שולחן ערוך אבן העזר פה ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · פה · ט · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

המוכר קרקע לאשתו, אם היו המעות שלקחה בהם את הקרקע מהבעל גלויים וידועים לבעל, קנתה, והבעל אוכל פרות אותו קרקע. ואם היו המעות טמונים, לא קנתה, שהבעל אומר: לא מכרתי אלא כדי להראות המעות שטמנה, ואותם המעות שנראו ילקח בהם קרקע והבעל אוכל פרות.

הגה: ויש אומרים דאם טוען בריא שהמעות שלו, הרי הם שלו לגמרי. (וכן משמע מלשון הטור):

מפרשים

חלקת מחוקק

(כב) גלוים וידועים לבעל קנתה:    ואינו יכול לטעון אף על פי שהיו גלוים לא הייתי יכול להוצי' מידה כי אמרה שלי הם ע"כ מכרתי לה קרקע כדי שאני אהיה מוחזק במעות דאין זה חזקה דמאחר שנתנה לו המעות בפני עדים ושטר מכירה בידה והיא מבררת המעות היו גלוים וידועים לו א"כ היא נקראת מוחזקת בקרקע:


(כג) ואותן המעות שנראו ילקח וכו':    אף על גב דגבי לוה מן האשה סתם כ' בסי' שאח"ז ריש סעיף ב' שאין לה עליו כלום משמע דאפי' במעות שאינם טמונים וגדולה מזה משמע בדברי הרמב"ם סוף פ"ב ממלוה שכל מעות שביד האשה הם בחזקת בעלה אלא אם הביאה ראיה שהם מנדונייתה וכתב המ"מ שם שכן דעת הרמב"ן והנה בפכ"ב מה"א כתב שאם נמצאו מעות או מטלטלין ביד האשה נאמנת לומר מתנה נתנו לי כמ"ש בסמוך סעי' י"ב וכן הוא בירוש' וא"כ עכצ"ל מ"ש פ"ב ממלוה שכל מעות שביד האש' הם בחזקת בעל' היינו כשהאש' הלואתן לבעלה ואז אינה נאמנת לומר שלי היו אבל כל זמן שהם בידה נאמנת לומ' שלי הם ואפי' אינם בידה רק נתנתן לבעל ע"ד שתקנה ממנו שדה ואפי' מעות טמונים לא אבדה זכותה אבל בהלואה אבדה אפי' במעות שאינם טמונים שלא היה לה להלוות לו אלא ליקח בהן קרקע כל זה הוא דעת הרמב"ם ע"פ פירושו של המ"מ:


(כד) וי"א דאם טוען ברי שהמעות שלו:    היינו במעות טמונים עדיף ברי שלו אבל במעות שאינם טמונים ברי דידה עדיף ודעת המפרשים שהביא המ"מ הוא להשוות מכר להלואה ובשניהם במעות טמונים ברי דידיה עדיף ואם אינו טוען ברי או במעות שאינם טמונים אפי' טוען ברי היא נאמנת אבל לדעת הרמב"ם גבי מכר לא מהני ברי דידיה אפי' במעות טמונים וגבי הלואה א"צ לטענת ברי רק מסתמ' הם בחזקתו עד שתביא ראיה:

בית שמואל

(כ) המוכר קרקע:    עיין בהג"א במקום שאין קונין בכסף לבד ונתנ' כסף ואח"כ נתן הוא שטר קנתה:


(כא) גלוים וידועי':    הנה הרמב"ם ספ"ב ה"מ אינו מחלק בלוה מאשתו בין מעות גלוים לטמונים אלא ס"ל בלוה לעולם המעות שלו וכתב המגיד הטעם במכר לה קרקע אז אכתי המעות בחזקת' דהא נתנה המעות לשם מכר לכן המעות בחזקת נ"מ אבל בהלואה יצאה המעות מחזקתה מחזיקים שהמעות שלו הם לגמרי ומשמע ממגיד שם אפי' לא טען הוא ברי וכ"כ הב"י והסמ"ע בפ"ה סי' קכ"ז ועיין סי' פ"ו:


(כב) וי"א דאם טוען ברי וכו':    כן הוא שיטות תוס' והרא"ש והרשב"א דמכר והלוא' ותקף מידה שוים במעות טמונים נאמן לו' דהם שלו וכתב הר"י והרשב"א דוקא כשטוען ברי אבל אם טוען שמא והיא טוען ברי מחזיקים המעות בתורת נ"מ ועיין בטור ובהמגיד ואינה נאמנת לו' דנתנה לה ע"מ שאין לבעל רשות בהם לכן אפי' בשמא עכ"פ המכר בטל דהא אם המעות בידה היתה נאמנת לו' דנתנה לה ע"מ שאין לו רשות א"כ י"ל דכוונתו שיחזיק במעות ולא תהי' תו נאמן לומר שאין לו רשות בהם ואף למ"ש בהג"ה סעיף י"ג במעות טמונים אינה נאמנת לו' שאין לו רשות בהם מ"מ לא הי' לו מן המעות שום הנא' א"כ י"ל לגלויי זוזי בעי ואם היא ג"כ לא אמרה ברי אין מוציאין ממנו חדושי הרמב"ן ומשמ' מתוס' אם ידוע דיש לה מעות אף על גב דאין ידוע מאין בא לה המעות דינו כמעות גלוים דאל"כ איך הקשו על ר"ש במעות גלוים יאמר דכוונתו להוציא המעות איך הוא רוצה להוציא אם ידוע דאחרי' נתנו לה ע"מ שאין לו רשות בידם והנ"י כתב מעות גלוים היינו שידוע דנתנו לה מעות ע"מ שאין לו רשות בהם:


באר היטב

(יב) המעו':    וכן הדין בקנתה חפצים מבעלה אם הם ממעות טמונים ימכרו וילקח בהם קרקע והבעל אוכל פירות הרשב"א סימן חתק"ו. קנתה מבעלה במעו' שמכרה בגדיה ותכשיטיה קנתה דהני מעו' גלויים הוי הרדא"ב סי' כ"ו. כ' לאשתו שט"ח על נכסיו אינו מועיל כי היורשים יכולים לטעון שדברים טמונים ידע אצלה ולא יוכל להוציאם אלא ע"י שטר שנתן לה מהר"י סג"ל סימן צ"ב.


(יג) וידועים:    ובלוה מאשתו אין חילוק בין מעות גלוים לטמונים ולעולם המעות שלו עיין ח"מ ב"ש ועיין סימן פ"ו ס"ב.


(יד) ברי וכו':    אבל אם טוען שמא והיא טוען ברי מחזיקים המעות בתורת נ"מ. אם היא ג"כ לא אמרה ברי אין מוציאין ממנו. הנ"י כתב מעות גלוים היינו שידוע דנתנו לה מעות ע"מ שאין לבעלה רשות בהם. והב"ש כתב דמשמע מתוס' אם ידוע דיש לה מעות אע"ג דאין ידוע מאין בא לה המעות דינו כמעות גלוים ע"ש.







▲ חזור לראש