שולחן ערוך אורח חיים כד ו
<< · שולחן ערוך אורח חיים · כד · ו
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
יגגדול עונש המבטל מצות ציצית ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ וגו'. כדבטהזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה:
מפרשים
(י) גדול עונש המבטל — מנחות מג ב.
(יא) והזהיר במצות ציצית — שם בגמרא.
(ג) גדול: כ' בזוהר פ' שלח לך ע' תצ"ב הקור' ק"ש בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו:
גדול כו' — מ"ג ב', מ"ד א', ברכות מ"ז ב', סוטה כ"ב א', שבת ל"ב ב', פסחים קי"ג ב':
עליו כו' — ספרי פרשת שלח: וכל המבטל מצות ציצית, עליו כו':
והזהיר — מ"ג ב':
(ד) הזהיר במצות ציצית: ויזהר לעשות טלית נאה משום זה אלי ואנוהו. ועיין בזוהר שלח לך דהקורא ק"ש בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו. מ"א בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' מ"ה אוסר לרקום פסוקים של תורה בטלית. והמחבר לקט הקמח כתב הראיתי פנים להתיר ע"ש.
(ב) הזהיר — עיין באר היטב. ומה שכתב לעניין לרקום פסוקים כו', עיין ביורה דעה סימן רפ"ג. ואין נכון לעשות כן. ועיין בגינת ורדים כלל א' סימן כ"ה שכתב, שמכל מקום אם כבר נעשה ורקם פרשת ציצית, מותר לברך עליו. ויזהר כשישב על גבי ספסל, יגביהו מצדדים ולא ישב על גוף הטלית שדברי תורה מרוקמים שם. ועיין בש"ך ביורה דעה שם שנהגו היתר לרקום, עיין שם. ועיין בגינת ורדים סימן ק"ו, שהבא לשאול אם ירקום על מפות אין מורין כן היתר לכתחילה, כל שכן על טלית, והביא שם מהרדב"ז. ובלקט הקמח הביא גם כן מהרדב"ז. וכתב שהסכים בתשובה בדיעבד לברך, דמה שכתוב שם ביורה דעה בשם הרמב"ם אינו בטליתים שלנו, שאנו נוהגין בהם קדושה שלא ליכנס בהם לבית הכסא וכיוצא בו, עיין שם. ועיין באליהו רבה בשם מקור חיים, שאף שמצוות אין מצילות מיצר הרע, מכל מקום מצות ציצית מציל. ונראה שלמד כן מעובדא דמנחות, מעשה באדם אחד כו'. וכן הוא אומר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'" כו' "אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו" וכו' "והייתם קדושים", ויצאו דברינו בקדושה:
(ט) הזהיר במצות ציצית — מצוה לעשות טלית נאה וציצית נאה והיא הדין כל המצוֹת צריך לעשותן בהידור בכל מה דאפשר, שנאמר "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצוֹת, אבל אסור לרקום פסוקים של תורה בטלית ומכל מקום אם כבר נרקם מותר לברך עליו ואף על מפות אין מורין היתר לכתחילה לרקום דברי תורה עליו.
(כג) סעיף ו: גדול עונש המבטל מצות ציצית וכו׳ — בפרק ערבי פסחים דף קי״ג ע״ב אמרו: ז׳ מנודים לשמים ואלו הן וכו׳, ומי שאין לו ציצית בבגדו, בתי כנסיות סימן א׳ ס״ק י״ח. חס״ל אות ב׳ שבסוף הסימן. ועיין בית יוסף וכף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן יו״ד אות ו׳:
(כד) שם: והזהיר במצות ציצית וכו׳ — אסור לרקום פסוקים בטלית. יורה דעה סימן רס״ג סעיף ד, ועיין שס בט״ז ובש״ך. וכמו כן כל שהכתב אשורית ועניין שיש בו קדושה אסור, ובפרט בטלית קטן שנכנס בו לבית הכסא. חס״ל אות ד. מיהו אם כבר נעשה מעשה והוא טלית שמיוחד למצות ציצית, ומצניעים אותו בכבוד גדול ואין מי שיזלזל בו, מוטב ללובשו ויברך עליו, ולא לגונזו. ויזהר כשיתעטף בו וישב על גבי ספסל, שיגביה הצדדין מכאן ומכאן, שלא לישב על גופה של טלית, דהוי כיושב על דברי תורה. גי״ר כלל א׳ סימן כ״ה כ״ו כ״ז כ״ח. שתילי זיתים אות יו״ד. שערי תשובה אות ד׳. ומה שכתב שם השערי תשובה וזה לשונו: ועיין בש״ך יורה דעה שם שנהגו היתר לרקום עיין שם, עכ״ל, הניח מקום לטעות, שלא ביאר דבריו, דמשמע על הטלית, ולא כן כתב הש״ך, אלא על המפות של ספר תורה, יעויין שם:
(כה) שם: והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה — כתיב הכא "וראיתם אותו", וכתיב התם "את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד", טור ובית יוסף. ופירש הלבוש: מה התם כינוי ד"אותו" שב אל ה׳ הנזכר בתחילת הפסוק, הכי נמי כינוי ד"אותו" דהכא גבי "וראיתם אותו" קאי על ה׳ אף על פי שלא הוזכר בפסוק מקודם. ועוד אמרו ז״ל במסכת שבת דף ל״ב ע״ב, והביאו הטור ובית יוסף: אמר ריש לקיש, כל הזהיר בציצית, זוכה ומשמשים לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים וכו׳. ועוד אמרו ז״ל במסכת מנחות דף מ״ג ע״ב, והביאו הטור ובית יוסף: רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו ומזוזה בפתחו וציצית בבגדו, מובטח לו שלא יחטא, שנאמר: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק", ואומר: "חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם". וכתב אליהו רבא אות ד׳ בשם מקור חיים והביאו שערי תשובה אות ד׳ וזה לשונו: שאף שמצוות אין מצילות מיצר הרע, מכל מקום מצות ציצית מציל. ונראה שלמד כן מעובדא דמנחות (דף מ״ד ע״א): מעשה באדם אחד וכו׳, וכן הוא אומר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה׳" וכו׳ "אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו" וכו׳ "והייתם קדושים" עד כאן לשונו. וכתב קיצור של״ה בדיני ציצית בהגהה דף ט״ל ע״ד: בהסתכלות בכנף הציצית, טוב להסיר הכעס, וכן כנף בגימטריא כעס, עכ״ל, וכן כתב בספר שומר אמונים פרשת ויגש וזה לשונו: "אל תרגזו בדרך", גימטריא ארבע ציצית, מבואר במקובלים שתיקון לכעס הוא שיאחוז בכנף הציצית, ועל ידי זה יסיר הכעם ממנו, שכן "כנף" גימטריא "כעס", ויוסף מסר לאחיו סוד הנ״ל, עכ״ל. והביאו אליה רבא אות ג׳ והרב חיים פלאג׳י בכף החיים סימן יו״ד אות ו׳. איתא בתיקונים תיקון ח״י, דציצית הוא סגולה להיות מכוסה מכל מזיקין ומלאכי חבלה. והכי איתא בזוהר הקדוש פרשת שלח. ובספר דבש לפי מערכת הצ׳ אות כ״ז הביא דזוכה להנצל מעין הרע, יעויין שם, והביא דבריו כף החיים שם, וכתב דכל זה הוא אם הטלית כתיקונו, אך אם הוא פסול – אינו מועיל לו, אדרבא יחשוב ה׳ לו עון וכו׳ עכ״ל, והוא פשוט. ורבינו בחיי פרשת שלח לך כתב, דמצות ציצית רומזת לתחיית המתים ויתייצבו כמו לבוש, יעויין שם, והביא דבריו כף החיים שם, וכתב וזה לשונו: ולפי זה, המקיים ציצית כתיקונו יזכה בעבורה לתחיית המתים. ויתכן דרמוז בראשי תיבות "ועשיתם את כל מצותי" עם הכולל גימטריא חיים, וגם סופי תיבות "ועשיתם את" – מתים תחיה, עכ״ל. ולי נראה עוד רמז לזה, "לכם לציצית" סופי תיבות מתים תחייה. וגם ראשי תיבות "והיה לכם לציצית עם שני כוללים גימטריא חיים, ורוצה לומר שיהיה שמחה (ד"והיה" לשון שמחה) לכם בזכות מצות ציצית שתהיו חיים: