שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רצד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


את זו השיב שלמה בני י"א לה"ר יוסף בן ישראל במלייאנה

שאלה רצד: שאלת שיש במקומכם מבוי ובאמצע המבוי לחי יוצא מן הכותל נראה מבפנים ואינו נראה מבחוץ כמו ששלחת צורתו בכתבך:

תשובה: נר' לי לשאת ולתת בדין לחי זה כפי מיעוט שכלי תחל' שמבוי זה בלי ספק אין להשתמש בו אלא מהלחי ולפנים דהכי גרסי' בפ"ק דערובין (י"ד ע"ב) תנא עושה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי. ופרש"י ז"ל שאסור להשתמש מן הלחיים ולחוץ ויש לו חצי מבוי ופי' שמותר להשתמש מן הלחיים ולפני' וכן פסק הרי"ף ז"ל דכמבוי בפ"ע דמי. והרמב"ם ז"ל כ' בפי"ז מה' שבת ז"ל העמיד לחי בחצי מבוי מחצי מבוי הפנימי שהוא לפנים מן הלחי מותר לטלטל בו. והחצי החיצון שהוא חוץ מן הלחי אסור וכ"כ הרשב"א ז"ל בעבודת הקדש. והרב רבי יעקב בן הרב אשר ז"ל כ' בה' שבת ועירובין (סי' שס"ג) אם יש חצר מהלחי ולחוץ ועשו גם החיצונים לחי לראש המבוי אוסרין אלו על אלו עד שיערבו יחד. ואם אין שם חצר או שיש חצר ולא עשו החיצונים לחי לראש המבוי שמן הלחי ולפנים מותרין. ממנו ולחוץ אסורין ע"כ. וכן בירושלמי בפ' כיצד מעברין (ה"ה ע"ש) אמר ר' יוסי הדא אמרא בני מבוי שנתנו קורותם באמצע המבוי אלו מותרין ואלו אסורין נתנו אלו ואלו אלו ואלו אסורין. ואם לא עשו לחי בראש המבוי האחר אלא שהניחו הלחי האמצעי כמות שהוא בלא תקון אחר בראש המבוי צריך שיהי' מן הלחי האמצעי ולפנים כל תנאי מבוי ר"ל שאין פתחו רחב מעשר והוא שארכו יתר על רחבו ואפי' כל שהוא ושיהא ארכו ד' אמות או יותר ושיהיו ב' בתים של שני בני אדם פתוחין לכל חצר וחצר מהם. וכל בית ובית צריך שיהי' בו ארבע אמות על ארבע אמו' או יותר וכל פתח ופתח צריך שיהי' ברחבו ארבע' טפחים או יותר כן כ' הרשב"א ז"ל והרב רבינו יעקב בן הרב רבינו אשר ז"ל:

עוד בא בכתבך זה שלוקחין פך של שמן וטומנין אותו בקרקע בפתח המבוי או כנגד הלחי כשהוא באמצע המבוי אם הוא עירוב כשר מפני שהרמב"ם ז"ל אומר וצריך להגביהו מן הקרקע ג' טפחים כדי שיכירו התינוקו':

בזה כ' הרמב"ם ז"ל בפ' א' מהלכ' עירובין כיצד משתתפין במבוי. גובה אוכל כגרוגרת ומניח הכל בכלי אחד בחצר מהחצרו' שבמבוי או בבית מן הבתים אפילו בית קטן או אכסדרא או מרפסת הרי שתוף. אבל אם הניחו באויר המבוי אינו שתוף. ואם הניח הכלי בחצר צריך להגביה הכלי מהקרקע טפח כדי שיהי' ניכר עכ"ל. ורש"י ז"ל כ' בפרק חלון (ע"ט ע"ב) זה לשונו צריך להגביה מן הקרקע כשהוא מזכה להם דכל כמה דברשותיה לא הוה זכיה לו הכי תני לה בתוספתא אם משלהם אין צריך לזכות. ואם משלו השליח מגביה מן הקרקע ואומר זכיתי לכם. ומלשונו ז"ל נרא' שאין צריך להגביה אלא בשעת זכיה והרשב"א ז"ל כ' בעבודת הקדש זה לשונו. אבל נותנין את השתוף בחצר שבמבוי. נתנו במבוי אינו שתוף. ויש מי שאומר כשם שאין מניחין את הערוב במקום שמניחין את השתוף. כך אין מניחין את השתוף במקום שמניחין את העירוב ולפיכך אם נתן את השתוף בבית שבחצר אינו שתוף עד שיתננו באויר. ויש מגדולי המורים שהורה שחומר' היא שהחמירו בעירוב יותר מבשתוף להניחו בבית שבחצר ולא באויר שבחצר. אבל השתוף שמניחין אף באויר החצר כ"ש שיהא שתוף אם ייפה כחו להניח בבית שבחצר. וכן ראוי להורו' וכן נהגו ע"כ. והרב רבינו יעקב ז"ל בן הרב רבינו אשר ז"ל (סי' שס"ו) כ' אין מערבין בכלי ואין מניחין אותו בחצר אלא בבית שיש בו ד' אמות על ד' אמות שראוי לדירה ואפי' הוא קטן אבל מ"מ אין ראוי להטמינו בפתח המבוי שהרי אנו מצריכין להניחו באויר החצר וצריך להגביהו טפח לדעת הרמב"ם ז"ל הילכך טוב הוא להניחו בבי' א' מהמבוי. עוד כ' הרמב"ם ז"ל המשתתפין במבוי צריכים עירוב בחצרות כדי שלא להשתכח תורת עירוב מן התינוקו' שהרי התינוקו' אין מכירין מפני מה נעשה במבוי לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו ואין צריכין לערב בחצרות שהרי התינוקו' מכירין בפת והרשב"א ז"ל כ' כן. עוד כ' הרשב"א ז"ל אין סומכין על העירוב במקום שתוף כדי שלא ישכחו התינוקו' תורת שתוף שאין להם ברור שום הוכח' לפי שכל העירוב אינו בפת. עוד כ' הרשב"א ז"ל בשיעור שתוף ז"ל יין חי שתי רביעיות שכר שתי רביעיות וכו' ויראה לי ששיעורין אלו בין של אוכלין בין של משקין אפילו לאלף. ויש מגדולי המורים שהורו שכל שנשתתפו במשקין צריך רביעית לכל אחד ואחד והרב רבינו יעקב בן הרב רבינו אשר ז"ל (סי' שפ"ו) כ' שיעור כל המשקים שני רביעיות. והולכין אחר המיקל בעירובין:

וטעם וא"ו דאת בריתי שלום. מפורש הוא בקדושין בפרק האומר (ס"ו ע"ב) דאמרי' הכי ובעל מום דעבודתו פסולה מנא לן. אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והא שלום כתיב אמר רב נחמן בר יצחק וא"ו דשלום קטיעא היא. (הג"ה אמ"ה וא"ו קטיעא ר"ל חתוכה לשנים עד שנראית כשני יודין זה למעלה מזה). כה דברי מזומן לאהבתך עול עבודתך סובל על שכמו. שלמה בן הרב ר' שמעון זלה"ה: