ט"ז על אבן העזר עא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
חייב אדם לזון. אפי' אינו אמוד:
כתקנת חכמים בטור כתב כיון שתקנת חכמים (היא) זכו במזונותיהם כולי קשה מאי ראיה הי' דלמא תקנת חכמים היתה כך דוקא באין להם להתפרנס. וי"ל דתקנת חכמים באשתו היה פשיטא אפי' ביש לה להתפרנס דבשטר כתובה כתב סתם ואנא אפלח כו' בלא תנאי א"כ בפרנסת הבנים ג"כ כן דחד תקנה להם פשוט דגם מלבושין הווין בכלל:
ומכלימין אותו מבואר ברש"י פ' נערה שש"ץ מכריז ע"ז האיש כמ"ש כאן:
אבל לא כופין להשיא אבל מצוה עכ"פ יש כמ"ש בסי' א' דבגמ' איתא המשיא בניו סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך:
סעיף ג[עריכה]
אפילו הן יתירין על שש ושאני בההיא דסעיף ב' דיצא לדעת ולא פקד מהם שמע מיניה דלא ניחא ליה לזונן משא"כ כאן אנן אזלינן בתר אומדנ' דשאר בני אדם: