שולחן ערוך אבן העזר כח יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · כח · יג · >>

צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה

שולחן ערוך

היה לו חוב ביד אחרים ואמר לה: הרי את מקודשת לי בחוב שיש לי ביד זה במעמד שלשתן, הרי זו מקודשת, ויש אומרים שאינה מקודשת. אבל אם לא אמר לה במעמד שלשתן, אפילו היא מלוה בשטר והקנה לה השטר כראוי בכתיבה ובמסירה, אינה מקודשת אלא בספק:

מפרשים

חלקת מחוקק

(כב) וי"א שאינה מקודשת:    אף על גב דבח"ה בסי' ס"ו סעיף כ"ט פסק דבמעמד ג' אינו יכול למחול הכא משום חומרא דקדושין יש לחוש לדעת האומר דאף במעמד ג' יכול למחול ולא סמכא דעת האשה וע"כ אינה מקודשת וכבר נתבאר בב"י דעת ר' ירוחם אף מאן דס"ל דמקודשת אינו רק קידושי דרבנן דמדאורייתא מעמד ג' לא קני:


(כג) אפילו היא מלוה בשטר:    אין הל' מדוקדק דוקא במלוה בשטר מקודשת מספק אבל במלוה ע"פ אין כאן קדושין כלל:


(כד) והקנה לה השטר בכתיבה ומסירה:    ה"ה במסירה בלא כתיבה ג"כ אפשר לומר דמקודשת מספק שמא הנייר ש"פ במדי (כמבואר לקמן סי' ל"א סעיף ג') ואף דהנייר של לוה הוא ואי מחיל המלו' ע"כ של האש' צריכה להחזי' הנייר ללוה וכמו שכתב הר"ן (הובא בהגהת ש"ע בח"ה סי' ס"ו סעיף כ"ג) הלא יש חולקים וס"ל דאין הלוקח צריך להחזיר השטר ללוה וכמבואר בסי' ס"ו סעיף כ"ג:


(כה) אינה מקודשת אלא מספק:    משום דלא סמכה דעתה דילמא מחיל ליה ללו' ומיהו ספק קדושין הוי משום הנייר ובטור כתב דאם הנייר ש"פ מקודשת ודאי ודעת המחבר דאף הנייר ש"פ אפ"ה אינם רק קידושי ספק דלא הית' הכוונה רק על גוף החוב לא על הנייר שהוא של הלו' והנה מוכח מדברי המחבר דבחלוק' הראשונה דעתו לסתו' דמקודש' ודאי ולא כתב דעת הי"א רק להודיע שיש חולקי' דאל"כ דגם בחלוק' הראשונ' הוי קדושי ספק מאי אבל דקאמ' הל"ל וכן (ואני העתקתי בסי"א ס"ק י"א בשם תשובות מ"ע דבכל מקום שהביא הרב המחבר בראשונה בסתם ואח"כ מביא דעה אחרת בשם י"א דעתו לסתום כדעה הראשונה):

בית שמואל

(לד) חוב ביד אחרים:    דעדיף טפי מחוב שלה דנותן לה דבר חדש מה שלא היה לה עד עתה משא"כ בחוב שלה, תוספות:


(לה) במעמד שלשתן:    הנה ממ"ש תקנות חכמים הוא וכתב רי"ו דמקודשת מדרבנן ובד"מ וב"ח הביאו דבריו בסתם והב"י כתב דהיא מקודשת מדאוריית' כי מחמת תקנות חז"ל ממעות שלו הוא והיא מקודשת מדאוריית' וכן משמע בהר"ן דף תקפ"ד ועיין לעיל סק"ג וסק"ו מ"ש:


(לו) וי"א שאינה מקודשת:    הטעם דהיא לא סמכה דעתה שמא ימחול וס"ל דיכול למחול ומשמע אפילו אם אמרה דסמכה דעתה לא מהני ועיין בחושן המשפט סי' ס"ו ובסי' קכ"ו שם פסק דא"י למחול וכאן לענין איסור חיישינן לדעת הפוסקים דס"ל דיכול למחול:


(לז) אלא בספק:    בטור כתב אם הנייר ש"פ מקודשת בודאי משום דס"ל דדעתו ג"כ על הנייר ומשמע אפילו לא אמר התקדשי בש"ח מ"מ דעתו ג"כ על הנייר אף על גב בש"ח דידה אם לא אמר התקדשי בש"ח אין דעתו על הנייר מכל מקום הכא עדיף כמ"ש בדרישה וע"ש וס"ל אף אם ימחול אין צריך להחזיר הנייר כמ"ש הר"ן פרק הכותב בשם הרשב"א מיהו י"ח ע"ז כמ"ש בחושן המשפט שם ויש בקדושין אלו כמה ספקות, א' אם צריכה להחזיר את הנייר ואז אם מקדש בש"ח לא הוי קידושין אף למ"ש הש"ח הוא כמשכון בידו מ"מ כיון דצריכה להחזיר הנייר לא הוי קידושין, ב' אם דעתו על הנייר כיון שהוא שטר על חבירו מיהו לדעת המחבר משמע דלא חש לספיקות אלו דאל"ה ל"ל לכתוב שהקנ' לה השט' בכתיב' ובמסירה הלא הנייר היא קונה במסירה לבד אלא ע"כ הספק הוא שמא לא סמכה דעת' לכן אפי' אם אין הנייר ש"פ יש ספק שמא סמכ' דעתה כמ"ש בש"ס לתירוץ קמא וכ"כ בלבוש ועיין בש"ך סי' ס"ו ס"ק ע"ה ואם כותב ש"ח על עצמו ומקדש בו פסק בש"ג דף תרכ"ה דיכול לקדש בו ועיין סי' כ"ט מ"ש בזה:


באר היטב

▲ חזור לראש