שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/סב
ענין סב:
מה שרצית לעמוד על דעתי באלמנה שמתה בלא שבועה במזונותיה מה היא בכתובת' אם יורשיה מפסידין כתובתה מכל וכל או תוספות לבד.
ולא ביארת היאך היתה ניזונת בלא שבועה.
כי לדעת הרמב"ם ז"ל (פי"ח מה"א) אין פוסקין לה מזונות עד שתראה כתובתה ותשבע אע"פ שהרב בעל העיטור ז"ל כתב שאין צריכה להראות כתובה למזונות משום דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום כדברי הרמב"ם ז"ל דנין בכל בתי דינין ואע"פ שהרמב"ן ז"ל כתב דאלמנה למזוני לא בעיא שבוע' בתחילה אלא לבסוף כבר נהגו שלא לפסוק לה מזונות אלא בשבועה ושמא המעשה היה שייחד לה קרקע במזונותי' דבהא ודאי א"צ שבועה ואתם יודעים כל זה.
אבל הספק שנסתפקתם בו אם מפסידים היורשים כתובתה או התוספת בלבד יותר היה ראוי ליפול הספק אם הפסידה כתובת' הנזכר בגמרא בלא תוספ' או אם הפסידה גם התוספ' ומ"מ הכתובה הפסידה משום דילמא צררי אתפסה.
וה"ה לתוספ' דתנאי כתובה ככתובה דמי לשבועה.
וכבר ראיתי התחלפו' פירושי הפוסקים והמפרשים ז"ל בזה וסתירת הרמב"ן ז"ל לפירושיהם בריש אע"פ.
ואם מתה ויורשיה תובעים כתובת' אם אין נאמנו' בשטר כתובתה הפסידו הכל דאין אדם מוריש שבוע' לבניו ואם יש שם נאמנו' אע"פ שנהגו להשביעה כדברי אבא שאול (כתובו' פ"ז ע"א) שאין נאמנות מועיל ליורשים ופירשו קצת המפרשים דאבא שאול פליג אמתני' וכבר פסקו הלכתא כותיה בפרק הכותב (שם) ועל פי פי' זה נהגו להשביעה אפי' אם יש נאמנות בכתובתה אע"פ שאינו מחוור לאחרונים ז"ל אבל מ"מ אם מתה בלא שבועה אין היורשים מפסידים כלום דלא עבדינן בהו תרי קולי.
קולא דאבא שאול דאמר נשבעת במקום נאמנות וקולא דרב ושמואל דאמרי (שבועות מ"ח ע"א) אין אדם מוריש שבועה לבניו ובכי הא עבדינן לכתחילה כר' אלעזר ואין על היורשים אלא שבועת היורשים שלא פקדנו אבא וכו' וכ"כ הר"זה ז"להה בפרק כל הנשבעין וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובותיו וכן כתבתי אני בתשובה: