שולחן ערוך אבן העזר קנו ד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קנו · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
מי שמת והניח אשתו מעוברת, אם הפילה, הרי זו תתיבם. ואם ילדה ויצא הולד חי לאויר העולם, אפילו מת בשעה שנולד, הרי אמו פטורה מהחליצה ומן היבום. אבל מדברי סופרים, עד שיודע בודאי שכלו לו חדשיו ונולד לתשעה חדשים גמורים.
- הגה: יש אומרים דבזמן הזה אפלו לא נכנסה בחדש התשיעי רק יום אחד מלבד יום שנתעברה בו, הוי ולד קיימא. ואף על גב דאמרינן בגמרא יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין, כבר תמהו על זה רבים שהחוש מכחיש זה, אלא שאנו צריכין לומר שעכשיו נשתנה הענין, וכן הוא בכמה דברים (ב"י בשם הרשב"ץ). מיהו, חדשי העבור כל אחד שלשים יום, ולא חשבינן להו כסדר השנים (כן משמע שם).
אבל אם לא נודע לכמה נולד, אם חיה ל' יום, הרי זה ולד קיימא ופוטר נשי אביו מהחליצה ומהיבום. ויש אומרים דוקא שגמרו שעריו וצפרניו (טור), וכן נראה לי.
ואם מת בתוך שלשים, אפילו ביום השלשים, בין שמת מחולי בין שנפל מהגג או אכלו ארי, הרי זו ספק נפל ספק בן קיימא, וצריכה חליצה מדברי סופרים, אבל לא תתיבם. ויש אומרים דאפילו אם נולד מת, ואפילו אם יש להסתפק שכלו חדשיו, חולצת ולא מתיבמת (טור בשם הר"פ):
מפרשים
(ג) אבל מד"ס וכו': עיין דינים הללו ברמב"ם פי"א ה' מילה ופ"א ה' יבום ופב' ב' ה' רוצח ופ"א ה' נחלו' ובפ"א ה' אבל, ועיין במגיד פ"א ה"י לרמב"ם דינים הללו חלוקים הם לפעמים סמכי' על גמרו שערות וצפרנים לבד אפילו הוא בן ח' בוודאי כגון לענין טלטול שבת אבל בשאר מקומות לא סמכינן על השערות אבל כלו חדשיו הוי ולד מעלי' מדאורייתא ומדרבנן אפילו לא שהה ל' יום ולא נגמרו השערו' ואם שהה ל' יום אפי' לא נגמרו שערות והוא בן ח' הוי נמי ולד מעלי' אף מדרבנן אלא באבל מקילין בשהה אף על גב דהרמב"ם איירי כאן בספק אם הוא בן ח' או בן ט' לאו דווקא ה"ה בוודאי בן ח' נמי סמכינן אם שהה שלשים יום אפי' לא גמרו שערות ואם גמרו שערות וציפורן לא סמכינן היינו מדרבנן אבל מדאורייתא אפי' הוא בן ח' ולא שהה אלא גמרו השערות וציפורן פוטר מחליצה ויבום ומה שפוטר מדאורייתא אם מת מיד כתב המגיד היינו בגמרו שערות וצפורן דאל"כ הוי כנפל אפילו בספק אם כלו חדשיו וטור בסימן זה לא כתב כלום כשהו' בוודאי בן ח' אלא בספק כתב אם גמרו שערות וצפורן ושהה שלשים יום פוטר מיהו מדכתב בטור יורה דעה סימן שע"ד לענין אבלות דמתאבלים אם שהה אפילו הוא בן ח' נשמע מזה דה"ה דפוטר דהא הלכ' כמקיל