שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/ר
ענין ר:
יתומה אחת שדכוה הקהל ליתום אחד הגון לה ועשו לה פסיקא חשובה וקנו לה קצת תכשיטין והשאר הוא מונח לצורך נישואי' וייחדו להם לנישואין שבת הגדול ובשבת הקודמ' לה שלח לה הבחור תמרוקין לצורך הנישואין בעדים וצבעה בהם האשה ותקנו החדר לצורך הנישואין באות' שבת ובא איש אחד בערמומית על יד קרוביה וכת' לה צד"אק בגופן של ישמעאל ועמדו לפני השופט המשדך הראשון והכות' הצד"אק והשופט החזירם לדיני ישראל ודן להם מי שנמסרו לו דיני הקהל כי זאת יש לחוש לה וטענתו בזה כי לפי מה שהעלו המפרשים ז"ל יש לחוש בעניני הסבלונו' לשני פירושי הראשונים ז"ל להחמיר ולפי מה שהעלו הם אפי' בלא עדים יש לחוש וכל שכן אם יש עדים וגם כתבו שכיון שהיא משודכת א"צ לומר הרי את מקודשת לי.
וגם כתבו שאפילו מיעוטא מקדשי והדר מסבלי יש לחוש למיעוט להחמיר.
וגם כתבו שאפילו אמרו שניהם שלא נתכוונו לשם קדושין חוששין וגם כתבו כי מה שאין חוששין להם באותן מקומו' הוא לפי שמה שנהגו לקדש והדר מסבלי אינו מפני חשש סבלונו'.
אלא מפני טענה אחרת וכשתפול זאת הטענה ישאר הדבר על דינו לחוש.
ובנדון הזה נפלה זאת הטענה שזה חושש הוא להפסד הסבלונו'.
חדא שהוא איש עני והוצרך לקנו' אותן בהקפה ועוד שהיא עניה.
ואם תפסיד אותם אין לה ממה לגבו' מה שהפסידה לוי.
ועוד שאינן תכשיטין כגון נזמים וצמידים שיוכלו לחזור בעין אם תחזור בה אלא תמרוקין הן שנתמרקה בהן.
א"כ אחר שהדין נותן לחוש לסבלונו' כל זמן שיש לחוש דמקדשי והדר מסבלי מפני חשש הפסד הסבלונו' וזה בלי ספק חושש להפסיד הסבלונו' אם תחזור בה בודאי יש לחוש ועל זה הדין האומר שהיא אסורה לשני וצריכה גט מראשון וכ"ש באלו המקומו' שרגילין לחוש אפי' לכוס יין ששותה המשודכת מיד המשדך ובדין להם לחוש אחר שנהגו וכ"ש בזה והמורה להקל הוא מתיר ספק א"א וכבר היה טוען השני שהם נהגו כלם לשלוח סבלונו' קודם הקדושין ואינו אמת כי יש בעיר בנות מקודשו' ועדיין לא נשאו.
ולפי שהשני נתעקש לפני השופט ואמר כי אינו כן בדינינו ואין במקום הזה מי שהרים ידו ורגלו להקל ח"ו וכדי לעכב על העלובה הזו שלא תנשא לראשון.
אמת כי יש חכמים גדולים יורו להקל.
ואע"פ שחכם שאסר אין חברו רשאי להתיר אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ע"כ נכתבה זאת ההוראה לכל מי שימצא כח בעצמו להקל שיקל.
ואם יביא ראיות לדבריו ויש בפיו דבר אמת נשמעים.
והשופט כבר בטל הצד"אק וצוה לקיים דין האוסר ונתקדש שם שמים.