שולחן ערוך אבן העזר ע י
<< · שולחן ערוך אבן העזר · ע · י · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
הרי שעמדה בדין ופסקו לה מזונות, ומכרו בית דין ונתנו לה, או שמכרה היא לעצמה, ובא הבעל ואמר: הנחתי לה מזונות, הרי זו נשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח לה. ואם לא תבעה ולא מכרה, אלא לותה או שהתה, עד שבא הוא ואמר: הנחתי לך מזונות, והיא אומרת: לא הנחת אלא לויתי מזה ונתפרנסתי, נשבע שבועת היסת שהניח לה, ונפטר, וישאר החוב עליה. אבל אין האיש נאמן לומר שנתן לה על העתיד (הר"ן ריש אלמנה נזונית).
ואם מכרה מטלטלין ואמרה: למזונות מכרתי, והוא טוען ואומר: מזונותיך הנחתי, נשבעת שבועת היסת שלא הניח.
- הגה: טען ואמר היה לה להוציא מעשה ידיה במזונותיה, אם לותה בלא בית דין, והיא בעלת מלאכה שמעשה ידיה מספיקין לה לדברים גדולים, אף על פי שאינן מספיקין לדברים קטנים, טענתו טענה; אבל אם פסקו לה בית דין, צריכין שיספיקו מעשה ידיה לכל דבר (הכל בטור):
מפרשים
חלקת מחוקק
(לד) ומכרו ב"ד וכו' או שמכרה היא וכו': דלאו בחדא מחתא מחתינהו דב"ד המוכרים אפי' מטלטלין צריכה לישבע בסוף שבועת המשנה אבל אם היא מכרה אינה נשבעת שבועת המשנה אלא כשמכרה דוקא מקרקעי או מטלטלין הידועין שלא היתה יכולה לכפור בהם אבל מכרה מטלטלין שהיתה יכולה לכפור בהם אין עליה אלא היסת:
(לה) ואמר הנחתי לה מזונו': ה"ה אם טען אמרתי לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ושתקה:
(לו) הרי זו נשבעת בנק"ח: עיין בטור שכתב דעת רש"י והרא"ש ושכן הסכים הרי"ף שהבעל שטוען ברי נאמן בשבוע' להוציא מה שפסקו לה ב"ד:
(לז) לא הנחת אלא לויתי מזה: ה"ה אם טוענת מכרתי נכסיי ולא הייתי יכולה לעשו' מלאכה וכבר כתבתי לעיל ס"ק ל"ב שדע' הרמב"ן אם מכרה נכסי מלוג שלה הפסידה שדרכן של נשים לגלגל עם בעליהן ולסייען ושהר"ן הניח זה בצ"ע:
(לח) שנתן לה על העתיד: דמאחר דעדיין לא הגיע זמן המזונו' אין אדם נאמן לומר פרעתי תוך הזמן:
(לט) טענתו טענה: זה הוא דעת הרא"ש שאם הבעל טוען היה לך לעשו' אף על פי שאינה מספקת רק לדברים גדולים הי' לה לדחוק ולצמצם אבל המ"מ כתב שנרא' מדברי הרמב"ם שאפי' בלותה בלא ב"ד אין מחשבין עמה על מעשה ידיה אלא פורע הקפותיה וכן הסכים הרמב"ן ז"ל וכ"כ בעל התרומו' בשם הרמב"ן אם שתק ולותה ואכלה ולא עשתה אף על גב דספק' מוציאים ממנו וכ"כ הר"ן על דברי הרמב"ם בלותה ואכלה אם עשתה יטול ואם לא עשתה הפסיד והתימא על הרב מהרמ"א שכאן העתיק דברי הרא"ש כאלו אין חולק עליו והנך רואה שאין דבריו מוסכמים ולעיל כשהועתקו דברי הרמב"ם בסעי' ה' ח' לא הגי' כלום:
(מ) צריכין שיספיקו מעשה ידיה: גם זה דעת הרא"ש כשהב"ד פוסקין לה מזונו' מדקדקין על מעשה ידיה ואין פוסקין לה מזונו' רק מה שצריכה יתר על מ"י אבל לעיל בסעי' ה' העתיק דברי הרמב"ם שאין מחשבין עמה על מעשה ידיה וכתב הר"ן שכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א ושכן דעת הרי"ף בתשובה ועיין בר"ן שהאריך בזה ושכתב שיש להם ראיה בגמרא ושיש לדחו' הראיה וסיים אף ע"פ שהדברים מראין כן אין לנו כח לחלוק על אבות העולם והתימה על הרב מהרמ"א שהעתיק כאן דברי הרא"ש כאלו אין חולק עליו:
בית שמואל
(לא) ואמר הנחתי לה מזונות: ה"ה אם טען אמרתי צאי מ"י במזונותיך ושתקה ובמגיד הבי' גירס' דגורסים כן בש"ס וכן הרא"ש הביא פירוש זה ומה שהקשה לשיטות הרא"ש לפי פי' זה ע' בגדולי תרומה כלל ס"ה וכלל' הוא לשיטת הרמב"ם כל שמכרה היא תשבע שבועת המשנה היינו בנק"ח ואם לותה ובאה להוציא ממנו ישבע הוא שבועת היסת דהא הוא כופר בכל וא"ל מבריית' דתני' אם אמר פסקתי לה מזונות נאמן דכתב הרי"ף נאמן בשבועה ולא מצינו שבועת היסת עד שתיקן ר"נ ונ"ל לפעמים אף לדיני דמתני' ישבע היסת כמ"ש בפרש"י במתני' ר"פ כל הנשבעים גם י"ל לפי דינ' דבריית' באמת הוא פטור בלא שבועה אלא לדידן דתיקן ר"נ שבועת היסת כתב הרי"ף נאמן בשבועה וא"ל למה תשבע היא בנק"ח אם מכרה כבר הלא היא כופר בכל, ואפשר כיון שמכרה קרקע דקיימ' בחזקתו אף על גב דכבר מכרה הוי כאלו באתה להוצי' ממנו מ"ה תשבע בנק"ח, לפ"ז אם מכרה מטלטלין אפילו מטלטלין ידועים א"צ לישבע בנק"ח אלא שבועת היסת וכ"כ בג"ת אלא המגיד כתב דוק' אם מכרה מטלטלין שאין ידועים דאית לן מגו תשבע היסת אבל אם מכרה מטלטלין ידועים תשבע בנקיטת חפץ וצריך ישוב לפ"ז למה תשבע בנק"ח כיון שהיא כופר הכל גם נשמע מדברי המגיד אם הב"ד מכרו מטלטלין אז הוי מטלטלין ידועי' צריכים שבועה בנק"ח:
(לב) טען ואמר וכו': כלו' מה שסתם ופסק סעיף ח' כשלותה חייב לשלם היינו כשלא טען הוא אז אין הב"ד פותחים טענה זו אבל אם הוא טוען טענתו טענה:
(לג) טענתו טענה: כיון דמספיק לדברים גדולים הית' דוחקת ומצמצמת קודם שתבוא לפני הב"ד אבל אם באת לפני הב"ד גלתה דעתה דאין רצונה להתפרנס בצער ובדוחק ועיין בסמוך מ"ש:
ט"ז - טורי זהב
אבל אין האיש נאמן לומר שנתתי לה על העתיד פי' לענין מזונות שעדיין לפנינו:
באר היטב
(כה) מזונות: ה"ה אם טוען אמרתי צאי מ"י במזונתך ושתקה.
(כו) בנק"ח: היינו אם מכרו הב"ד אפי' מטלטלין צריכה לישבע שבועה בנק"ח. אבל אם היא מכרה אינה נשבעת בנק"ח אלא כשמכרה דוק' קרקע או מטלטלין הידועים שלא היתה יכולה לכפור בהם אבל מכרה מטלטלין שהיתה יכולה לכפות בהם אין עליה אלא שבועת היסת עיין ב"ש.
(כז) ונפטר: ל"ד נשבע ונפטר אלא אפי' הפקיד פקדון ביד הזן את אשתו נשבע ונוטל פקדונו רשב"א סי' תתפ"ד.
(כח) היה לה וכו': ר"ל מה שפסק בסעי' ח' כשלותה חייב לשלם היינו כשלא טען הוא אז אין הב"ד פותחין טענה זו אבל אם הוא טען טענתו טענה.