שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רנח
ענין רנח:
מאזונה.
שאלת למה אוסרין במקצת מקומות החמא' של עכו"ם בפסח עם היותם מתירין אותה כל השנה כולה:
דע כי החמאה הגאונים ז"ל הם מתירין אותה אע"פ שהגבינה אסורה לפי שגזרו עליה וכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו אע"פ שבטל הטעם אבל החמאה לא הית' בכלל זאת הגבינ' כלל שא' מן הטעמי' שאמרו (ע"ז ל"ה ע"ב) בגבינה הוא שמחליקין פניה בשומן חזיר ולא שייך האי טעמ' בחמא' וכן טעמים אחרים נאמרו בגבינה דלא שייכי בחמאה וכיון שלא היתה בכלל גזיר' הגבינה מותרת היא שאין לחוש לתערובת חלב טמא דחלב טהור עומד וחלב טמא אינו עומד ולמה יערבנו העכו"ם שילך לאיבוד א"כ אין לחוש לתערובת ואם מפני כליהם של עכו"ם כבר אמרו סתם כליהם אינן ב"י ולא אסרה התורה כלי מדין אלא בב"י וכיון שאינם ב"י האיסור הנפלט מהן הוא פגום ואם יתן טעם בחמאה הוא נט"לפ. ונט"לפ הוא מותר שלא אסר' תור' אלא נבילה הראויה לגר וכיון שמשום פליטת כליהם אין לאסרה כל השנה אף בפסח היא מותרת. דנט"לפ כמו שהוא מותר בשאר איסורין כן הוא מותר באיסור חמץ ולתערובת חמץ בעין אין לאסור שאם נתערב קודם הפסח בטל בששים כשאר איסורין או ברוב כדין היתר שנתערב באיסור כמו שמצינו זה מצמר גמלים וצמר רחלים כדאי' במשנת כלאים. ואם נתערב בפסח הוא אוסר בכל שהו אפי' שלא במינו אבל אין לחוש לזה דאחזוקי. ריעותא לא מחזקי' והרי אנו רואין שאין בו תערובת חמץ ולמה נחוש לו וכן הגאונים ז"ל הורו שהחמאה והשמן והדבש כמו שהם נקחים מן העכו"ם כל השנה כן הם מותרין בפסח וע"ז נהגו במקומינו זה אלגזאייר. ומה שאמרת שנהגו במקום הזה לקטף בו. שקר העידו לך וח"ו שהרי אמרו (פסחים ל"ו ע"א) אין לשין העיסה ביין ושמן ודבש וחלב. ואם לא תשרף מיד מפני שהן ממהרין להחמיץ וכן דרשתי להם בשבת הרגל.