שולחן ערוך אבן העזר קל א
שולחן ערוך אבן העזר · קל · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
צריך שיחתמו שני עדים כשרים זה תחת זה (במרדכי הל' גיטין) למטה משיטה אחרונה של גט. ולא יניחו כדי אויר שני שיטין בין שיטה אחרונה לחתימתם.
- הגה: ואם הניחו, הגט פסול (טור). ויש חולקין ומכשירין על ידי עדי מסירה (הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן) ואם חתם העד האחרון תחלה, ואחר כך חתם הראשון, כשר, אף על פי דמתחלה היה השני חתום שני שיטות מן הגט (סדר גיטין). ומכל מקום לכתחלה לא יעשו. יש אומרים, דלכתחלה אין לחתום בגט אפילו קרוב ונתרחק או מחתנים בעלמא (בסדר הגט בשם מהרי"ל). וטוב להדר אחר הסופר שלא יהיה קרוב לאיש ולאשה, אבל היכא דלא אפשר אין קפידא בדבר (מהרי"ק ק"ו). ולא יהא אחד מן העדים חשוד בעריות. ויש מחמירין שלא יהיה בעל מום, ושלא יהיו העדים קרובים לסופר, וכלם לא יהיו קרובים לרב המסדר הגט, וטוב לחוש לכל זה לכתחלה (כל זה בסדרים). גם נוהגין ליקח עדי חתימה לעדי מסירה, והם יראו שהבעל צוה לסופר לכתוב, כדי שיהיה הכל נעשה בפני כת אחת של עדים (במרדכי הל' גיטין ובסמ"ג). ולא יחתמו העדים רק בדיו וקולמוס של בעל, כמו הסופר (בסדרים), וכמו שנתבאר לעיל ריש סימן ק"כ:
מפרשים
(א) צריך שיחתמו שני עדים: בש"ס מבואר ר"ג תיקן שיחתמו העדי' היינו לר"א דאמר ע"מ כרתי וא"צ ע"ח תיקן ר"ג עצה טובה שיחתמו העדי' דזמנין ימותו ע"מ או אזלי למ"י מ"ה תיקן שיחתמו, ולר"מ דאמר ע"ח כרתי וצריכי' לחתום ע"פ הדין תיקן ר"ג שיפרשו את שמותם כי בתחלה לא פירשו את שמותם ותיקן הוא שיפרשו את שמותם כדי שיכול לקיים את החתימות בקל, אף על גב לדידן קורעי' את הגט מיד ולא שייך טעמים הללו מ"מ לכתחלה צריכין לכתוב הגט שיה' כשר אף לר"מ כ"כ בת"ה סי' רל"ב, מיהו אכתי קשה לדידן דקורעי' את הגט מיד אחר הנתינה ל"ל שיפרשו את שמותם דהא אף לר"מ לא פורשי' את שמותם אלא ר"ג תיקן שיפרשו את שמותם כדי שיכול לקיים את החתימות ועכשיו קורעי' את הגט א"כ אף אם לא יפרשו את שמותם כשר אפילו אליבא דר"מ, והיינו טעמא של הרשב"א ורי"ו שכתבו דא"צ שיפרשו את שמות' אלא הרמב"ם והטור והמחבר כתבו דיפרשו את שמותם קשה כהנ"ל ולהרמב"ם י"ל דכתב דינו לדין דהש"ס דלא היו קורעי' את הגט גם י"ל דס"ל לר"מ צריכי' שיפרשו את שמותם ע"פ הדין אלא ר"ג תיקן שיפרשו שמותן ואת שמות אביהן כדי שיכול לקיים בקל ועכשיו באמת ס"ל דא"צ לפרוש את שמות אביהן אלא על המחבר קשה דכתב בסדר הגט דקורעי' הגט וכאן כתב דצריך לכתוב שמו ושם אביו, ועיין בתוס' ריש גיטין והרא"ש פ' השולח כתבו הא דתיקן ר"ג שיהיו חותמין לא שצריכים לחתום אלא עצה טובה היא אף על גב דתוס' כ"כ אליבא תירוץ קמא דאוקמי דאתי' כר"א דאמר ע"מ כרתי מ"מ אפי' אליבא דר"מ הדין כן, כתב הרשב"ם /הרשב"ץ/ ע"פ הדין א"צ כתב אשורית בחתימת העדי' גם כשתינוק חריף יכול לקרות כשר אפילו כשתינוק שאינו חריף א"י לקרותו:
(ב) הגט פסול: אף על גב אם כתב על דבר שיכול לזייף כשר ע"פ ע"מ כמ"ש בסי' קכ"ד שאני התם דניכר שיכול לזייף אז אין סומכי' על ע"ח אבל כאן יש לחוש שמא ימלא הריוח ולא יהיה ניכר שום ריעותא:
(ג) ויש חולקי' ומכשירי': כן הוא דעת הרמב"ם וקשה על המחבר למה פסק בחושן המשפט סימן מ"ה אם הרחיקו ב' שיטין ולא חילק בין אם ע"מ בפנינו לבין אם ליכא ע"מ ויותר קשה על הרמב"ם דס"ל אפילו בגיטין די בע"ח לבד ומ"מ פסק פ"א ה"ג אם יש ע"מ כשר ושם בפ"ז ה' מלוה פוסל ואפשר בשטרות שאני דבעינן שיהא עומד לימים רבים, ואם טעה העד וחתם יוסף בן שמעון ואביו היה שמו ראובן וחזר וחתם יוסף בן ראובן כת' הב"י בשם הרמב"ם /הרשב"ץ/ דפסול דחתימ' זו יב"ש אינה בעולם א"כ ה"ל כמזויף בתוכו ואין לדמות דין זה למ"ש בחושן המשפט סי' מ"ה אם חתמוהו פסולי' למילוי כשר כי בגט לא אמרי' למילוי חתמו כמ"ש בסי' ק"כ בשם תוס' ובט"ז מדמה דין דכאן לדין דשם ואנ"ל:
ואם הניחו הגט פסול זה דעת הראב"ד שכתב הטור וז"ל כי שמא תתן תנאי בגט באותן ב' שיטין ותוציא גיטה בעידי חתימה ונמצא זה כמזויף מתוכו דעתו למימר שסומכין על עידי חתימה עכ"ל נ"ל פרושו דודאי כל מאן דסמיך על עידי חתימה ודאי שפיר עביד דאמרינן מסתמא נמסר כהלכתו כמבואר בסי' קכ"ד דכל שנכתב ונחתם כמצותו אמרי' מסתמא נמסר כהלכתו אלא דכאן כ"ז שיש אויר פנוי ב' שיטין והוא פסול אז אין לסמוך על עידי חתימה כיון שהגט עצמו מזויף שלא נחתם כהלכה וא"כ אין היתר אלא על ידי עידי מסירה דהיינו שתביא אותם לב"ד המתירים אותה להנשא במקום אחר ויש לחוש שלא תוכל להביאם לעידי מסירה לשם ותעשה תחבולה להנשא ע"י חתימה דהיינו שתכתוב תנאי בגט במקום הפנוי באופן שתמלא המקום הפנוי ואם יבא הגט אחר כך לכל מקום שתהי' שם יתירוה להנשא ע"פ עידי החתימה כי לא יהי' ריעות' לפניהם ואין פסול מכח התנאי כי תעשה בענין שתקיים התנאי וכ"ת מה בכך הא עכ"פ שפיר תנשא מכח עידי מסירה שהיו שם באמת לזה אמר שיש חשש שכאן שיודעין שגט זה היה פסול מצד עידי חתימה כי הי' פנוי ב' שיטין וישמעו שבמקום אחר התירוה להנשא ולא ידעו כאן שהאשה מילאה המקום הפנוי ויסברו האנשים במקום הגט שאותן הב"ד שבמקום אחר סמכו על החתימות אע"פ שחתמו בפיסול וילמדו מזה לסמוך על עידי חתימה אלו אע"פ שפסולים והב"י כ' שיש להגיה דאתי למסמך במקום דאתי למימר שסומכין ולדידי הכל ניחא בס"ד. והנה מזה יתבאר לך סתירה על מ"ש ב"י בשם רשב"ץ וז"ל גט שחתם בו העד יוסף בן ראובן וטעה וחתם יוסף בן שמעון וחזר אח"כ וחתם יוסף בן ראובן יראה שהגט פסול שחתימת זה העד אינו בעולם ואין לך מי שיקיים אותה וא"כ ה"ל כמזויף בתוכו וכיון שהחתימה פסולה הגט פסול כיון שהחתימה פסולה היא קודם חתימות שמו האמיתי עכ"ל וקשה דאמאי לא נימא דהוה כמו מלאוהו בקרובים דכשר בח"מ סי' מ"ה מטעם דא"א לזייף ולכתוב שם איזה תנאי ה"נ מהני הך חתימה פסולה לזה ואין הגט פסול בשביל חתימה פסולה הקודמת דאדרבא היא מהני לבטל מקום הפנוי וכן משמע מדכ' בסעיף ג' לא יהיה בין גט לחתימת עדים כתוב שום דבר והטעם בטור דשמא לא כוונו העדים לחתום אלא על אותו דבר כו' וכאן בחתימה מוטעת אין שייך לומר כן:
(דברי המגיה כ' ב"ש ס"ק ג' אם טעה העד וחתם יוסף בן שמעון ואביו היה שמו ראובן וחזר וחתם יוסף בן ראובן כ' ב"י בשם הרמב"ם דפסול דחתימה זו יוסף בן שמעון אינו בעולם א"כ ה"ל כמזויף מתוכו ואין לדמות דין זה למ"ש בח"מ סי' מ"ה אם חתמוהו פסולים למלוי דכשר כי בגט לא אמרי' למלוי חתמו כמ"ש סי' ק"ך בשם תוס' ובט"ז מדמה דין דכאן לדין דשם ואנ"ל עכ"ל והנה בתוספות דגיטין דף י"ח כתבו הטעם דלא אמרי' בגט למלוי חתמו משום דעידי הגט אין חותמין זה בלא זה סברו שהראשונים הם עיקר עדות לפי שחתמו ראשונים בפני כל העדים אבל בשאר שטרות כשרואים שקרובים חתומים תחלה יאמרו אות' שמצא תחלה החתימו תחלה או אחרי כן חתמו למלוי עכ"ל והנה זה שייך דוקא בחתם בעדים פסולים דאז איכא למיחש שעשה הפסולים לעיקר העדות אבל בטעה וחתם חתימה שאינה בעולם ליכא למיחש כלל שיאמרו שעשאן לעיקר עדות כיון שאינן בעולם כלל ומסתמא יאמרו שטעה או למלוי חתם כן ודומה לשאר שטרות כיון דליכא למיחש למידי ויפה דימה הט"ז והוא לא דק עכד"ה):
(א) פסול: גט שהיה בו ספק אם היה עידיו מרוחקים שני שיטין בשעת הדחק הכשירו הר"ם מטאלון ורשד"ם חא"ה סי' ס"ט.
(ב) ונתרחק: עיין כנה"ג דף קנ"ה ע"ב.