שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רמו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ענין רמו: ברשך לשליח צבור אשר בשם ר' דוד ב"ר שמואל חלאיו י"א. אגרתך היקרה קבלתי אשר בה בקשת ממני לפרש לך קצת ספקותיך במלאכת החזון והנני משיב עליהם על ראשון ראשון בסליחה של בליל עשור רשענו ומרדנו אם הם שמות או פעלים. דע כי לפי יופי השיר הם פעלים כחביריהם למשפטיך היום עמדנו נוסדנו חרדנו מרדנו כלם פעלים וגם לפי נסח הוידוי כן הוא חטאנו אשמנו בגדנו וכו': עוד במשנת איזהו מקומן קדשים קלים אם הקריאה היא בקמץ רחב או בקמץ חטף. דע כי מאן דקרי הכי לא משתבש ומאן דקרי הכי לא משתבש כי שני משקלים הם ועניינם א' בקדש הקדשים תאכלנו חטף. קדש קדשים רחב. וכן קדשי בזית. עוד חטאת הצבור יש קורין חטאות על משקל ערבות ענתות ויש קורין חטאת על משקל רבות בשנים. והקריאה הראשונה היא טעות והשניה היא המדוקדקת כי כמו שתעשה מן חטאת יהודה כתובה. לשון רבות. חטאת יהודה ולא תמצאנ'. כן תעשה מן חטאת הכפורים לשון רבות חטאת הצבור בסמיכו' ובמוכרת חטאות כמה לי עונות וחטאות. עוד אם יש לומר ברבונו של עולם בשמי השמים העליונים והתחתונים או יש לסלק התחתונים. אנו אומרים התחתונים וכן הוא בסדר הראשונים אבל ראיתי בסדר רב עמרם גאון ז"ל נסחא אחרת שאין בו לא זה ולא זה והמסלקים התחתונים הם נתלים בזה שאין שמים תחתונים כי כלם הם עליונים. ואין מכאן הכרע כי התחתונים הם תחתונים לגבי עליונים כי יש גבוה מעל גבוה. והמפרשים פירשו שמי השמים הרקיע שהוא תחת גלגל הירח ונקרא שמי השמי' שהם תחת השמים העליונים. עוד בקריאת ההגדה הא לחמא עניא יש קורין העי"ן בחטף והיא טעו' והקריאה היא העי"ן בפתח והמשבשין קריא' זו הוא שחושבין שעניא הוא תרגום של עני והלחם אינו עני אבל הוא לחם עוני ולא תקנו בזה בקריאה העי"ן חטופ' שהי' להם לתרגם לחמה דעניות' אבל עניא העי"ן חטופה אינו לשון כלל ע"כ אם קראת לחמא עניא בא הלשון מכוון ולחם עני או לחם עוני הכל אחד. וכן בגמרא בפ' כל שעה (ל"ו ע"א) ס"ל לר' עקיבא כיון דכתיב עני ולא כתיב עוני אין יוצאין במצה עשירה ור"י הגלילי דס"ל כיון דקרי' עוני דרשינן ביה לשון אנינות אסר מצה ממעשר שני משמע דטפי משתמע מלחם עני לא מצה שאינה עשירה ולא מלחם עוני. ע"כ הנסחא המדוקדקת היא עניא בפתח העי"ן וכמו שאנו אומרים מצה עשירה כך ראוי לומר לחמא עניא. עוד במגן של שקלים לומר מפגיע עלי תועה כפרה איך היא הקריאה. דע כי הקריאה היא כפרה הכ"ף בפתח והפ"א בשוה דגושה. והפייט הוציא אותה מהפסוק שהוא בישעיה לא תדעי שחר' לא תוכלי כפרה ומשם הוציא כפרה ושחרה. ופי' זה הבית הוא שהמפגיע שהוא מרע"ה לומד בהר איך יתכפר התועה שהראהו הקב"ה איך יעשו הצבור בשעה שהם צריכים לרחמים כביכול שנתעטף הקב"ה כש"צ העובר לפני התיבה ולמדו י"ג מדות כמו שאמרו בראשון מר"ה (ט"ז ב') כדי להורות וללמד השבים והחוטאים נתיבות ודרכי סדר תפל' זו בי"ג מדות אשר אין לזה ערך ולא מחיר. והקורא וכפרה ופירושו לשון כפירה הוא חמרות שלשון כפירה והודאה הוא לשון רבותי' ז"ל ויש כופר צדיק גמור שאם תובע אדם לחבירו טענו' שקר וכפר בו נק' כופר ואינו חוטא. והבריו' חושבים כי הכופר הוא מין מלשון הערבי כא"פר ואם אמרנו כופר בעיקר הוא מאמר שלם שרוצה לומר כופר בעיקר התור'. אבל כופר סתם אינו לשון מינות. עוד במגן של פרשת החדש יש ומקיר קרקר ומשוח שיחם ושאלת פירושו. אינו מן התימא אם לא הבנת אותו מעצמך כי בזה צריך קבלה והנה פירושו הוא כי נמצא במדרש שמצרי' היו נוהגין כשמת להם בכור היו חוקקים צורתו בקירות הבית וכשמתו הבכורו' אותם שבקירו' ג"כ נפלו ונשתברו וגם הנקברים הוציאום העכברים משוחותיה' וזהו ויך כל בכור פטר רחם וכל איש מבחור באהלי חם שאין אין שם בכור גדול הבית ומבחרם היה מת כמו שאמרו במדרש. ומקיר שהיו חקוקים קרקרם ושברם מלשון מקרקר קיר. ומשוח וקבר סיחה אותם על ידי עכברים מלשון וסיחתי את עפרה שהוא לשון סחיבה וגרירה בארץ: במיורקא לא הי' אומרים ישמחו השמים ביום שירה והיו סומכין בזה על מדרש אגדת מגלה (יו"ד ע"ב) וכן (בערכין) [בסנהדרין] (ל"ט ע"ב ועי' ערכין יו"ד ע"ב) ולא קרב זה אל זה שמלאכי השרת היו רוצין לומר שירה אמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרי' שירה. אבל בכאן אינם נמנעין מלאמרו ואתה עשה כמנהג המקום ואל תשנה: