שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קעו
שאלה קעו:
עוד שאלת מי שהניח אשתו במיורק' וברח מפני פחד גזרת השמד והניח כל נכסיו שם ועמדו עכו"ם ובזבזו כל אשר לו בבית ואנסו את אשתו לצאת מדת משה ולא נשאר מכל מטלטלין שהיו בבית כל זולת מה שהי' מסחורו' בפונדקאו' ואשתו כאשר ראתה כל זה שכרה אניה במאה וחמשים כפולו' לצאת מגזרת השמד אע"פ שהעכו"ם היו אומרים לה שאם תתעכב שם יפרעוה ממה שנשאר בפונדקאו' כל כתוב' משלם.
ועתה מפני מריבה שיש בינה ובין בעלה רוצה הבעל לגרשה והוא טוען שהוא פטור מכתובתה מפני שהיא מהרה לצאת ומפני מהירותה הפסיד מה שנשאר לו בפונדקאו'.
וגם טוען שהמאה וחמישים כפולו' שנתן בשכירו' הספינה בשבילה שרוצה לגבות אותה מכתובתה:
תשובה: מתנאי כתובה הוא שיהא הבעל חייב בפרקון אשתו כדאיתא בפ' נערה שנתפתתה (מ"ו ע"ב נ"א ע"א) ובכלל פרקונה הוא זה אע"פ שמעצמה מסרה עצמה ביד המלחים. והכי מוכח בפ' השולח (מ"ו ע"ב) דאמרינן התם ההוא גברא דזבן נפשיה ללודאי אתא לקמיה דר' אמי אמר ליה תנן המוכר עצמו ובניו לעכו"ם אין פודין אותו אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהם משום קלקולא וכ"ש הכא דאיכ' קטלא ובכאן נמי משום קלקול השמד חייב לפדותה. אבל דעת הרי"ף ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל וכן הרמב"ן והרשב"א ז"ל הוא שאין פודין אותה יותר מכדי דמיה' וכן ראוי להורות אע"פ שיש חולקים ואומרים שחייב לפדותה יותר מכדי דמיה. וכדי דמיה בנדון הזה הוא אלו שבו אותה עכו"ם ומכרו אותה בשוק אות' דמים חייב ליתן הוא ואם היא נדרה יותר מזה מנכה אותם מכתובתה. ולענין מה שהפסיד כל מה שהי' לו בפונדקתו' מפני מהירות יציאתה היה נראה שהיא חייבת באותו הפסד שאין מתנאי כתובה שתקדש היא את השם לצאת ממיורקא ואם היא קדשה השם והפקירה ממונו בקדושתה לא מצינו שתהא האשה פטורה מזה שאין להוסיף על מה שמנו חכמי' בכתובה ותנאיה כמו שמוכיח בהרבה מקומות בגמ' שהרי אנו דורשין מדרש כתובה בכל מקום ואין זה בכלל תנאי כתובה וכ"ש שאם בדיני המלכות נטלו נכסיו מפני יציאתה לדת יהודית כי בדינם היו נכסיה מוכתבין למלכות מפני שכפרה בע"ז א"כ הדבר פשוט שנפטר הבעל מכתובתה כיון שהמלכות נטלתה דקיימא לן דינא דמלכותא דינא (ב"ב נ"ה ע"א). וכן דנתי במקומנו זה הלכה למעשה: