שולחן ערוך אבן העזר פה ד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · פה · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
בעל הבא לדון עם אחד על נכסי אשתו, צריך הרשאה. ואם יש פרות בקרקע, מתוך שיש לו לדון על הפרות שהם שלו, דן על העיקר, ואינו צריך הרשאה מאשתו, שאם אין לה קרקע אין לו פרות.
- הגה: דוקא לדון, אבל לעשות פשרה, צריך הרשאה (ריב"ש סימן תצ"ו). בא לדון על מעות מזמנים של אשתו, אינו צריך הרשאה, דהוי כאילו היו פרות בקרקע (תרומת הדשן סימן שי"ב, ועין בחשן המשפט סימן קכ"ב):
מפרשים
(ח) ואם יש פירות בקרקע: בסמ"ע סימן קכ"ב כתב דלאו דוקא שיש פירות בקרקע עכשיו אלא אפילו כבר נתלשו משם כיון שהשדה עומד לפירות לשנים הבאות ולדעת הרא"ש אפילו קרקע שאינו מגדל פירות כלל הואיל וראוי למכור וליקח בהן קרקע שעושה פירות וכן פסק בת"ה סימן שי"ב מכח הדין ומכח סברא ע"ש ודלא כמשמעות הריב"ש סימן תצ"ו:
(ט) מתוך שיש לו לדון על הפירות וכו': עיין בר"ן סוף פ' השולח שהאריך בזה דמיירי דוקא דאיתא במתא ולא מחת' בו אבל ליתא במתא או איתא ומיחת' בו ואף שנתחייב ע"פ עדים הוה ליה כקיבל עדים שלא בפני ב"ד ואפילו לגבי פירות אם נתחייב בהודאת פיו לא תועיל הודאתו אפילו על מחצית הפירות שהרי אינו יכול למכור הפירות משום ריוח ביתא וע"ש מה שכתב אם ירד לדין בנכסי צ"ב ג"כ היא יכולה לבטל הדין בשנתחייב בהודאת פיו:
(י) לעשות פשרה צריך הרשאה: אפשר לומר אפילו על הפירות לבדן צריך הרשאה דאין כח בידו למחול הפירות משום ריוח ביתא וכמ"ש בשם הר"ן:
(יא) על מעות מזומנים של אשתו: המעיין בח"ה יראה דבמעות מזומני' כ"ע מודו אפילו לדעת רב האי דס"ל דצריך שיהיו פירות באותו קרקע מודה הוא במעות מזומנים אבל למעשה פסק שם דאפילו שאר דברים שצריכין למכור ליקח מהן קרקע שעושה פירות והאשה כאן ואינה רוצה להרשות את בעלה יכול בעלה לדון בלא הרשאה שאם לא יוציאו מיד המחזיק נמצא שחסר הוא את הפירות לעולם ע"ש שכתב שהדין והסברא נותנת כך רק במעות מזומנים א"צ לשאול את פיה דהוי כאלו יש פירות עתה בקרקע ובדבר שצריך למכור שואלין אותה אם רוצה לילך עמו או ליתן לו הרשאה הוא טוב ואם לאו טוען אף שלא בהרשאה:
(ח) ואם יש פירות בקרקע: עיין בת"ה סי' שי"ב שם מבואר לר"ה ורמב"ם פ"ג ה"ש וסמ"ג ס"ל קרקע שאין בה פירות צריך הרשאה ומשמע אפילו עומדת לגדל פירות צריך הרשאה ולא כסמ"ע בסי' קכ"ב שכתב כשעומדת לגדל פירות א"צ הרשאה אף לדעת ר"ה, ולהרשאה /ולהרא"ש/ א"צ הרשאה ומעות לכ"ע א"צ הרשאה, וכן קרקע כשאין בה פירות ורוצה למכור אותה וליקח דבר שעושה פירות א"צ הרשאה כיון שמגיע לו הפסד, וכל זה איירי בנ"מ אבל נצ"ב א"צ הרשאה אפילו במיתתה ועיין בטח"ה שם וכ"כ בש"ך שם ועיין בר"ן ס"פ השולח וכלל הוא נ"מ ויש בהם פירות דינם איש ואשתו כשותפות מ"ה כשהיא במת' והוא ירד לדין ויצא חייב מחמת עדים שהעידו לא הוי כקבלו' עדות שלא בפני בעל דבר ואם ליתא במתא א"י לקבל עדות שלא בפניה ולגבי פירות נמי הודאת פיו לא מהני אפילו על חלקו שהרי א"י למכור משום רווח ביתו ובנצ"ב מקבלים עדים שלא בפניה אפילו ליתא במתא אבל הודאתו לא מהני כיון די"ל כליי אני נוטל כ"כ הרשב"א בחדושיו ומזה נשמע נמי כשאין פירות בקרקע נ"מ א"י לדון בלא הרשאה דהא הטעם הוא דהם כשותפות, וכן משמע לכאורה אפילו במעו' א"י לירד לדין בלא הרשאה וכן מדייק בתשובת רש"ך ס"ג סי' מ"ז /ס"ז/ דהרשב"א חולק על דין של הת"ה ויש לדחות:
(ה) בקרקע: ל"ד הוא אלא כיון שהשדה עומד לפירות לשנים הבאות סמ"ע סי' קכ"ב סקט"ז ע"ש. והש"ך שם חולק עליו וע' ב"ש וח"מ.