שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רד
ברש"ך אל ה"ר יוסף סעיד י"א
שאלה רד: שאלת אם מברכין זמן על הלולב קודם נטילתו או אחר נטילה:
תשובה: אחר שראינו מפורש בגמ' (פסחים ק"ב ב') שמסדרין זמן בכוס של קדוש קוד' שתיה ובקריאת מגלה קודם קריאתה (מגילה כ"א ע"א) נראה שאין הברכה הזאת מפסקת בין ברכ' המצוה לעשיית המצוה דלא גרעה האי ברכה מטול ברוך הביאו מלח וגביל לתורי (ברכו' מ' ע"א) דלא הוי הפסק אחר שתקנוה חכמים על הכוס ועל הקריאה ודמיא לבשמים ומאור ולישב בסוכה דמסדרינן להו אכסא ולא הוו הפסק בין ברכ' היין לשתיה וא"כ קל וחומר הדברים לנטילת לולב והדלקת נר חנוכה דלא הוי זמן הפסק בין ברכ' המצוה לעשייתה דהא לרבי יהודה דאמר (חולין פ"ו ע"ב) שוחט חיה ומכסה ואח"כ שוחט עוף ומכסה אמרינן בגמרא (שם) דמודה הוא דברכה אחת לכלן ולא דמי להב ונברך דהוי הפסק משום דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר אבל בכסוי אפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא. ואם כן אם בברכ' הכוס וקריאת מגילה דלא אפשר למשתי ולמקרי ולברוכי זמן בהדי הדדי לא הוי הפסק כל שכן דבנטילת לולב ונר חנוכה דאפשר למנטל ולאדלוקי ולברוכי בהדי הדדי דלא הוי הפסק והי' מן הדין לברך זמן וליטול לולב ולהדליק נר כדי להשוותם עם שאר המצות הטעונו' זמן. אבל כיון דקיימא לן (עירובין מ' ע"ב) זמן אמרו אפילו בשוק אין קפידא בדבר ואפשר לברך זמן אחר קריא' המגלה אם לא בירך לפני קריאתה. וכל שכ' שבנטיל' לולב יש טעם אחר לברך זמן אחר נטילה שהרי עדין יש נענועין שהם שירי מצוה (סוכה ל"ח ע"א) ובלא זה הטעם אפשר הוא שהרואה נר חנוכה אחר ראייתו הוא מברך זמן והוא הדין בשאר מצות דאפשר בהכי. וראיתי בירושלמי פרק לולב הגזול (ה"ד) שאמרו כשהוא נוטל מברך על נטילת לולב. התפלל בו אומר אשר החיינו וקיימנו וזהו שכתבתי כי הנענועין שהוא עושה בשעת תפלה בקריאת ההלל הם שירי מצוה ומברך זמן עליהם. ולענין שאלתך העולה מזה הוא דמאן דעביד הכי לא משתבש ומאן דעביד הכי לא משתבש אלא שאין לשנו' המנהג מפני חשש מחלוק' שהרי משנה שלימה שנינו (פסחים נ' ע"ב) אל ישנה אדם מן המנהג מפני המחלוק' וכל שכן בנדון דידן שאפי' ברכ' הנטיל' עצמה אחר המצוה היא דהא כיון דאגבהיה נפיק ביה ומשום הכי מברכין בעל ולא בלמד כדאי' בפ"ק דפסחים (ז' ע"ב) :