שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קצח
ענין קצח:
מה שכ' הרמב"ם ז"ל (פ"ב מה' שופר ה"ז) שבשבת שאינה יום טוב של ראש השנה אין מעכבין את התינוקו'.
ושאלת מ"ש אותה שבת מהשבת של ראש השנה.
נר' שהרמב"ם ז"ל לרבותא נקטיה וכל שכן בשבת של ר"ה.
אבל בירושלמי (ר"ה פ"ד ה"ט) פי' דדוקא בשבת של ראש השנה.
אבל שאר שבתו' לא וכן בירושלמי מפורש דדוקא שהגיע לחינוך מתעסקין עמו.
אבל לא הגיע לחינוך אין מתעסקין עמו.
והרב ז"ל כ' הפך בהלכו' שופר (שם).
אבל בפירוש המשנה כ' דדוקא כשהגיע לחנוך כמו בירושלמי.
והרי"ף ז"ל הביא שני הפירושים ולא הכריע ביניהם.
ופי' הירושלמי יש לנו לתפוס ומה שאנו מתעסקין עמהם כשלא הגיעו לחנוך אינו מותר בשבת אלא ביו"ט שאינו שבת וכן כ' הרמב"ם ז"ל.
אבל בשבת אסור וכן מוכיח סוף המשנה (ר"ה ל"ב ע"ב) שאמרה והשומע מן המתעסק לא יצא משמע שביום טוב שחיי' לשמוע שופר מיירי: