שולחן ערוך אבן העזר פח ז

הוציא הוצאות על נכסי מלוג של אשתו וגרשה, בין שהוציא מעט ואכל פירות הרבה, בין שהוציא הרבה ואכל פירות מעט, אפילו אכל גרוגרת אחת דרך כבוד, כדרך איש בביתו, או שאכל דינר אפילו שלא דרך כבוד, ואפילו לא לקח בפרות ממה שהוציא אלא חבילה אחת של זמורות, מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל. הוציא ולא אכל, או שאכל פחות מכשיעור, שמין כמה השביחו ושואלין אותו כמה הוציא, אם השבח יותר על ההוצאה, ישבע בנקיטת חפץ כמה הוציא ונוטל ההוצאה; ואם ההוצאה יתרה על השבח, אין לו מההוצאה אלא כשעור השבח, ובשבועה. והוא הדין למי שנפלו לה נכסים במקום רחוק והוציא עליהם הוצאות להביאם, ולקח בהם קרקע ואכל מהפרות כשיעור או פחות. ואם לא אכל אלא מהקרן, ישבע כמה הוציא, ויטל עד כדי השבח.

(והא דנוטל בשבועה, דוקא כשאין האשה מכחישתו, אבל מכחישתו, לא (מרדכי פרק האשה שנפלו):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(י) נ"מ של אשתו וגירשה: ואם מת והיורשים תובעים ההוצאה יתבאר בסמוך סעיף י"א:

(יא) בין שהוציא הרבה ואכל פירות מעט: במרדכי כתב לאו דוקא הוציא הוצאות נפסדת ובלתי ניכרת אלא אפילו בנה פלטרין אקרקע מלוג של אשתו ודר בו זמן מועט וגירשה מה שבנה בנה ואינה צריכה לשלם לו הבנין כי לא חילקו רז"ל בין הוצאה ניכרת לבלתי ניכרת ומ"מ צריך שיאכל פירות של הוצאה זו אבל מה שאכל פירות ממקום אחר לא מהני ודוק:

(יב) אלא חבילה אחת של זמורות: כלומר אף על פי שלא אכל מפירות בעצמו רק האכיל לבהמתו חבילי זמורות שהן מאכל לפילין ומ"מ לדעת הרמב"ם נראה שצריך שיהיו שוים דינר דלאו אכילת כבוד הוא מה שהאכיל לבהמתו אבל דעת הרא"ש שרב יהודא פליג על הני תרי אמוראי וס"ל דבנהנה פרוטה סגי:

(יג) ישבע בנק"ח כמה הוציא: כדין כל היורד ברשות והא ידע והאי לא ידע משתבע האי דידע ויטול:

(יד) והוציא עליהם הוצאו' להביאם: אעפ"י שההוצאה לא היתה לתועלת הפירו' רק כדי להביא המעו' ממקום רחוק אפ"ה מה שהוציא הוציא מאחר שאכל פירות אח"כ מן הקרקע:

(טו) כשיעור או פחות: ברמב"ם לא גרסינן או פחות ואפשר דה"ק כשיעור שלא כדרך כבוד או פחות דרך כבוד:

(טז) ויטול עד כדי השבח: ומנכין לו מה שאכל מן הקרן:

(יז) אבל במכחישתו לא: אלא נשבע' היא ולא משלמת והיינו בדלא תפיס שלא בעדים דלית ליה מיגו:

בית שמואל

עריכה

(י) וגירשה: ואם היא תבעה הגט ע"פ הדין שהדין נותן לכוף אותו הרי הוא כאלו גירשה הוא אותה מרצונו ש"ג:

(יא) ואכל: ה"ה אם בנה פלטרין ודר בהם כי לא חלקו בין הוצאה הנכרת לבין הוצאה שאינה ניכרת כן כתב המרדכי וש"ג:

(יב) דינר: בש"ס פליגי בזה ופסק כמ"ד בדינר ולא בפחות שלא להפסיד לבעל הוצאות שלו לכן לא פסק כהרא"ש דאמר כשאכל כשיעור פרוטה מפסיד הוצאות:

(יג) של זמורות: כלו' שהאכיל לבהמתו וכתב בח"מ שצריך שיהיה כשיעור דינר כיון שאכילת בהמה לאו אכילת כבוד הוא:

(יד) ישבע: והא דנשבע ונוטל משום דהיא ידע והיא א"י ומכאן נשמע כל היכ' דא' יודע והשני א"י ישבע ויוציא דהוצי' ברשות כ"כ הר"ן וכמ"ש בחושן המשפט סי' נ"א אף על גב דדינו כמוצי' שלא ברשות לענין דאינו נוטל אלא הוצאות מ"מ לדין זה דינו כמוציא ברשות:

(טו) אין לו מההוצאה וכו': דדינו בזה כאלו הוצי' שלא ברשות וא"ל הא קי"ל היורד לשדה העשוי ליטע אפי' אם ירד שלא ברשות נוטל כשאר אריס והא דאינו נוטל הבעל כשאר אריס תירץ הר"ן כיון דהפירות שלו הם הוי כשדה שאינו עשוי ליטע:

(טז) הוצאות: אף על גב דלא היה הוצאות לצורך הפירות רק להביא הקרן:

(יז) אבל מכחישתו לא: אלא נשבעת היא ולא תשלם והיינו כשהוא לא תפיס או תפיס בעדים דאין לו מיגו אבל אם אית ליה מיגו גובה:

באר היטב

עריכה

(ז) ואכל: במרדכי כתב לאו דוק' הוצי' הוצאה נפסדת ובלתי ניכרת אלא אפילו בנה פלטרין אקרקע מלוג שלה ודר בו זמן מועט וגירשה מה שבנה בנה ואינה צריכה לשלם לו הבנין כי לא חילקו רז"ל בין הוצאה ניכרת לבלתי ניכרת ומ"מ צריך שיאכל פירות של הוצאה זו אבל מה שאכל פירות ממקום אחר לא מהני ח"מ ב"ש.

(ח) של זמורות: כלומר שהאכיל לבהמתו. וכתב החלקת מחוקק שצריך שיהי' כשיעור דינר כיון שאכילת בהמתו לאו אכילת כבוד הוא.

(ט) מכחישתו לא: אלא נשבעת היא ולא תשלם והיינו כשהו' לא תפס או תפס בעדים דאין לו מיגו אבל אם יש לו מיגו גובה ח"מ ב"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}