באבל וראיי' לדבר דהרמב"ם פוסק לענין רציחה בן ח' ושהה ל' יום נהרג עליו ובאבל פוסק דאין מתאבלין עליו א"כ להטור באבל דמתאבלי' עליו מכ"ש דפוטר מיהו לשיטת התוספות דהלכה כר' אבוהו בן ח' אינו פוטר אפילו שערות וציפורן ושהה ל' יום עד שהוא כ' שנים כי לפירוש התוס' איירי ר' אבהו לענין אם הוא בן קיימ' ולא כנ"י שפי' דר"א איירי לענין אם הוא גדול וכן בתשו' ריב"ש סי' תמ"ו כתב לרבנן בן ח' בודאי מהני גמרו השערו' וציפורן ושהה ל' יום ובספקו' אלו דצריכ' חלוצה הוי ח"פ וצריכ' לחזו' ע"כ האחי' עיין תשו' מהרשד"ם ובתשו' בן ששון סימן כ"ט וסוף דבריו שם קאי על תחלת דבריו ולא על מי שנשב' ובנ"ש דף ע"ח לא הבין יפה ולכאורה תמוה למה הוי חליצה פסול' ממ"נ אי ולד מעלי' הוא א"צ חליצה כלל ואי לאו ולד מעליא הוי אז הוא חליצה כשירה:
(ד) עד שיודע בוודאי שכלו לו חדשיו: ואם בעלה כאן א"א לידע שכלו חדשיו כי שמא נתעברה אח"כ ואם אינו בכאן י"ל דחיישינן שמא בא אצלה ואפשר דחיישי' שמא בא ע"י שם כמ"ש בסי' ד':
(ה) גמורים: היינו לשיטת הרמב"ם בענין ט' חדשי' כל חדש ל' יום ולא אמרי' שיפור' גרם ולרמב"ן אמרי' שיפורא גרם אם נתעברה סוף חדש וילדה בתחל' חדש ט' הוי ולד קיימ' אף על גב דאינו אלא ז' חדשי' ושני ימים ורשב"ץ שהבי' בהג"ה ס"ל נמי דבעינן חדשי' שלמים של ל' יום ולא אמרינן שיפורא גרם אלא ס"ל יולדת לתשע' יולדת למקוטעין ולא בעינן החדש ט' במלואה:
(ו) וי"א דווקא שגמרו וכו': היינו בשהה ל' יום וגמרו והב"י תמה על הטור מנ"ל דין זה ובאמת לק"מ כי כ"כ כמה פוסקי' ועיין בנ"י דרשב"ג קאי על דברי רבי וצריך לגמרו ושהה, ולשיטת התו' והרא"ש איירי רשב"ג בין שהוא בודאי בן ח' ובין שהוא ספק בן ח' ש"מ אפי' בספק צריך שהה ל' יום וגמרו, פסק בט"ז אם הוא חי ל' יום ומת ולא בדקו אם גמרו שעריו וצפרניו סומכי' על דעה קמייתא שהוא בן קיימא דהא מדאורייתא פוטר משיצא חי לאויר העולם:
(ז) דאפי' אם נולד מת: דין זה צ"ע ועיין תשובות בן לב ח"ג דף מ"א:
וי"א דוקא שגמרו הב"י הקשה מנלן דתרתי בעינן והשאיר דברי הטור בצ"ע ונראה דהטור ס"ל דיש להסתפ' אי פליגי רשב"ג עם רבי או כל א' אומ' שיעור שלו דלרשב"ג תלוי הכל בל' יום ולרבי תלוי הכל בל' בגמר סימניו ואת"ל דפליגי הלכה כדברי מי נגד רבי ע"כ פסק לחומרא דתרווייהו בעינן ונלע"ד דאף הטור לא החמיר שבעינן גמרו סימניו אלא לענין שצריך לבדוק אחר זה ואם בדק ומצא שלא נגמרו הוה ספיקא אבל אם כבר מת הולד ולא בדקו אחר הסימנים אם נגמרו או לא יש לנו לומר שכיון שודאי חי ל' יום מסתמ' היה לו גמר סימנים וראיה ממ"ש בסי' קנ"ה סעי' י"ט דמסתמא משיש לה י"ב שנה אינה יכולה למאן חזקה שהביאה ב' שערות והוא מימרא דרבא דכל שהגיעה לכלל שנותיה א"צ בדיקה חזקה הביאה סימנים ה"נ כן הוא לענין גמור שערו וצפורן ואע"פ דשם אמרינן דלא תחלוץ עד שתבדוק נראה דהיינו משום שאפשר לברר לא סמכינן אחזקה אלא יברר כדאיתא ביו"ד סימן א' לענין רוב מצוים אצל שחיטה מומחי' הם דכל שאפשר לברר לא סמכינן ארובא ה"נ לענין חזקה וכ"ש הוא דקי"ל דרוב' עדיף מחזקה אבל כאן שנקבר הולד שפיר נסמך על החזקה וכדאיתא ג"כ לענין שחיטה דליתא קמן דנשייליה דסמכינן ארובא ותו דכאן יש ג"כ רוב לקולא דרוב הנולדי' הם בני קיימא כמ"ש הרא"ש בתשובה הביאו ב"י בסי' זה ואף את"ל דאין כדאי להקל בחילוק זה מ"מ יש לסמוך בזה אדיעה הראשונה שהיא הרמב"ם דס"ל דלא בעינן כלל גמר סימנים כשהוא ל' יום לכל הפחות נסמך עליו בנדון שזכרנו בפרט במקום חשש עיגון ובפרט בהאי מלתא דאינה אלא מדרבנן דמן התורה סגי במת אחר שיצא חי לאויר העולם כמ"ש כאן בתחלת הסעי' הזה:
(ג) חדשיו: ואם בעלה כאן א"א לידע שכלו חדשיו כי שמא נתעברה אח"כ. ואם אינו בכאן י"ל דחיישינן שמא בא אצלה ואפשר דחיישינן שמא בא ע"י שם ע"ל סימן ד'. ב"ש.
(ד) יום א': וכ"פ המריב"ל ח"ג סימן קי"ד. כתב מהר"ם מטראני ח"ב סי' קט"ו אפי' לדברי הרמב"ם דבעיא ט' שלמים. אם היו ט' חדשים מקוטעים ונתקדשה אפילו לישראל אם היבם אינו מצוי שהוא במד"ה ואינו יודע אם הוא חי או מת מותרת בלא חליצה ע"ש.
(ה) למ"ד יום: ואם הוא בודאי בן ח' מהני נמי אם שהה למ"ד יום וגמרו השערות וציפורן עיין ב"ש ס"ק ג'.
(ו) וצפרניו: היינו בדשהה למ"ד יום וגמרו. ואם הוא חי למ"ד יום ומת ולא בדקו אם גמרו שעריו וצפרניו סומכין על דעה קמייתא שהוא בן קיימא דהא מדאורייתא פטור משיצא חי לאויר העולם. ט"ז ב"ש.
(ז) מד"ס: בספיקות אלו דצריכה חליצה הוי חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחים. עיין מהרשד"ם חא"ה סימן צ"ב קנ"ח. והר"א ששון סימן כ"ט והרח"ש סימן (כ"ח) [נ"ח] הקשה עליו דממ"נ אינה צריכה לחזור על כל האחים דאי הוי ולד של קיימא אינה צריכה חליצה כלל. ואם אין הולד של קיימא הוי חליצה גמורה וא"צ לחזור על כל האחין. וכ"כ הראנ"ח סימן נ"ב. ומהריב"ל ח"ג סימן כ"ב. ודברי ריבות סימן קס"ג ועיין הרדב"ז ח"א סימן צ"ג. ובמקור ברוך סימן ז'. ולחם רב סימן קפ"ח. ובגנת ורדים כלל ד' סימן א'. ובתשובת חכם צבי סימן ק"ח העלה נמי דאינה צריכה לחזור על כל האחים ע"ש.
(ח) ואפילו: דין זה צ"ע ועי' תשו' מהריב"ל ח"ג דמ"א. ב"ש.