שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/נג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ענין נג:

כ' הרמב"ם ז"ל בחלק הראשון מספר מורה הנבוכים בפ' ט' כתב כי אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור הוא מורה שהכסא הוא דבר בלתי נפרד ממנו כי הוא מורה על גדולתו ועצמותו שאינה דבר יוצא מעצמו ובפ' ט' מהחלק השני הביא אותו פסוק וגזר עליו לדעת החכמים כי הוא מן הנבראים. ומה שאמר כסאך לדור ודור אינו אלא להורו' על הנצח ו' ושאלת אם היא סתירה בדבריו מאיזה ימין מהסתירו' היא אם החמישי' או השביעית. דע כי במקום הזה נטה אבן כספי בפי' שחבר לספר המורה וזה לשונו שכתב על לשון הרב ז"ל וכבר ביאר ואמר אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור. רצה בכאן להניח ג"כ כסאך עצמך ית' לפי שהשוה אותו לו ית' ונצחותו וזה מופלג באומרו לדור ודור ואם יונח על השמים ה"ז כדעת ארס"טו בקדמות. ולהעירנו יפרשנו על השמים פ"ט מהחלק השני. וכאלו הראה לנו כי האחרון יותר מדוקדק כראוי ככל חלוף שנמצא מצד הסבה החמישי' וזכור זה עכ"ל הנוטה הזה. ואני אומר תאלמנה שפתי שקר הדוברו' על צדיק עתק בגאוה ובוז כי הוא טועה ותולה ברבו טעותו שהעולם הוא קדמון כדעת ארס"טו ודברי הרב נכונים הם אין בהם נפתל ועקש. ואני אפרש דבריו שהוא תמה על ר' אליעזר הגדול שהוא מבקש חמר לשמים וחמר לארץ נתהוו מהם ואמר הרב ז"ל שאם דעתו שא"א שיתהוה דבר מלא דבר א"כ איך תפול השאלה באור לבושו ובשלג שתחת כסא הכבוד מהיכן נבראו ואם יהיה להם חמר נבראו ממנו תפול השאלה אותו חומר מהיכן נברא ועל כל פנים יגיע הדבר לחמר אחד ולא תפול עליו השאלה אותו חמר מהיכן נברא להמנע ההשתלשלו' לאין תכלי' ואחר שיגיע הדבר לאותו חומר שלא תפול עליו השאלה לא ימנע מאחד משני דברים או שאותו חמר הוא נברא מלא דבר או הוא קדום ואם יאמין שנברא מלא דבר למה בקש חמר לשמים ולארץ נבראו ממנו ומה נמנעות שלא יהיו הם נבראים ראשונים מלא דבר כמו אותו חמר שנבראו ממנו. ואם יאמין שאותו חמר שלא תפול עליו השאלת מהיכן נברא הוא קדמון א"כ אינו על דעת תורתינו ויהיה על דעת אפל"טון שהאמין הבריאה על דרך זה אע"פ שאינה על דרך ארס"טו וטא"ליס מ"מ אינה ג"כ על דעת הנגלה מתורתנו ואין לנו כח להוציאו מנגלהו כמו שפי' הרב ז"ל בפרקים הקודמים לו זאת היא תמיהת הרמב"ם ז"ל על דברי ר' אליעזר הגדול. והרמב"ן ז"ל תיקן דברי ר' אליעזר שהוא מאמין חידוש העולם מהאפס המוחלט אבל יאמין עם זה כי החמר הראשון הנברא הוא יותר דק מהשמים והארץ ואחר שנברא אותו חמר או אותם חמרים מהאפס המוחלטי נבראו השמים והארץ מהם. אמנם הרמב"ם ז"ל נשאר בתמיהתו על רבי אלעזר הגדול ואמר שדע' החכמים היא שכסא הכבוד נברא אלא שאמרוהו על פנים זרים רמז בזה למה שאמרו בפסחים (נ"ד ע"א) ובנדרים (ל"ט ע"ב) ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם וא' מהם כסא הכבוד. וזרות זה המאמר שכסא הכבוד הוא חלק מהעולם הזה ואיך יהיה נברא עולם קודם עולם. אבל הרב ז"ל לא נתכוון בכאן מפרש המאמר הזה אלא ללמוד ממנו שכסא הכבוד נברא לפי דעתם ז"ל. וכוונ' הרב בזה הוא להוסיף תימה על דברי ר' אליעזר המבקש לשמים ולארץ מהיכן נבראו והביא שלג שתחת כסא הכבוד למה לא ישאל כסא הכבוד מהיכן נברא. ואחר שסידר תמיהותיו על ר' אליעזר מדע' החכמים חשב הרב ז"ל שמא ר' אליעזר ראה שכסא הכבוד לא נברא כלל ויסמוך על פשטי הכתובים שלא זכרו בו בריאה בשום מקום כי אם במזמור ה' בשמים הכין כסאו כי לשון הכנה זו תורה על בריאה כמו מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. וזה המזמור אינו מכריח כלום כי יסבול הפי' כי הוא תואר לעצמו יתברך כמו שכתב בפירוש כסא בחלק הא'. אמנם הנצחות בו כתוב ואם יפרשנו ר' אליעזר על כסא הכבוד ויתן לו הנצחות. הנצחות לא יורה על הקדמו' כמו שכתוב בפ' שאחר זה ואם על כל פנים יתן הקדמות כמו הנצחות הנה הוא תואר לעצמו כמו שכתוב בפ' כסא כי ח"ו שיאמין ר' אליער קדמון השמים כדע' ארסט"ו וטאלי"ס אחר היותו נצחי'. ואם הוא תואר לעצמו איך יתהוה דבר מתאר. זהו פירש לשון הרב ז"ל מספק על רבי אליעזר על כוונתו ואין סתירה בדברי הרב ז"ל כלל. ומה הכרח היה בלמוד לכתוב סתירה בפי' פסוק זה כי להודיע שהכסא הוא מורה על עצמותו כבר הביא לזה דמיון מפסוק כי יד על כס יה ולא היה צורך לרב ז"ל להזכיר פסוק זה דמיון לזה ויכתוב סותרו במקום אחר. גם אם כוונת הרב ז"ל בפירוש הפסוק הוא לומר כי השמים קדומים מה עומק יש בזה בפי' הפסוק שיצטרך להעלימו תחלה ואח"כ לפרשו. והמפרש הזה לא הבין כוונ' הרב ז"ל בסתירה החמישי' ולא כוונתו בפסוק הזה והאמ' הוא מה שכתב: