שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/כז
ענין כז:
אמרת שראיתי בנוסח ברכת המלמד תורה לעמו ישראל שלא הזכירו בה מלכות ותמהת דהא קיי"ל (ברכות מ' מ"ב) דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה.
אל תתמה שאפילו לדברי הרמב"ם ז"ל והר"ן ז"ל שסוברים שהיא ברכה בפני עצמה ומתחלת הערב נא ה' אלהינו אין לחתום בה במלכות לפי שבמטבע קצר תקנו אותה כברכת צורכי עמך ישראל מרובים שהיא חותמ' בא"י שומע תפלה וכן אחרו' יש כיוצא בהן שנתקנו במטבע קצר חתימ' בלא פתיחה ועל זה שנינו במשנה (שם י"א ע"א) מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכ"ש לרש"י ז"ל ולר"ת ז"ל שסוברים שהיא סוף ברכת לעסוק בדברי תורה.
וכן יש בסדורי צרפת והערב בוי"ו לומר שהכל הוא ברכה אחת וא"צ להזכיר בה מלכו' דכל מטבע ארוך שיש בפתיחת הברכה שם ומלכו' ובחתימתה שם בלא מלכו'.
ולפ"ז אין לענו' אמן בין לעסוק בדברי תור' ובין הערב נא לפי שהכל היא ברכה אחת וכן אני אומר שברכת גומל חסדים לעמו ישראל היא בחתימת ברכת המעביר חבלי שינה מעינינו ותנומה מעפעפינו ואין לענות אמן עד שישלים גומל חסדי' לעמו ישראל וברכת המפיל חבלי שינה תוכיח שהכל היא ברכ' אחת עד המאיר לעולם כולו בכבודו.
אבל מה שהקשית שאם מפני סמיכותה אין בה מלכו'.
א"כ אשר בחר בנו מכל העמי' למה יש בה מלכו'.
זו ודאי שאלה היא ואפי' לפתוח בברוך לא הי' צריך אבל הטעם בזה הוא לפי שאותה ברכ' על קריאת התור' בבית הכנסת אינה סמוכה.
וגם רב הונא שהי' מברך אותה על קריאת התור' בשחר (שם ע"ב) לא היה עושה אותה סמוכה הילכך בדין הוא לפתוח בה בברוך ואנן אע"ג דסמוכה להערב עבדי' לה משום דרב פפא דאמר (שם) הילכך נימרינהו לתרוייהו לא קצרנו ממנה פתיחתה דומה לאשר ברא ששון ושמחה שאע"פ שהיא סמוכה לברכת שמח תשמח היא פותח' בברוך לפי שאנו מברכין אותה לבדה בשבעת ימי המשתה וכיון ששם היא פותחת בברוך מן הדין אף כשהיא סמוכה לא קצרו ממנה פתיחתה וכן כל הסמוכו' הפותחו' בברוך יש בהם טעם ע"כ: