שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/פב
ענין פב:
בענין מטמא טהרותיו של חבירו ובכלהו אינך דפ' הנזקין (נ"ג ע"א) קי"ל כר' יוחנן דאמר היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק כמו שכתב הריא"ף ז"ל בפ"ק דבבא קמא ולא קיימא לן כחזקיה דאמר שמיה היזק אע"ג דחזקיה רביה דר' יוחנן הוא ואין הלכ' כתלמיד במקום הרב כיון דרב נחמן בר רב יצחק דבתרא לא מתרץ למתניתא הכי. כוותי' קי"ל ועוד דהכי אסיק רב פפא האי דחזקיה בתיובתא וכיון דהיזק שאינו ניכר אינו הזיק שוגג פטור מן הדין והכא דמזיד חייב אינו אלא מפני תקון העולם שלא יטמא כל אחד טהרותיו של חבירו ויאמר פטור אני כדמפרש תלמודא התם (שם). ור' מאיר דמחייב בין במזיד בין בשוגג משום דקניס שוגג אטו מזיד הוא דמחייב שוגג לא שיהא סבור דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק ולא קי"ל כוותי' אלא כר' יהוד' דס"ל דלא קנסינן שוגג חדא דר"מ ורבי יהוד' הלכ' כר' יהודה ועוד דמסתברא טעמיה שאם מזיד פטור מן הדין ולא חייבתו אלא מפני תקון העולם היאך תחייב שוגג משום לתא דמזיד ועוד דסתם מתני' דהניזקין כוותי' וקי"ל הלכ' כסתם משנה. ובתוספת' דגיטין תניא בראשונ' היו אומרים המטמא המדמע חזרו לומר אף המנסך שוגג פטור מזיד חייב מפני תקון העולם הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין שוגגים פטורין. רופא אומן שריפא ברשות ב"ד והזיק שוגג פטור מזיד חייב מפני תקון העולם המחתך את העובר במעי אשה ברשות ב"ד והזיד שוגג פטור מזיד חייב מפני תקון העולם ע"כ לשון התוספתא. והא דמחתך את העובר באשה המקש' לילד במס' אהלות (פ"ז מ"ו) ולכאור' הוה משמע דפטור שוגג ברופא אומן ובמחתך העובר הוי מפני תקון העולם וחיובם מן הדין אפי' למ"ד הזיק שאינו ניכר לא שמיה הזיק דהני הזיק ניכר נינהו ומן הדין חייבין אפי' בשוגג דקי"ל אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד כדאיתא בפ"ק דב"ק (ג' ע"ב) וכן בפ"ב (כ"ו ע"א) אלא שפטרו שוגג מפני תקון העולם לרופא אומן ועוש' ברשות ב"ד שאם לא נפטרנו בשוגג אתי לאמנועי מלרפאת וכבר נתנ' התור' רשות לרופא לרפאת כדאיתא בפ' החובל (פ"ה ע"א) ובפ' הרוא' בברכות (ס' ע"א) ומ"ה אמרו בתוספתא דב"ק רופא אומן שריפא ברשות ב"ד והזיק פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים והיינו כשהזיק בשוגג כי היכי דלא תיקשי ההיא תוספתא אחריתי דגיטין דתני התם דבמזיד חייב בדיני אדם זה נרא' לפרש בההיא תוספתא דגיטין. אלא דקשיא לן פורתא לדידן דקי"ל כרבי יוחנן במטמא טהרות דחיובו הוי משום תקון העולם ופטורו מן הדין וברופא אמרי' איפכא דפטורו הוי מפני תקון העולם וחיובו מן הדין כדעתי' דחזקיה במטמא טהרות. ואיכא למימר דהא לא קשיא דהא כדאיתא והא כדאיתא ומשום הכי לא חשו בגמרא למפרך מינה לר' יוחנן ולתרצה. ובתוספתא דב"ק תניא רופא אומן שריפא ברשות ב"ד והזיק פטור אבל יותר מן הראוי לו חייב ונרא' שזה הוא פירוש שוגג ומזיד שאם עשה הראוי לו והזיק פטור דה"ל שוגג אם לא לעשות מלאכ' כראוי בשגגתו וזהו מפני תקון העולם דמן הדין הי' ראוי לחייבו דאדם מועד לעולם ודינו מסור לשמים ואם עשה יותר מן הראוי לו הוי מזיד וחייב. וחייב כדין חובל ולענין רציחתו אמרו בתוספתא דמכו' רופא אומן שריפא ברשות ב"ד והרג ה"ז גולה וזהו כשעש' הראוי לו אבל אם עשה יותר מן הראוי והרג אינו גולה דמזיד הוא ואין מזיד גולה אף אינו מתחייב מיתה וכגון שלא התרו בו וכדאיתא בפ' אלו הן הגולין (ח' ע"א) ושם בגמ' הזכירו הרב הרודה את תלמידו והאב המכה את בנו ושליח ב"ד שאינן גולין משום דהתם במצוה קא עסיקי. ותימ' שהרי הרופא ג"כ במצו' קא עסיק דהא אבידת גופו היא ואיכא לאפלוגי בינייהו כדמוכח התם. והרמב"ן זל"הה כתב בס' תורת האדם שזה לא נאמר אלא כשידע שטעה והזיד או המית בידים אבל בלא הודע שלו אינו חייב כלום בין בדיני אדם בין בדיני שמים דומה לדיין שאין לו אלא מה שעיניו רואות אלא שאם יודע טעותו משלם על הדרכים הידועים:
העולה מזה הוא כי רופא אומן ונתנו לו רשות ב"ד לרפאת וטעה והזיק והכירו טעותו רופאים אחרים אומנים חייב הוא בין בשוגג בין במזיד מן הדין כדין חובל ואם הרגיש יש לו דין רוצח ואם לא טעה ועשה הראוי לו לעשות אלא ששגג בפשיעתו וחבל פטור מפני תקון העולם ודינו מסור לשמים ואם הרג גולה ואם עשה יותר מן הראוי לו הוי מזיק ורוצח ומשלם ונהרג עליו אם התרו בו ואם לא התרו בו דמו מותר לגואל הדם והשם יתן חלקנו עם המצליחים באומנתם ויצילנו משגיאות אמן:
ונראה כי פי' רופא אומן הוא רופא החבורות במלאכת היד ששגתו וזדונו היא חבלה ורציח' בברזל שהעיד' התורה שאפי' מחט אינו צריך אומד כמו שנז' בגמרא (סנהדרין ע"ו ע"ב ע"ש) והיא דברזיה מברז ולשון אומן הוא המחתך בברזל כמו המל שנקרא אומן בגמרא כדאמרי' (שבת קל"ג ע"ב) האי אומנא דלא מייץ אבל רופא חולים במשקים ובמשלשליות ובמרקחות ובמרחצאו' והנחות אינו נקרא רופא אומן אלא רופא סתם ואינו בכלל זה שאינו בא לידי חבלה להתחייב בניזקין ואם שגג או הזיד והמית או הוסיף מכאוב על מכאובי החולי ונתכוון לרפאת ולא נתכוון להזיק פטור הוא אף מדיני שמים שאין לו אלא מה שעיניו רואות אלא שאין לו לדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה כדין דין ולא לסמוך על נסיונותיו וע"ז אמרו (קדושין פ"ב ע"א) טוב שברופאים לגיהנם כמ"ש (שם) טוב שבטבחים שותפו של עמלק וכ"כ הרמב"ן ז"ל אבל אם נהג כראוי וכשורה שכרו מרובה לשמים שאומנותו אומנות לסטים ונזהר בה כך נ"ל: