שולחן ערוך אבן העזר קעז ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · קעז · ה

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

הנטען על הפנויה, יש אומרים שלא לכנס משום לזות שפתים, שנראה שמחזיקים הקול. ויש אומרים שמצוה לכנס.

הגה: והסברא ראשונה עקר. ובמקום שיש לחוש שלא תצא לתרבות רעה, מתר לכנסה. וכל זה בקול בעלמא, אבל אם ודאי בא עליה, מצוה לכנסה, אבל אין כופין על כך (שם). ואם נטענת משנים, מראשון אינו אלא קול בעלמא, והשני הוסיף בפגמה, השני מצוה לכנסה. ואם נטענת משניהם בשוה, האחד נשוי והשני אינו נשוי, מצוה על שאינו נשוי לכנסה (ג"ז שם). ועין לעיל סי' כ"ב אם היא נאמנת עליו. זונה שתבעה לאחד שנדר לה דבר באתננה, והוא כופר, צריך לשבע כמו בשאר תביעות (ריב"ש סי' מ"א). זהו שחיבה תורה לאונס ומפתה ממון, הינו אם כבר נעשה המעשה במקרה, אבל אסור לאב לתן בתו לזנות, ועל זה נאמר: "אל תחלל את בתך להזנותה" (ויקרא יט, כט) וכל המכינה עצמה לזנות, בין מדעתה בין מדעת אביה, הרי זו קדשה, ואין חלוק בזה בין בתולה לבעולה (טור בשם הרמב"ם). ורשאין הבית דין לקנס הזונות, כדי לעשות גדר. ומעשה באחת שזנתה עם הכותי, וחתכו את חטמה, כדי לנולה (תשובת הרא"ש כלל י"ח):

מפרשים

בית שמואל

(ז) אין כופין על כך:    דקי"ל מפותה בין היא ובין הוא יכולים לעכב ואם נטען שאנס אות' דאז הוא א"י לעכב מ"מ אין כופין אותו כיון דאינו אלא חשד אבל אם בוודאי בא עליה כופין אותו בזה יש חילוק בין אונס למפת':


(ח) זונה שתבעה לאחד:    ואם נדר לזונה שהי' לו חייבי מיתות ב"ד אז פטור לשלם ע"פ הדין מ"מ אין יוצא ידי שמים עד שישלם לה ואם תפסה אין מוציאין ממנה רש"י פ' האומנים:


(ט) וכל המכינ' עצמה וכו':    לכאור' סותר למ"ש בסי' ט"ז דכאן משמע דוקא כשהוא מוכנת לזנות עם כל אדם הוי קדשה ועיין מ"ש שם:


באר היטב

(ה) שתבעה לא':    ואם נדר לזונה שהיא לו חייבי מיתת ב"ד אז פוטור לשלם על פי הדין מכל מקום אין יוצא ידי שמים עד שישלם לה ואם תפסה אין מוציאין ממנה. רש"י פרק (האומנים) [הפועלים]. ב"ש.







▲ חזור לראש