שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קפה
שאלה קפה:
עוד שאלת לפרש לך מה שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכו' אישות וז"ל שומרת יבם שמתה יורשיה מאביה יורשין נכסי מלוג שלה וחצי נכסי צאן ברזל ויורשי הבעל יורשים כתובתה וחצי נכסי צאן ברזל וכתבת כי אתה פירשת יורשין כתובתה מנה מאתים דוקא וחלקו עליך מהמשכילים שהכניסו בכל זה נדונייא ותוספת ורצית ממני להכריע ביניכם:
תשובה: זה הפי' האחרון הוא טעות מפורסם במה שהכניסו בכלל זה נדוניי' ותוספ' שהרי הנדונינא נכסי צאן ברזל שמה וכבר כת' שהם לשניהם וחולקין אותם. אבל מה שאמרו שבכלל כתובה מנה מאתים ותוספת יפה אמרו ויפה חלקו עליך דהא קי"ל בפרק אע"פ (נ"ד ע"ד) דתנאי כתובה ככתובתה דמי שבכל מקום דין התוספת כדין מנה מאתים זולתי בקצת מקומות כגון מי ששהא עם אשתו עשר שנים ולא ילדה שיש לה כתובה ואין לה תוספ' וכגון ממאנת וחברותי' שיש להן תוספ' ואין להם כתוב' כמו שכ' הרי"ף ז"ל בפ' הבא על יבמתו. אבל בשאר מקומות דין התוספת כדין העיקר. וזהו לפי דעת הרמב"ם ז"ל אבל אחרים סוברים דנכסים כלם בין במנה בין במאתים בין תוספת בין נדונייא ואפי' נכסי מלוג שנפלו לה בחיי הבעל הכל הם יורשים יורשי הבעל ויורשי האב אינם יורשים אלא נכסי מלוג שנפלו לה לאחר שמת הבעל לפי שלא היו בחזקתו לעולם ולא הארכתי בזה לפי שאינו מענין שאלתך ודינין אלו תמצאם בפרק האשה שנפלו לה נכסים (פ' ע"ב) ובפ' החולץ (ל"ח ע"א) ובפ' מי שמת. ומה שכתבת בלשונך מנה מאתים לבתולה ומנה מנה לאלמנה טעות הוא כי מנה הם מאה וכשאמרת מנה מאתים הספיק לך ור"ל מנה לאלמנה מאתים לבתול':