שולחן ערוך אורח חיים לו ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · לו · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
כל אות צריכה להיות גולם אחד לכך צריך להיות בנקודה שעל האל"ף שהיא כמין יו"ד ובנקודה שתחתיה וביוד"י השי"ן והעיי"ןו ואחורי צד"י שיהיו נוגעות באות ובאחתז שאינה נוגעתח פסוליןא וכן בשאר אותיותט חוץ מה"א וקו"ף שאין ליגעאבי הרגל בגגיא ואם נגע פסולב:
מפרשים
(א) שאינה נוגעת פסולין. פי' ולא מהני כאן קריאת תינוק כיון שידוע הוא האות ואין לטעות באחר דדוקא במקום שיש ספק מחמת שיש לדמותו לאות אחר אז מועיל קריאת התינוק כמ"ש סי' ל"ב סי"ו וכתב ב"י בשם האגור בב' קצוות שעושין ביו"ד יש לעשותן קודם שיתחיל לכתוב האחרת כי פסול' היא לדעת ר"ת בלא אלו הקצוות עכ"ל כלומר דאם כתב אות אחרת ואח"כ הקצוות הוי שלא כסדרן ויגנזו ואח"כ כתב בשם הריא"ס דדוקא רגל ימין מעכב לענין כסדרן אבל לא הקוץ דבלא הקוץ הוה נמי יו"ד ומשמע דעת ב"י דלענין הלכה לא פסק כדעת האגור בזה ומ"ה לא זכרו בש"ע אלא אדרבה משמע בסי' ל"ב שכל שאין מקצת יודי"ן שעל השיני"ן וכיוצא בזה נוגעין ותינוק יודע לקרותו מהני ליה תינוק ולא הוי שלא כסדרן מאחר שצורת האות הוא ניכר נראה פשוט דכ"ש בזה דהא כל שאין היודי"ן נוגעין הוה טפי פסול ואפ"ה לא מיקרי שלא כסדרן אלא שבלבוש כתוב דבקוצו של יו"ד יש להחמיר לענין שלא כסדרן דבלא"ה לא היה יו"ד ול"נ כמ"ש דאף ביודין מהני וכ"מ להדיא בהג"מ פרק א' דתפילין דטפי יש היתר לענין כתיבה שלא כסדרן בקוצו של יו"ד מפסול יודין של שיני"ן שאין נוגעים ע"ש במ"ש בצורת אות קו"ף:
(א) שאין ליגע: בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ס"ת שע"ג הבימה כשקורא בו, ומ"ש הב"י רחוק ד"א לאו דוקא (מ"ע סי' ל"ו) וב"ח כ' בשם ב"ש ברחוק אמה וגם לא ירחיקה יותר מעובי הגג:
(ב) ואם נגע פסול: ויש מקומו' נוהגי' להכשיר (הריב"ש) ובמקום שאין ס"ת אלא זה יש לקרות בה ולא יברך [כ"ה בשם רי"ט ח"ב חי"ד ס"ב] ולא הואיל כלום דבכל ס"ת פסול קורין בלא ברכה:
ס"ב כל אות כו'. מדלא חשיב בגמ' אלא ה"א וקו"ף ופריך מ"ט כרעיה כו':
לכך כו'. וכאן לא מהני קריאת התינוק כמש"ל סי' ל"ב סט"ז והטעם דכל שנפסק כמאן דליתא כנ"ל מע"ש איפסקי' ליה כו' וא"כ נשתנה צורת האות:
ובאחת כו'. כמש"ש כ"ט ב' איפסיק' ליה כרעיה כו':
(ב) ליגע: בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ס"ת שע"ג הבימה כשקורא בו וב"ח כ' בשם ב"ש ברחוק אמה וגם לא ירחיקה יותר מעובי הגג.
(ו) השי"ן והעיי"ן — בכל הראשים:
(ז) ובאחת — פי' אפילו ביו"ד אחד מן השי"ן וה"ה אם יש הפסק באמצע האות:
(ח) שאינה נוגעת — אפילו אם הפירוד הוא דק שאין פרידתו ניכר להדיא ולא מהני כאן קריאת התינוק כיון שידוע הוא האות ואין לטעות באחר דדוקא אם גריעותו מחמת שיש ספק לדמותו לאות אחר אז מועיל קריאת התינוק וכדלעיל בסימן ל"ב סי"ו. וכ"ז בלא תיקון אבל ע"י תיקון מהני דלא ליהוי שלא כסדרן אם התינוק קראו לאות וכדלעיל בסימן ל"ב סכ"ה (ועי"ש מה שכתבנו בשם הגרע"א. ולענין יו"ד שאחורי הצד"י אם נראה כיו"ד ונו"ן) ובכל זה אין חילוק בין אם נעשה בעת הכתיבה או לאחר הכתיבה וכדלעיל בסימן ל"ב:
(ט) וכן בשאר אותיות — כגון הנקודה שלמטה שבג' או הנקודה שבפ"א או הרגל שבתוך התי"ו אם לא נגעו בהאות או שיש הפסק באמצע איזה אות:
(י) שלא ליגע — ולכתחילה יהיה הפסק בכדי שאדם בינוני יכירנו היטיב מעל ס"ת שע"ג בימה כשהוא קורא בו גם לא ירחיקו יותר מעובי הגג:
(יא) בגג — וה"ה הקו"ף ביריכו שבצידו וכ"ז אפילו אם נעשה הנגיעה אחר הכתיבה ואפילו אם הנגיעה דקה כחוט השערה וכמו שנתבאר לעיל בסימן ל"ב סי"ח במ"ב שם ועי"ש בענין תיקון האות אם לא כתב אח"ז דאל"ה הוי שלא כסדרן: