ט"ז על אבן העזר ע
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]רגילים בגדולות דכתיב והיא בעולת בעל עולה עמו ואינה יורד' עמו:
ואם אין כולם רגילים בגדולו' אלא שבבית אביה נוהגין כן מפני שהו' עשיר אבל בני משפחתה שאין להם עושר כמו שיש לבעלה אינם מבקשין אותן הגדולו' אז (כו') כצ"ל בתוספ' וכ"ה:
סעיף ג
[עריכה]כופין אותו להוציא דמספר כתובתה נלמד דכתיב בה ואנא אפלח ואוקיר ואוזין יתיכי כו' ור"ת כ' דאין מזה ראיה דזה קאי על אותן מזונות שהן תחת מעשה ידיה וממילא אין כופין אותו להוציא:
דחייב להשכיר עצמו כפועל זה דעת רבינו אליה ומספר כתובה נלמד שכ' בה ואנ' אפלח ואוזין ור"ת חולק דאפלח היינו עבודה שדרך לעשות כגון לעבוד ולחרוש וכ' בתשו' מיימוני סוף אישות סעיף ל"ח כ' מהר"ם דכל רבותינו שבצרפ' נוהגין לפסוק כרבינו אלי':
סעיף ד
[עריכה]שכ' להיפוך נראה לתרץ קושית רמ"א בזה דבסי' קי"ט אזיל לדעתו יכול לגרשה בע"כ ממילא יכול לומר אניח כתובת' ביד ב"ד ומשל' מזה שכר הרופא משא"כ כאן דמיירי בענין שאין מגרשין בע"כ:
סעיף ה
[עריכה]אבל אין נותנין לה במה שתתקשט כיון שאין בעל' בכאן א"צ להתקשט והאי קישוט פרש"י אבקת רוכל שהנשים רגילות בו:
סעיף ו
[עריכה]פוסקין לאשתו תכשיט אע"ג דאין כאן בעל הראוי להתקשט לפניו מ"מ אין דומה למי שהלך למ"ה שלפני זה דשם יצא לדעת ולא הניח לה מזונות ממילא לא ניחא לי אלא שהב"ד נותנין לה מכח תנאי ב"ד ואין בכלל תנאי ב"ד אלא מזונות ולא קישוט משא"כ בנשתט' שנותנין לה מזונות דהוי כמו שיצא שלא לדע' ואמרינן מסתמא ניחא לי' אי הוה בר דעת ע"כ גם בקישוט אמרינן כן וכה"ג מחלק בגמ' לענין מזון ובנותיו:
סעיף ז
[עריכה]רק לששה חדשים פי' בפעם אחת וכשכלו ו' חדשים יחזור ויתן לו חדשים וזה נלמד ממזון בפ' אלמנה ניזונית אמר אמימר הלכתא מוכרת לו' חדשים:
עד זמן שאלתו דעד אותו זמן ה"ל משועבדים לשואל:
סעיף ח
[עריכה]ואם אין האשה כו' בר"ן שם כ' דעיקר שיעבוד המלוה לא על הבעל אלא על האשה והי' תובעתו להבעל א"נ שאין לאשה נכסים יכול לתבוע לבעל מדר' נתן עכ"ל וא"כ אינו יודע מ"ש רמ"א באם (אין) האשה כאן דאם יש לה נכסים ואז שייך לדר' נתן כמ"ש בח"מ סי' פ"ו ואין יכול לתבוע הבעל אלא ימתין עד שתבוא האשה ויתבענה ואם אין לה נכסים אף אם יש האשה כאן הבעל חייב מדר"נ והמרדכי פ' יש נוחלין בסופו כתב וז"ל וביבמות פירש"י אשה שלותה ואכל' ובעלה הלך למ"ה אין המלוה יכול לתבוע דמצי אמר לי' לאו בעל דברים דידי את ואם יאמר הלא אתה חייב לזונה יכול לומר הלא היא אינה תובעת ממני כלום אמנם יכולה האשה לתבוע את בעלה כדי שיפרע מה שלות' ויש שדנין שמוציאין מבעל ונותנין למלוה מדר' נתן ואם מחלה לבעלה אז הפסיד המלו' עכ"ל משמע דאפי' מי שסביר' ליה כרבי נתן מהני מחילה לבעלה וכך הם דברי רמ"א כאן וה"פ בד"מ דאף בדר"נ שייך מחילה אבל ק"ל טובה הא פסקינן בסי' פ"ו בח"מ כר"נ דלא מהני מחילה ע"ש ומ"ש כאן דמהני מחילה ונראה לתרץ ע"פ מ"ש התו' פ"ב דכתובות גבי האומר שטר אמנה הוא חב לאחרים אינו נאמן ומקשי' התו' וליהמני במיגו דמצי מחיל כמו במוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחיל ותירצו דאינו רוצה למוחלו כי אינו רוצה להפסיד החוב לגמרי כי הוא סובר שהלו' יפרע לו ועוד תירצי דשאני במוכר שטר חוב שאין קנינו של לוקח אלא מדרבנן אבל בנושה לחברו מעות חייב לו מן התורה ויכול להוציא מן הלוה ובמרדכי פ' ב' דכתובות לא מביא תירוצ' קמ' ומ"ה ניחא כאן דחיוב מזונות אשתו אינה אלא תקנתא דרבנן תחת מעשה ידיה משום כי יכול' למחול:
דברי המגיה כתב ב"ש ס"ק כ"ד מיהו אם מחלה בח"מ הקשה ע"ז בח"מ סי' פ"ו מסקי' היכ' דמוציאין מדר"נ אינו יכול למחול א"כ גם כאן למה מהני מחילתא ונראה דלק"מ דאיירי הכ' שהיה לה לשלם ואז יכול' למחול ואין האשה כאן לכן אינו יכול לתבוע לבעל והיינו מ"ש ואם אין האשה כאן ש"מ דאם היתה כאן מחויב' לשלם בעצמה כי יש לה לשלם עד כאן לשונו ודבריו תמוהים דביש לה נכסים לא שייך דר"נ וצריך להמתין עד שתב' האשה ואף בלא מחלה לבעלה אינו יוכל לתבוע לבעל כן מקש' הט"ז על רמ"א שכתב ואם אין האשה כאן כו' ממ"נ אם יש לה נכסים אף שאינה כאן א"י לתבוע לבעל וצריך שימתין עד ביאתה ואם אין לה נכסים אף שהוא בכאן חייב הבעל מדר"נ ודלא כמ"ש הוא והיינו מ"ש ואם אין האשה כאן כו' ובח"מ כתב מ"ש המרדכי ואם מחלה אז הפסיד הבעל ע"ש וא"נ דחד' כמ"ש בלא מחלה נמי אינו יכול לתבוע להבעל ואם מתה האשה הפסיד המלוה כמ"ש המרדכי בפ"ש ד"ג סי' ע"ר ועוד למה עירב המרדכי דברי הסבורין כר"נ בין דברי דלא סבירא להו כר"נ וכתב מחלה האשה כ' אחר שכ' יש שדנין כר"נ ולא כ' זה למעלה למאן דלא ס"ל כר"נ אלא מחוורת' כדברי הט"ז דכאן הוא מדרבנן לכן מהני מחילה אף למאן דס"ל לדר"נ ומ"ש החמ"ח ואין לחלק בין חוב למזונות אשה שהוא מדרבנן וע"כ בקל יכול למחול ז"א חדא דהרמב"ם ושאר פוסקים ס"ל דמזונות הוי דאורייתא כו' עכ"ל אין זה קושי' דהרי הרמב"ן והרא"ש והר"ן והמגיד וכמה פוסקים ס"ל דהם מדרבנן ובודאי המרדכי ס"ל ג"כ שהם דרבנן כי היכא דלא תקשו אדברי המרדכי קושי' הנ"ל שזכרנו ומ"ש ועוד למה כ' המרדכי דלא אתבא' אי הלכה כר"נ הא אפי' אי הלכה בעלמא כר"נ איכא לפלוני הכי כו' לק"מ דהמרדכי כתב זה בפ' שני דייני גזירות כנ"ל לענין שאינו יכול לתבוע הבעל כיון דלא אתברר דהלכה כר"נ לפיכך אם מתה האשה מוציא מידו אבל אי היה בודאי הלכה כר"נ לא הי' מחלק בין מדרבנן או דאורייתא כי מנ"ל לחלק בלתי שום ראיה אבל באם מחלה האשה בזה יש לחלק בין מזונות שהוא מדרבנן לדאורייתא דאל"כ יקשה מה שהקשו התוס' פ"ב דכתובות גבי האומר שטר אמנה הוא והוא חב לאחרים דאינו נאמן במגו דמצי מחיל ומ"ש המוכר שט"ח דמצי מחיל ומוכרח לחלק בין דאורייתא לדרבנן והמרדכי מביא תירוץ זה בפ"ב דכתובות א"כ ה"ה כאן במחל' האשה יש לחלק כן אבל בלא מחלה מנ"ל לחלק בין דאורייתא לרבנן אי הלכה כר"ג ומ"ש ועוד הי' לו לחלק ולומר אע"ג דבעלמא לא מהני הכא שאני כו' גם זה אינו כלום דהמרדכי סמך עצמו על מ"ש בפ"ב דכתובות דיש חילוק בין דאורייתא לדרבנן מכח קושי' הנ"ל לכן כתב כאן סתם דמהני מחילת' וממילא יובן הואיל שהם מדרבנן מהני מחילה כאן כמו במוכר שט"ח דמהני מחילה כיון שהוא דרבנן עכד"ה:
חייב לשלם אע"פ שלא אמר בפי' במזונותי' אלא הלו' סתם ב"י בשם בעל התרומות:
סעיף י
[עריכה]אבל אין האיש נאמן לומר שנתתי לה על העתיד פי' לענין מזונות שעדיין לפנינו: