שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/סו
שאלה סו:
תנס. טופס שטר הבא מנוא אמון סהדות' דהות באנפנא אנן סהדי דחתימו' ידנא לתתא סוף שטרא דנן כן הוה בזמן אחד עשר מאייר שנת חמשת אלפים ומאה ותמנין ותרי שנין ליציר' במדינת נוא אמון דעל כיף ימא עפעפינו דגל מחנותינו הודינו והדרנו זוהר יקרנו חדות לבנו יפעת ימיננו יחיד דורינו מנהיג קהלותינו נשיא אלהי' בתוכנו מורינו ורבינו הרב ר' שמעון הרב המובהק פטיש החזק הנגיד החסיד נגיד הנגידים תפארת החסידי' גדול ליהודי' מרדכי הזמן צנצנת המן הרועה הנאמן תכון ממשלתו לנצח ויהי שמו לעולם כירח יכון עולם יקום על הדרת מלכותו ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. במותב תלתא כחדא הוינא בא ר' יעקב ב"ר שלמה המכונה בגל אל תריד דממדינת מליאנא והוא היום עומד במדינת נוא אמון וגירש את אשתו מונא בת מרדכי נמאלה דממדינת תנס ונתן גיטה ליד ר' יוסף בר' אברהם המכונה בר אל ניאמיה שעשאתו מונא הנז' שליח בעדי' לקבל גיטה מן יעקב בר' שלמה בעלה הנז' לעיל אמר לו התקבל גט זה למונא אשתי בת מרדכי הנז"ל והרי היא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם. וקודם נתינתו בטל לפנינו כל מודעין ותנאין דהוי לי' שאם מסר שום מודעא שתהי' מבוטלת ולא נתן שום תנאי בגירושין וגירשה גירושין גמורין והגט קראנוה וראינוהו כשר כדת וכהלכה ומחמת שראינו גירושי יעקב בן שלמה בעלה הנז"ל שנתן גיטה ביד שלוחה ר' יוסף הנז' לעיל כחבנו שטר קיום ב"ד להיות בידה לראי' ולזכות והכל שריר וקיים. מתתיה בר אברהם נ"ע. יוסף בר ישועה הרופא נ"ע. זהו תופס שטר שבא לידינו מנוא אמון אות באות תיבה בתיבה ואין בו כי אם שני עדים ובכאן אומרים כי אינה שוה כלום אחר שאין בו אלא ב' עדים וי"א שאין אלו העדים מעידי' על קיום ב"ד אלא עדותם כמו שכתבו בראש הדף אנן סהדי דחתימת ידנא לתתא אלא עדותן היא שמעידין שנכתב קיום ב"ד בהכשר עשו שניהם עדות והדבר תלוי עד שיבא הדין מלפני מעלתך כדי להוציא זאת האשה ממסגר ולא תשאר עגונה כי זה עשר שנים שהיא עגונה עד שעשתה שליח קבלה והגיע הגט ליד שלוחה כדת וכהלכה בנוא אמון ובא שטר מקוים בשני עדי' ולך שלום ולכל הנלוים עליך:
תשובה: מה שנפל הספק ביניכם מפני שאין בו אלא שני חתומים ואלו היו שלשה הייתם מורים לו לעשו' בו מעשה אין בכאן ספק כלל שהרי אמרו במותב תלתא כחדא הוינא וכיון שישבו שלשה בשע' מעשה אפי' לא חתמו בו אלא ב' השטר כשר אלא שהיה צריך לכתוב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי אם מת הג' קודם החתימה או הלך למדינ' הים כדי שלא יראה ב"ד חצוף כדאיתא בפ"ב דכתובו' (כ"ב ע"א) ובפ' גט פשוט (קס"ה ע"ב) אי נמי שיכתבו וחתימנא ביה תרי מגו תלת כמו שהוזכר בפרק ואלו מציאו' (ל"ב רע"א) או שיכתבו דמקצתנא חתימין לתתא ואם לא כתבו כן אע"פ שנראה שהם חסרי מדע אינו נפסל מפני כך וכן אמרו בפרק השולח (ל"ג ע"א) לא שנא כתוב בלשון דיינין וחתמו עדים כלומר שהוא כשר וזה אפי' בקיום שטרו' שצריך ג' אבל בעדי קבלת הגט א"צ שלשה אלא ב' וכדאמר בפ' התקבל (ס"ג ע"ב) צריך שני כתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה וב' שיאמרו בפנינו קבל וקרע ואפי' הם הראשונים והם האחרונים ואלו שהעידו שראו שטר קבלת עדו' הרי העידו על האמירה ועל הקבלה ואלו באו לפנינו ואמרו בפנינו נתגרשה היינו מתירין אותה וכדאמ' בפ"ק דגיטין (ה' ע"א) ובפ' ב' (ט"ז ע"ב) אלו באו שנים ואמרו בפנינו נתגרשה מי לא מהימנינן להו ואלו הרי העידו שנתגרשה אבל מה שיש לחוש לזה הוא מפני שלא נתקיימ' עדו' העדים שאנו חוששין שמא נזדייפה עדותם ואפי' קיום ב"ד צריך קיום כמו שכתבו הראשונים ז"ל וזו חששא דרבנן הוא דמן התורה עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצריך וכיון שזו חששה דרבנן היא איכא למימר בנדון הזה שהיא מותר' שלאיזה זיוף ניחוש לזיוף הבעל ליכא למיחש שאינו חשוד לקלקלה בידי שמים וכדאי' בירוש' (גיטין פ"ק ה"א) ולזיוף השליח נמי ליכא למיחש דאין אדם חוטא ולא לו כדאיתא בפ"ק דמציעא (ה' ע"ב) דמה הנאה אית ליה בהאי זיופא ולזיוף האשה ליכא למיחש שהרי ממקום אחר באה זה העדו' וידיעה מלתא בדוכתיה דאיהי לא זייפתיה וכיון שאנו רואים שחכמים הקלו בענין האשה שלא להחמיר בה יותר מדין תורה והתירו עד אחד לומר בפני נכתב ובפני נחתם נרא' שבכאן אין לחוש לזיוף שהאשה מותר' היא ובפרק מי שאחזו (ע"א ע"א) מוכח דבעדו' אשה לא בעינן מפיהם ושרינן לה מפי כתבם ואפי' קיום אינו צריך כדע' הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל שאם פסול תורה הקלנו בה דהיינו מפי כתבם היאך נחמיר בה חששא דרבנן דהיינו קיום הגט ומה שהחמירו לומר בפני נכתב ובפני נחתם היינו בגט עצמו קודם שנמסר אבל בכותבין שנמסר בפניהם יש להקל ע"כ: