שולחן ערוך אבן העזר ק יא
<< · שולחן ערוך אבן העזר · ק · יא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
אמר לה הבעל: כך היה: גרשתי ונתתי לה כל הכתובה עיקר ותוספת וכתבה לי שובר ואבד שוברי; מתוך שיכול לומר: לא גרשתי, ולא יתחיב בתוספת, נאמן, ומשביעה בנקיטת חפץ ונותן לה את העיקר, ונשבע הוא (שבועת) הסת על התוספת:
מפרשים
(מא) ומשביעה בנק"ח: זה הוא לשון הרמב"ם ולטעמיה אזל שאין לו מיגו על העיקר דהיא נאמנת ליטול עיקר מאחר שנאמנת על הגירושין ומספר כתוב' נלמוד אבל לדעת החולקים עליו וכמו שהכריע הרב לפני זה שכן עיקר וא"כ אף על העיקר נשבע הוא היסת דכל זמן שאין לה עדי גרושין נאמן במיגו דלא גרשתיך וכן פסק הטור ומיהו בטור כתב והוא במקום שאין כותבין דמשמע דוקא במקום שאין כותבין יכול לטעון פרעתי כשהוציאה הגט כי לא האמינו לו שכתב כתובה אבל במקום שכותבין כתובה ריעא טענתא דידי' דאיך שילם לה והכתובה בידה אף שיכול לטעון הוכרחתי לשלם מאחר שטענה אבדתי הכתובה וקי"ל כותבין שובר מ"מ טענה דידה עדיפא וכתובתה בידה ואפשר מאחר דיש לו מיגו דלא גרשתיך אינה יכולה להוציא מידו בלא ראיה ועיין בב"ח דלמסקנא דגמרא אין חילוק ועיין בטור שכתב בס"ק י"א אם הוא במקום שאין רשאין לשהות הגט מפני הסכנה נאמנת היא וגובה הכל וא"צ לעדי גרושין ואינו נאמן לטעון פרעתי מאחר דהכתובה בידה והב"י השיג עליו וע' בב"ח:
(לט) מתוך שיכול לו' לא גרשתיך: וא"ל הא אם יאמר לא גרשתיך חייב ליתן לה שאר כסות ועונה וי"ל אפילו אם יודה לא חייב ליתן לה שכ"ו משום דהוי כטוען חיטים והודה בשעורים כ"כ תוס' וש"ג ולשיטו' הרמב"ם לק"מ דהא אפילו אם יאמר לא גרשתיך היא נאמנת דגירש אותה ופטור משכ"ו ופטור מת"כ:
(מ) ונותן לה עיקר כתובה: היינו לשיטו' הרמב"ם דאין לו מיגו לפטור מן העיקר אבל לשיטו' שאר הפוסקים פטור הוא אפילו מן העיקר במיגו דלא גרשתיך ואם יש כאן עידי גט אז אין לו מיגו א"י לו' כבר הוצאת הגט ופרעתיך והטור כתב במקום סכנה דאין רשאי לשהות הגט גובה בכתובת' אפילו אם ליכא עדים דגירש אותה אף על גב דיש לו מיגו דהיה יכול לומר לא גרשתי אבל במקום דשוהים הגט ואין בידה הואיל ואיכ' ריעות' אז אם יש לו מיגו דהי' י"ל לא גרשתיך נאמן לומר פרעתי וא"י מנ"ל להטור דין זה ודוחק לומר דס"ל מיגו זה דלא גירש גרוע הוא ולא אמרינן מיגו זה אלא כשיש ריעות' בפנינו דאין הגט בידה והפרישה והב"ח כתבו דלמד מתוס' דכתבו אליבא דר' יוחנן דאלמוה אחר הסכנה דאינו נאמן לומר פרעתי אפילו אם אית לי' מיגו וקשה דהא ס"ל לתוספו' לר"י אלמוה קודם הסכנה דא"י לומר פרעתי אפילו במקום שכותבים כתובה מ"ה אמרי' אלמוה אחר הסכנה דאינו נאמן אפילו אם אית ליה מיגו אבל אנן קי"ל במקום שכותבים כתובה י"ל פרעתי א"כ מנ"ל דאלמוה אינו נאמן לומר פרעתי במיגו כן הקשה בט"ז גם קשה מנ"ל להרמב"ם ולהטור כשהוציא' כתובתה ואין גט בידה במקום שאין כותבים כתוב' אם יש עידי גט אינו נאמן לומר פרעתי דלמא הא דאוקמי בש"ס דאיירי מתניתין כשאינו שם עידי גירושין דאז א"צ לשלם משום מיגו דוק' לרב אוקמי כן אבל לשמואל דאוקמי מתני' במקום שאין כותבים כתובה איירי מתניתין אפילו כשיש עידי גרושין מ"מ נאמן לו' פרעתי כיון שאין הגט בפנינו כמ"ש בש"ס בשלמ' לשמואל וכו' וכן נראה מהרי"ף והרא"ש דלא הביאו הסוגי' דאוקמי מתני' כשליכ' עידי גירושין אלא כתבו אוקימת' דשמואל דאיירי במקום שאין כותבים כתובה: