה לשונו: וכמה יהא במשאוי ויהא אסור להניחו על הראש אליבא דרבי שילא, עכ"ל. משמע דרבי שילא פליג אדרבי ינאי, ואביי כוותיה, על כן פסק מרן ז"ל כדברי הרמב"ם ז"ל. וכתב מט"י אות א', דלהרמב"ם והשולחן ערוך אין לחלק בין אם קדם המשאוי לתפילין או קדם התפילין למשאוי, וברישא נקט רבותא דחולץ, וכל שכן שלא יניח בעוד שהמשאוי על ראשו, ובסיפא נקט איסור הנחת המטפחת, ולא דווקא להניחה בתחילה, דאפילו הונחה כבר צריך לסלקה, יעו"ש:

(ה) שם: ואפילו מטפחתו אסור להניח וכו' — כתב פתח הדביר אות ב': מדין זה למד מו"ה כמהריט"ד ז"ל בספר כבוד יו"ט דף ט' עמ' ד', למה שנשאל אם מותר להניח כיס התפילין עם התפילין לתוך דסקיא שקורין איב"י ולרכוב על הנושא אדם ולישב על איב"י שהתפילין בתוכה. והשיב דאסור, דהא מהכא שמעינן דאפילו משאוי קל כגון מטפחת הוי בזיון לתפילין, כל שכן לרכוב על החמור ותפילין תחתיו בתוך האיב"י, דהוי בזיון טפי. וגם הביא ראיה לאסור מההיא דפרק מי שמתו דף ח"י ע"א: המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהם מנהג בזיון, וכן בספר תורה, ע"כ, ופסקוהו הפוסקים ז"ל. והוא הדין תפילין דאסור, ומקל וחומר דעצמות נפקא יעו"ש, עכ"ל. ועיין ביורה דעה סימן ת"ג סעיף יו"ד. ועיין יפה ללב אות א' שהקשה, דלמה לא הביאו ראיה מההיא דלעיל סימן מ' סעיף ג', אפילו להניח בכלי תוך בכלי אסור להניחם תחת מרגלותיו וכו'. ועוד הקשה, דלמה לא הביאו ראיה מאהל יעקב סימן א' והביאו שערי תשובה לעיל סימן מ' אות ה' יעו"ש. וסיים דהוא אסור מדינא וברור:

  • ואם היה מפחד מפני הגנבים מותר, כמו שכתוב ביורה דעה סימן רפ"ב סעיף ג' לגבי ספר תורה, והוא הדין לתפילין. ועיין בש"ך שם ס"ק ה' ופתח הדביר בזה הסימן אות ג':

(ו) שם: אבל דבר שדרכו ליתן בראשו כגון כובע או מצנפת מותר — משמע מזה דאפילו אם הוא כבד ויש בו ד' קבין מותר, כיון שהוא דרכו, דליכא גנאי. וכן כתב הב"ח. ועולת תמיד אות א'. אליהו רבה אות ב'. סולת בלולה במקור חכמה. שתילי זיתים אות ג'. ומה שכתב מור"ם בהגה הוא חולק על מרן ז"ל, כמבואר בדרכי משה. ומה שלא כתב "ויש אומרים", הואיל ואינו מפורש בדברי מרן ז"ל שחולק, כמו שכתב הפרי מגגדים במשבצות זהב אות א', וכן כתב מט"י אות א'. ומכל מקום אם הוא כבד, שהתפילין נדחקין ממנו, צריך להסירן. מקור חכמה. וכן כתב יפה ללב אות ב'. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כ"ז אות מ"ה:

(ז) שם: אבל דבר שדרכו ליתן בראשו כגון כובע או מצנפת מותר — והמצנפת מותר לצונפה אפילו אחר לבישת התפילין, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל: "אבל צונף הוא מצנפתו על תפילין", ע"כ. ולא בשכבר היתה צנופה ומונחת כבר בדווקא, דאפילו עכשיו מותר, כיון שכן דרכו ליתן בראשו, והוא פשוט. מט"י אות א'. אבל מי שהוא עלול לנזילות או יש לו כאב הראש, ופורש סודר על ראשו לכסותו, צריך לסלקו בשעת לבישת תפילין, דלא התירו אלא כובע ומצנפת על ראשו. מט"י שם. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כ"ז אות כ"ג:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש