שולחן ערוך אבן העזר פג א
שולחן ערוך אבן העזר · פג · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
החובל באשת איש --
- השבת והרפוי לבעלה;
- והצער, שלה;
- והבושת והנזק -- אם בגלוי הוא, כגון שחבל בפניה ובצוארה או בידה וזרועותיה -- השליש שלה ושני שלישים לבעל; ואם בסתר הוא הנזק -- השליש לבעל ושני שלישים לאשה. של בעל, נותנין לו מיד; ושל אשה, ילקח בהם קרקע והבעל אוכל פירות. ואינה יכולה למחול, לא על חלקו ולא על חלקה; ואם מחלה, אינה מחילה. ומכל מקום אינו יכול לתבוע חלקה אלא בהרשאתה.
במה דברים אמורים? כשחבלו בה אחרים. אבל הבעל שחבל באשתו חייב לשלם לה מיד כל הנזק וכל הבושת והצער, הכל שלה, ואין לבעל בהם פירות. ואם רצתה ליתן הדמים לאחר -- נותנת; והבעל מרפא אותה כדרך שמרפא כל חלייה.
- הגה: חרף אותה שום אדם בדברים, אף על פי שהמבייש בדברים פטור, אם פיסוה בממון (דעת עצמו), אם חרפוה בגלוי -- לו שני חלקים ולה חלק אחד; ואם בסתר -- לה שני חלקים ולו חלק אחד (טור):
מפרשים
(א) השבת והריפוי לבעלה: מה שהשבת לבעלה כתב בטור הטעם כיון שמעשה ידיה שלו והרי היא מתבטלת ממעשה ידיה ולפ"ז אם היא אשה שאין עליה חיוב לעשות רק לישב בקתדר' ולעשות רק מעט מלאכה כדי שלא תבא לידי זימה כמבואר לעיל סי' פ' וא"כ היה מן הראוי שלא יהיה כל השבת לבעלה ומיהו כבר כתבתי לעיל סי' פ' שדעת הרשב"א שאף שאינה מחוייבת לעשות אם עשתה מעשה ידיה לבעלה וא"כ בכל אשה השבת לבעל שיכול הבעל לומר הייתי מפייס את אשתי שתעשה מלאכה כל היום וכיצד שמין השבת במקום נזק נתבאר כאן בטור ובחושן משפט סי' ת"ך:
(ב) והריפוי לבעלה: אין הכוונה שהבעל ישתכר בריפוי שישכור לה רופא בסמא חריפא ויצער אותה דהא צער לא זכי ליה רחמנ' רק מאחר שהבעל מחויב לרפאותה כדרך שמרפ' כל חליה ע"כ נקט שהריפוי יוחזר לבעלה ומטפל ברפואתה וגם הרמב"ם דעתו כהרא"ש:
(ג) והצער שלה: לא נתבאר אם רק הקרן שלה ויקח בדמי הצער קרקע והוא אוכל פירות ככל נ"מ שלה או לגמרי הוא שלה ואין לו אפי' פירות וע' בר"ן שכתב דאפי' לת"ק דבשתה ופגמה שלה אפ"ה הוא אוכל פירות:
(ד) ולא על חלקה: דמאחר דאית ליה פירות בחלקה אינה יכולה להפקיע זכותו:
(ה) אינו יכול לתבוע חלקה: ע' בב"ח שכתב דאף על חלקו צריך הרשאה ואם היה ידועה חלקו וחלקה בשעת תביעה א"צ הרשאה אף על חלקה דמיגו דנחית אחלקו נחית אחלקה ואין דבריו מוכרחים וע' בתשו' הרא"ש כלל מ':
(ו) חייב לשלם מיד כל הנזק: ע' בר"ן מ"ש ע"ז כלל דבריו שע"פ הדין יש לו פירות בחלקה וחלקו אינו משלם כאלו חבל בה אחר והגאונים תקנו שלא יאכל פירות מחלקה אבל חלקו אינו משלם ודעת הרמב"ם שהגאונים קנסוהו לגמרי שלא יהא חוטא נשכר ליקח חלק ממה שחבל בה ובודאי אף דר"י בן בתירה ות"ק פליגי בריש מציאות האשה דף ס"ה ע"ב במתני' בזה מודה ריב"ב שהכל שלה דהא לא נצטער בצערה וכן הוא במ"מ בשם הרשב"א ולא ידעתי למה הכריע בב"ח נגד דברי הרמב"ם ודברי הרמב"ם ברורים בטעמם:
(ז) שהמבייש בדברים פטור: כבר נתבאר בחושן משפט סי' א' סעיף ו' שמנדין על ביוש דברים עד שיפייסנו לפי כבודו:
(ח) אם חרפוהו בגלוי: כלומר בפני רבים ואם בסתר כלומר בפני שני עדים כן כתב הרא"ש בתשובה כלל מ':
(א) השבת: הטעם כיון מ"י שלו והרי היא מבטלת ממ"י לפ"ז אם היא אשה שאין חיוב מלאכה עליה אז השבת שלה היא אלא שבת מעט שמחוייבת לעשות שלא תבא לידי זימה הוא להני פוסקים דס"ל דשלו הוא כמ"ש בסי' פ' אלא דלדעת הרשב"א דס"ל כל מ"י שעשתה אף דאינה מחויבת לא עדיף מהעדפה וזכה הבעל א"כ השבת שלו הוא מיהו דעת הרשב"א שם דעת יחידאי היא ובאומר' איני נזונית ואיני עושה אז אין לו שבת, ובסי' פ' כתבתי אם עושית בצמר כדי שלא תבא לידי זנות שלו /שלה/ הוא כשאומרת איני ניזונת ונ"מ ג"כ לענין שבת:
(ב) והריפוי: כתב הרא"ש אם אמדו לה' ימים ועבדו לה סמא חריפא ואיתסת בג' ימים הוא בכלל צער שצערא בסמא חריפא וי"ל מ"ש הרמב"ם והריפוי לבעל היינו שנותנים לידו והוא מתעסק ברפואה וכ"כ בח"מ עיין ביורה דעה סי' רס"ז:
(ג) והצער שלה: לא נתבאר אם הוא לגמרי שלה או אם דינו כנ"מ והוא אוכל פירות ולקמן סי' פ"ה סעיף ז' משמע דאינו אוכל פירות:
(ד) של בעל נותנים מיד וכו': ואם מתה קודם שגבתה אינו יורש חלקה דהוי ראוי עיין תוס' והרא"ש פי"נ דף קכ"ה:
(ה) א"י לתבוע חלקה: היינו כשגבה כבר חלקו אבל אם לא גבה אמרינן אגב שתובע חלקו תובע ג"כ חלקה וא"ל למה לא יתבע חלקה מ"ש מהא שכת' הת"ה מעות אשתו א"צ הרשאה כמ"ש לקמן סי' פ"ה וי"ל ש"ה דעדיין לא בא לידה ולא היה לה שום זכות בזה הממון כ"כ בפרישה ועיין ב"ח:
(ו) אבל הבעל שחבל וכו': כ"כ הרמב"ם ורבים חולקים על הרמב"ם ועיין בהרא"ש ובהשגות הראב"ד ובר"ן וס"ל דאין נותן לה אלא חלקה ועיין במגיד מ"ש לדעת הרמב"ם ולכאורה נראה הואיל אף לדעת הרמב"ם השבת שלו הוא א"כ אם חיסר לה אבר דעושה בו מלאכה אין משלם כל הנזק דהא נזק הוא מה שפחת' בלא אותו אבר ושמין מה ששוה אבר ההוא יותר מחמת המלאכה ודמי המלאכה שלו הוא וא"י למה סתמו הפוסקים וכותבים סתם ולא חילקו איזה אבר חסר לה:
(ז) ואם רצתה ליתן לאחר נותנת: משמע דאין לו פירות מן מעות הקנס שנותן לה וגם אינו יורש הקנס דאל"כ א"י ליתן לאחר כמ"ש בסי' פ"ה:
(ח) חירף אותה בדברים וכו': אף על גב המבייש בדברים וכו' כ"כ לישב קושית הב"י דהקשה הא קי"ל חירף בדברים פטור כמ"ש בפרק החובל ובהגהת פרישה פירש קושי' הב"י הואיל ע"פ הדין המבייש בדברים פטור גם ע"פ הדין כל הנזק ובושת שייכים לה אלא חז"ל תיקנו לו חלק אם כן המבייש בדברים הוי תקנה לתקנה:
ואם מחלה אינה מחילה לתבוע...ומ"מ אינו יכול לתבוע חלקה בטור כתוב סתם אינו יכול לתבוע דמשמע אפילו חלקו אלא שב"י כתב ע"ז פשיטא דהיינו דוקא לחלק' כדאמר אביי ס"פ השולח בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה אבל לחלקו בלא הרשאה נמי מצי תבע ומו"ח ז"ל הקשה וכי גרע חלקו מפירא דארעא דאמרי' מגו דנחית לפיר אנחית נמי אגופא כדלקמן סי' פ"ה סעיף ד' ולפיכך נראה דאף אחלקו צרך הרשאה לא דמי לשאר נכסי אשתו דידועין גופא דפירי קמי תביעה אבל בדמי חבלה שאין ידוע חלקו וחלקה אלא לאחר פסק דין הלכך בשעת התביעה צריך הרשאה עכ"ל דבריו תמוהין מאוד דמ"ש בסוף ול"ד לשאר נכסין דאדרבא שאר נכסין צריך באמת הרשאה כדאמר אביי בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה ומ"ש ברישא דכי גרע חלקו מפירא דארעא אה"נ דגרע דאפשר דס"ל דשאני פירי דקנין פירות כקנין הגוף דמי משא"כ כאן דחלקו דבר מיוחד הוא אלא אי קשיא לי הא קשיא לי מהא דאיתא בפרק מרובה דף ע' כל אדרכתא דלא כתיב בה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך לית בה מששא אמר אביי ואי כתוב ביה למחצה לשליש ולרביע פי' שהשליח יטול מחצה או שליש או רביע ממה שיזכה מגו דמשתעי דינו אמחצה וכו' אשתעי דינא אכולה ה"נ לא לצטרך הרשאה אפילו על חלקה דמגו דמשתעי דינא אחלקו אשתעי נמי אחלקה וצ"ע זה דלפי הנראה כן ראוי גם כאן לפסוק דא"צ כלל הרשאה דק"ו הוא דמה התם שאין בבירור שום חלק אלא אם ייכה בדין ק"ו כאן דיש לו חלק בודאי אלא שאין ידוע כמה ותו דכאן עכ"פ יש לו פירות מחלקה ובסי' פ"ה כ' בטור מגו דנחית לפירי לעצמה וא"כ פשיטא שידין על הכל בלא הרשאה דיש לו זכות בכולו:
(א) לבעלה: ר"ל שנותנין לידו והוא מתעסק ברפואתה ח"מ וע' ביורה דעה רס"ז.
(ב) מיד: ואם מתה קודם שגבתה אינו יורש חלקה דהוי ראוי ב"ש.
(ג) חלקה: היינו כשגבה כבר חלקו אבל אם לא גבה אמרינן אגב שתובע חלקו תובע ג"כ חלקה ב"ש.
(ד) בגלוי: כלומר בפני רבים. ואם אמר בסתר כלומר בפני שני עדים כ"כ הרא"ש כלל מ'.