שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/צה
ענין צה:
והמסובין בסעוד' ונטל אחד כוס יין מלפניו ונתנו לאחד ואמר לו הרי בתך מקודש' לי בכוס זה ובטלנו הקדושין. אמת הוא אבל לא מפני פסולי העדו' שהדברים היו בפני שנים ושלשה והאחרים לא שמעו כלום אמת הוא שנתגלגלו בזה דברים אחרים מענין הזמנת עדו' אבל לא נתבטלו הקדושין אלו מפני טענ' זו כי לא הוצרכנו לה וגם מפני שקדש' ביין של בעל הסעוד' והוי כמקדש בגזל לא מפני זה בטלתי הקדושין וחליל' להפקיע קדושין בטענו' משובשות כאלה כי בעל הבית אינו מקפיד בזה אבל הוא שמח שהרי גם המקבל הכוס מיד הנותן גם הוא מהקרואים היה ואם אחד נטל ממה שלפניו ונתן לו זכה בלקיחתו ונתנו למי שאין ב"ה מקפיד עליו. ואע"פ שאמרו (חולין צ"ד ע"א שם) שאין האורחים רשאין ליטול מלפניהם. לא מתור' גזל נגעו בה אלא מפני מעשה שהי' ואע"פ שאינן רשאין אם נתנו לא הויא גזלה אפי' לא נטל רשו' מבעל הבי' וכ"ש בנדון הזה שהרי אין בעל הבית מקפיד בכך וכל זה הוא אפי' היו כלם אורחים אוכלים ממה שנותן לה ב"ה משלו וכ"ש בסעוד' חתן שהחברים משגרים יין ואוכלים ושמחים שם אם נתנו כוס יין אל השמש משלהם הם נותנין ואין כאן דין גזל וכבר היינו מצריכין אותו לגרש אלא שנמצאת הבת בוגרת בשנים ובסימנין בעדו' אנשים ונשים כדין וכהלכ'. ועל זה נתבטלו הקדושין: